מהרש"א - חידושי הלכות/יבמות/יג/א
מהרש"א - חידושי הלכות 
יבמות יג א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בד"ה רב זביד אמר אין כו' ולה"ק נמי רבה בר ליואי תוך הזמן הזה היא מתה ועוברה מת ואע"ג דפעמים חיה כו' עכ"ל אין לפרש דבריהם דר"ל לרב זביד תוך הזמן דקאמר רבה בר ליואי אתיא כפשטה וקאי אשנת י"ב וקאמר דודאי מתה משום דלא שכיח שתהיה חיה דא"כ מי הכריח לתוספות לפרש לעיל ברב ספרא דלא קאי אשנת י"ב אלא תוך שנה שלפני גדלות כיון דאיכא לפרשו נמי הכי משום דלא שכיח שתהיה חיה בשנת י"ב קאמר רבה בר ליואי דודאי מתה אלא ע"כ דהא ודאי מקרי שכיח שתלד תוך י"ב בגדלות ותהיה היא ועוברה חי וא"כ ה"נ הכא לא קאמרינן לא שכיח אלא בעיבור בלא סימנים אבל בעיבור בסימנים שכיח תוך י"ב והיא ועוברה חי ואדרבה לרב זביד שכיח טפי שתלד תוך י"ב כיון דאפשר למצוא אף בקטנות משא"כ לרב ספרא דלא אפשר אלא בגדלות אבל דבריהם מבוארים דודאי השתא נמי אית לן למימר כדלעיל דתוך הזמן לא קאי אשנת י"ב אלא אתוך שנה שלפני גדלות אלא דקשיא להו לרב זביד כיון דזימנין איתא דאית לה לקטנה ולד קיימא תוך שנה שלפני גדלות דהיינו בלא סימנים א"כ אמאי קאמר רבה בר ליואי אתוך הזמן שהיא שנה שלפני גדלות דהיא ועוברה מת ותירצו דלה"ק רבה בר ליואי אתוך הזמן דהיא מתה כו' משום דלא שכיח כו' דאינו מצוי להיות בן קיימא בלא סימנים כדפירשו התוספות וכל זה אינו מספיק למה שכתבו בתר הכי וברייתא דרב ביבי דנקט שמא תמות בשביל המיעוט כו' עכ"ל דכיון דרב ביבי אשנת י"ב קאי שכיח הוא שתהיה חיה שאפשר שיהיה לה סימנים וטפי שכיח הוא לרב זביד מאליבא דרב ספרא כמ"ש ואולי דלרבותא קאמרי הכי דאליבא דרב ביבי אף אם נימא דרב ביבי לא קאי אשנת י"ב סתמא אלא שיהיה ההיא שנת י"ב שנה דלפני גדלות מ"מ שפיר קאמר שמא תמות בשביל המיעוט כיון דזימנין אפשר להיות חיה בעיבור בלא סימנים משא"כ לרב ספרא דלא אשכחת שמא תמות בשנה דלפני גדלות:
בד"ה משום צער לידה כו' וא"ת כיון דאין בנים בלא כו' נבדוק קמי לידה כו' עכ"ל צ"ע דלמאי נבדוק לה קמי לידה דהא הבדיקה הוא כדי למאן דהיינו אחר לידה דנעשית אז חמותו ונ"י כתב לפרש דברי התוס' דבעודה מעוברת אפשר לקדשה כדעת הרמב"ם שכתב דבהוכר עוברה מקודשת ואם לא היו סימנים לה מצינו חמותו ממאנת עכ"ל אבל א"א לפרש כן דברי התוס' שלפנינו שכתבו לתרץ דלכך קאמר צער לידה משום דאקשי ליה ונבדוק את החמותו כדי למאן דהיינו אחר לידה כו' (ב) ולפי' נ"י הא שפיר אקשי ליה ונבדוק את החמותו קודם לידה אחר עיבור ואכתי ה"ל לשנויי אחר צער עיבור וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |