מהרש"א - חידושי הלכות/חולין/עא/ב

מהרש"א - חידושי הלכות חולין עא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בד"ה אטו אנן מגבו כו' וי"ל דאדם נמי תוכו טהור מציל ואיכא למיעבד ק"ו כו' שאין גבו מציל כו' מציל תוכו על טהרה כו' עכ"ל פי' דגם כלי חרס טהור שאין מקבל טומאה מגבו וכן האדם אין מקבל מתוכו ונראה בכוונת דבריהם דודאי בכלי חרס בטהרה שבתוכו בין הגב ובין התוך הוא טהור וכמו שיש לתלות שהגב מציל כך יש לתלות שהתוך מציל והשתא ודאי אי הוה עבדינן ק"ו מגב כלי חרס הכי ומה כלי חרס אין גבו מציל בפני טומאה שבתוכו מציל על טהרה שבתוכו תוכו של אדם שמציל בפני טומאה שבתוכו אינו דין שיציל תוכו על טהרה שבתוכו איכא למפרך אדינא דמה לגב כלי חרס שהוא טהור ולכך הוא מציל על הטהרה אבל האדם שאין גבו טהור לא יציל תוכו על טהרה שבתוכו אע"ג דאדם נמי תוכו טהור ליכא לדמויי תוך של אדם לגב כלי חרס דכן הוא דרך הפירכות דמי יימר לן דשקולים הם ולהכי קאמר אטו אנן מגבו קאמרינן מתוכו קאמרינן דאית לן למיעבד ק"ו מתוך כלי חרס דתלינן ביה שהוא מציל על טהרה שבתוכו דהשתא ליכא למפרך דמה לתוך כלי חרס שהגב שהוא טהור אינו מניח לעבור הטומאה בתוכו ה"נ תוך של אדם איהו גופיה אינו מניח הטומאה לעבור בתוכו שהוא טהור ולא עדיף תוך כלי חרס שמציל ע"י הגב שהוא טהור מתוך האדם דאיהו גופיה טהור ובתחלת הק"ו הוצרכו למימר שאין גבו מציל ולא קאמרי שאין תוכו מציל משום דאי הוה מצינו בשום מקום שהגב מציל ודאי דהוה לן לתלות הצלת טהרה שבתוכו בגבו שהוא טהור אבל כיון שאין גבו מציל בפני טומאה שבתוכו בטהרה שבתוכו יש לתלות בהצלת התוך כמו שיש לתלות בגב ושפיר איכא למיעבד ק"ו מתוך ודו"ק:

בא"ד ואת שאינו בא לכלל מגע אינו בא לכלל משא כו' עכ"ל פי' אינו בא לכלל מגע כהך דפכים קטנים וכהך קולית דפ' העור והרוטב שאינן באין כלל לידי מגע אבל דבר שבא לידי מגע אלא שאינו בא לטומאת מגע שפיר בא לכלל משא כמו בית הסתרים וק"ל:

בד"ה למאי הלכתא כו' ולפי זה דטומאת בגדים שהוא לבוש מחמת האדם כו' וקשה דבת"כ כו' היה עומד בפנים ופשט כו' היה עומד בחוץ ופשט כו' עכ"ל ובלאו פירושם לא הוה קשיא להו בהך מתני' גופה מרישא לסיפא דודאי להחמיר אית לן למימר דהבגדים שהוא לבוש דבתר גברא גרירי אבל להקל למימר דבטלי אגביה לא אמרי' וק"ל:

בד"ה בלע טבעת כו' א"כ לא הויא אלא ראשון כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה כי קאמר רבה כו' מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה כו' אפי' לאכול בתרומה ונוגעת בטומאה כו' עכ"ל ולפי זה דמיירי קרא בטומאה קלה ניחא נמי לבר פדא כמו לר"י דבטומאה קלה לכ"ע עד לכלב אלא דלעיל למאי דס"ד דרבה מודה בב' טבעות דטמא כמ"ש התוס' לעיל ולא איירי קרא בטומאה הוצרך לשנויי לבר פדא שלא בפניו מחזי חזיא ליה וכן הא דעביד ק"ו לעיל בטהרה בלועה דאינה מטמאה היינו נמי דרבה מודה בב' טבעות אבל השתא דאיירי קרא בב' טבעות אין אנו צריכין לק"ו ומהרש"ל כתב בזה דברים דחוקים ואין צורך ושוב מצאתי כדברינו בחידושי הרשב"א ע"ש וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---