מהרש"א - חידושי אגדות/תענית/טז/א

מהרש"א - חידושי אגדות תענית טז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פאר תחת אפר כו'. חושבניה דדין כחושבניה דדין והתפילין הם כתר תורה כמ"ש בקידושין פרק האומר וכאילו נפלה עטרת ראשינו במקום אפר וע"ד עמו אנכי בצרה וגו':

ולמה מוציאין את התיבה כו'. גם שדרך מתפללין לעמוד לפני התביה וכבר נתנו טעם למתפללין ברחוב כיון שיכולין להתפלל בלא תיבה לא היה להם להטריח ולהוציא לחוץ מיהו המ"ל טעמא דלעיל שתהא התיבה גם כן גולה ע"ש עמו אנכי בצרה וכדאמרינן בסמוך:

מתכסין בשקין כו' כבהמה כו'. פרש"י דמשער בהמה נינהו מנוצה כו' עכ"ל וקצת דחוק דמלבושי בגד נמי מצמר נינהי ויש לפרש כפשטיה שדרך לכסות הבהמה בשקין שהוא דבר שפל ואיך שיהיה יש לעיין אמאי דקדק כן אירושלמי כפרש"י ואי אמנהגא כפי' הר"ן לפרש הכא בתעניות למה מתכסין בשקין הא בכמה מקראות כתיב כה"ג וכן ק' לקמן שדקדק אמתני' למה אפר ולא דקדק כן אקרא דמרדכי וילבש שק ואפר וכתיב שק ואפר יצע לרבים ויש ליישב דכל הני שק דבמקרא מתפרשין שעל גופן היו לובשין אותם ומשום צערא דגופן וזה בנין אב לכולן וישם שק על בשרו משמע ממש על גופן אבל הכא בתעניות אמנהגא פריך דאין לובשין אותן על בשרן ממש אלא מתכסים בה מלבושיהן דליכא צערא דגופא ולמה מתכסין אלא לומר כו' וכן באפר דקרא דכתיב ואפר יצע וגו' היינו נמי משום צערא שהיו מתפלשין באפר אבל הכא דנותנין רק אפר מעט בראש דליכא צערא אלא הרי אנו חשובין לפניך כעפר דרך שפלות כמ"ש באברהם ואנכי עפר ואפר וגו':

עמו אנכי בצרה כו'. כמפורש במדרשות בכל הגליות שכינה עמהם גלו לבבל שכינה עמהם כו' ובמקום התיבה שבו התורה היא במקום הארון שהשכינה היה שרויה שם במקדש ור"ל דדריש ליה מבכל צרתם לו צר בא' כתיב לא צר ודריש ליה כאילו כתיב לו בו' כמפורש ס"פ כשם והפסוקים מפורשים בזה שאמר בכל צרתם בגליות שעברו עליהם הוא עמהם בגלות וכביכול אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין וע"כ מלאך פניו הושיעם ולא בעצמו אבל אמר דבגאולה עתידה דמאהבתו וחמלתו הוא בעצמו גאלם בגאולה גמורה ולא ע"י מלאך ורמז במלת הו"א שהם אותיות השם שיהיה שלם והכסא שלם ונוסף לזה אמר וינטלם וינשאם וגו' כי כבר בעוה"ז נשאם לאשה אבל לא (לעוה"ב) [לעולם] כמ"ש הן ישלח איש את אשתו וגו' אבל לעתיד לא ישלחם רק ינשאם לאשה לעולם א"ס ועי"ל בזה למ"ד ארוסה שגירשה מותר להחזירה ומשום דבעוה"ז לא היה לו להקב"ה דיבוק עם ישראל רק כארוסה בעלמא שנאמר וארשתיך לי באמונה ואף שגרשה מותר להחזירה אבל לעתיד וינשאם לעולם שיהיה לו דיבוק עם ישראל כנשואה ולא תהיה גרושה ממנו שלא יהיה מחזיר גרושתו משנשאת:

וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים כו'. והכי איתא במדרש שאבות מבקשים רחמים עלינו:

מאי הר המוריה פליגי כו'. בתורה כתיב ארץ המוריה אבל בד"ה כתיב כן הר המוריה ובקרא יש לפרש שנקרא ההר כן בשם זה ע"ש הארץ כדמשמע שקראו ארץ המוריה אבל כאן בנוסח התפלה לא היה לו לקראו בשם זה הר המוריה דמי יימר שהיה נענה בהר המוריה שהוא מקום המקדש ואימא הר אחר היה בארץ המוריה כמ"ש על אחד ההרים וגו' וקאמר דמאי הר המוריה שיצא ממנו הוראה כו' ע"ש העתיד וא"כ באברהם נמי לא קראו מוריה אלא ע"ש זה שהיה נענה בעקידת יצחק בהר זה שהוא מקום המקדש והתימה לפי' שני שפרש"י ותוספות שהר המוריה הוא הר סיני ובקרא מפורש לבנות בית ה' בהר המוריה:

אדם של צורה כו'. פרש"י בעל קומה שישמעו כו' עיין שם ובמ"ק פרק משקין פרש"י חכם ובשמעתין ליכא לפרושי הכי דהא קאמר אומר חכם ואם לאו אומר אדם של צורה מיהו פירושו הכא בעל קומה דחוק וכי משום שהוא בעל קומה נשמעו דבריו ביותר ולפי מה שכתבנו במסכת נדרים הא דאמרו אין הנבואה שורה אלא על חכם כו' דהיינו חכם במילי דעלמא הכי נמי יש לפרש כן הכא אומר חכם היינו חכם בתורה ואם לאו אומר אדם של צורה במילי דעלמא:

לא שק ותענית כו' אלא תשובה ומעשים טובים גורמים כו'. ושק ותענית לא באו אלא משום הכנעת הלב להצטער על עבירות שעשו ולשוב מדרכם הרעה:

ויתכסו בשקים האדם והבהמה מאי הוו עבדי אסרי כו' לא ידענא משמעו מהי קרא ובפרש"י בספר יונה הך דרשה דאסרו הבהמות כו' אם אי אתה מרחם עלינו כו' אקרא ויקראו אל האלהים בחזקה וניחא טפי:

צדיק ורשע מי נדחה מפני מי כו'. פרש"י הוי אומר צדיק מפני רשע עכ"ל ובע"י בשם חידושין פי' בהיפך דבכל דור ודור אי אפשר שלא יהא שם צדיק וא"כ האיך נדחין מפני הרשעים כו' והיינו בחזקה מפני שהיא תשובה נצחת עכ"ל:

אבל הא דקאמר עלוב ושאינו עלוב כו'. דעלוב היינו חצוף משמע כפרש"י גם לשון בחזקה לא משמע תשובה נצחת באמת אלא נציח בכח שאינו טענת אמת וכמו שפרש"י בפרק חלק גבי שלשה בעלילה באו כו' וכ"ה לשון הירושלמי מהו בחזקה חוצפא נצא לכשירא כ"ש לטובתו של עולם:

אפילו גזל מריש כו'. דהיינו בכפיהם שבנאו בכף יד בבירה ולקמן גבי נשא לבבנו אל כפים פרש"י צריך לישא הלב לשמים כו' ע"ש נראה שמפרש להמלשון עננים וכה"ג מתפרש בפ' מצות חליצה דהמתפלל צריך שיכון לבו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים אבל הדרש דלקמן אינו סובל פירושו ויותר נכון פירושו בספר איכה דלפי הדרש דלקמן נמי יהיה כפים מלשון כף ויד ממש וז"ל ומדרש רבותינו נשא לבבנו באמת להקב"ה כאדם הרוחץ בנקיון כפיו שמשליך מידיו כל טינוף כי מודה ועוזב ירוחם והמודה ואינו עוזב כטובל ושרץ בידו עכ"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---