רש"י/תענית/טז/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י תענית טז א

למתבייש מאחרים. דאיכא עגמת נפש טפי ומשום חשיבותם הם מתביישים מאחרים אבל שאר בני אדם דלא חשיבי לא מתביישי בנתינת אחרים וסגי להו בנתינת עצמן:

פאר תחת אפר. ש"מ במקום תפילין דכתיב בהו (יחזקאל כד) פארך חבוש עליך ואמרינן (ברכות דף יא.) אלו תפילין ומתרגמינן נמי טוטפתך הויין עלך והיכא מניחין תפילין במקוֹם שמוחו של תינוק רופף:

בצינעא. בבית הכנסת:

גלינו. שיצאנו מכניסתנו:

גלותינו. תהא מכפרת עלינו:

דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא אחריתא. גלות איכא פרהסיא ליכא:

נתבזה בעוונינו. וידוי:

[ולמה מתכסין]. חוגרות שקין תנינן בירושלמי שהיו חוגרות שקין ויוצאין לבית הקברות ותוקעין בקרנות ובעי ליה מיבעיא שקין למה ובית הקברות למה ותקיעת שופר למה:

כבהמה. דמשער בהמה נינהו מנוצה של עזים:

עפר סתם. שאינו אפר מקלה זכירת אפרו של יצחק ליכא סתם לא גרסינן אלא איכא בינייהו עפר:

קברי עכו"ם. במקום שאין קברי ישראל לבקש רחמים אפי' על עצמן ליכא כל שכן עלינו:

מאי הר המוריה וכו'. איידי דאיירי בפלוגתא דרבי לוי ור"ח תנא נמי הא פלוגתא מאי הר מוריה דאברהם קרא למקום העקידה הר יראה וכתיב (בראשית כב) אל ארץ המוריה:

חד אמר הר שיצא הוראה. תורה לישראל כי מציון תצא תורה (ישעיהו ב) יורו משפטיך ליעקב (דברים לג) ולשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל:

מורא לעובדי כוכבים. ששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם שמעתי לישנא אחרינא הר המוריה הר סיני מורא לעובדי כוכבים במתן תורה דכתיב (תהלים עו) ארץ יראה ושקטה:

אע"ג דלאו חכם. אלא עם הארץ בתמיהה הא ודאי חכם עדיף:

אם יש זקן והוא חכם. אומר זקן והוא חכם:

אדם של צורה. בעל קומה שישמעו ויקבלו דבריו להמריך את הלב:

אם אין אתה מרחם כו'. כלומר כשם שאתה אומר לרחם על אלו דכתיב (תהלים קמה) ורחמיו על כל מעשיו כן תרחם עלינו:

מאי אמור. אנשי נינוה דכתיב בחזקה דמשמע בכח וניצוח דין:

מי נדחה מפני מי. הוי אומר צדיק מפני רשע:

מריש. קורה:

בירה. מגדל:

שיש בידו עבירה. גזל:

ואינו חוזר בו. לשלם את הגזל למה הוא דומה וכו':

נשא לבבנו אל כפים. עם הכפים צריך לישא הלב לשמים כלומר שיחזור מקלקולו:

נשא לבבנו אל כפים. עם הכפים צריך לישא הלב לשמים כלומר שיחזור מקלקולו:

מטופל ואין לו. יש לו טפלים ואין לו במה להתפרנס שלבו דואג עליו [והוא צריך לקרות מקירות לבו עליהן]:

ויש לו יגיעה. שמתכוין יותר בתפלת הגשמים:

ופרקו נאה. מפרש לקמן:

ושפל ברך. עניו:

ומרוצה לעם. נוח לבריות ומסכימין לתפלתו:

נעימה. בסומי קלא שמושך הלב:

ורגיל לקרות כו'. שיהו הפסוקים של תפלה סדורין בפיו:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---