מהרש"א - חידושי אגדות/קידושין/עא/א

מהרש"א - חידושי אגדות קידושין עא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שבטו של לוי מטהר תחלה שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף כו' מבואר כי ישראל בכלל אם זוכין נמשלו לכסף כמ"ש פרק ג"ה כסף אלו צדיקים שנאמר צרור הכסף לקח בידו כמפורש שם בחידושינו ואם אינן זוכין נמשלו לסיג כמ"ש ואצרוף כבור סיגיך וכדמיון זה הכא לענין ייחוס הן ככסף נקי והפסולים שנתערבו בהם הוו כסיג בתוך הכסף וצריך צירוף לטהרן שיעמדו בייחוסן על טהרן וזש"ה על כלל ישראל כי לעתיד ישוב לצרפן ולטהרן ככסף נקי מהפסולת שנתערבו בהן אחרי שטיהר כבר את בני לוי שזיקק אותן כזהב כי לפי חשיבותן של הכהנים בני לוי נדמו לזהב שהסיג מזיק בו יותר כמו הכהן שנתערבו בו הפסולים ואמר גבי שבט לוי גם וככסף היינו לגבי לוים שאין להם פסול יותר מישראל שכל הכשר לישראל כשר ללוי ומסיים בקרא והיו לה' מגישי מנחה בצדקה וגו' ולפי דברי ריב"ל דמפרש קרא כסף מטהר ממזרים מפרש מאי מגישי מנחה בצדקה כו' אבל לפי מה דאמרינן הכא דמטהר ממש להבדילן מפסוליהן לא קאמר מאי מגישי מנחה וגו' ונראה לפרש לפי מה שמצינו בספר עזרא כשעלו בבית שני שנבדלו מנשים נכריות והביאו קרבנות אשם על חטאן שעבר כמ"ש שם ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם כן לעתיד כשיבדלו מן הפסולין יש להם להביא קרבן על חטאם שעבר ולפי שלא יהיה להם להביא קרבן עשיר כמ"ש אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס אלא שיביאו קרבן של דלי דלות שהוא המנחה וז"ש והיו מגישין לה' על חטאן מנחה שמביאין בדלי דלות השייכין בצדקה ר"ל במקבלי צדקה שאין להם כלום משלהם אבל למ"ד דכסף מטהר ממזרים אין סברא שיביאו קרבן אשם על העבר ולכך מקשה אליביה מאי מגישי מנחה כו' ודו"ק:

בימי רבי בקשו לעשות בבל עיסה כו' נטפל עמהם ר"ח בר חמא כו' גם רבי סתם במתניתין הכי דתני עלו מבבל שעשאה כסולת נקייה דלעיל אלא לפי שהיה מבבל לא האמינו לו עד שאמר ר"ח קבלתו מר"י שאמר משום אביו ר' יוסי שהיה מא"י:

א"ר יוחנן היכלא כו' נשבע בקדושת היכל וצ"ל דאפילו לאחר החורבן יש בו קדושה דס"ל כמ"ד בפ"ק דמגילה דקדושה ראשונה קדשה גם לעתיד וק"ל:

ושאמר בידינו הוא. פירש בערוך ידועים בידינו המשפחות כו' ויותר נראה לפרש בידינו הוא לגלות בלי שתגיע לנו סכנה והשתא מוכח שפיר דס"ל משפחה שנטמעה נטמעה אבל אם מפני סכנת של גדולי הדור לא רצה לגלות לא מוכח מידי דס"ל כמ"ד משפחה שנטמעה נטמעה ופרש"י דאין להפרישה כו' אלא יניחום והם ספק והם כשרים לעתיד לבא עכ"ל וכן מוכח לעיל דמטהר ממזרים לעתיד אבל השתא בספק הן עומדין ומי שידע בספיקן ודאי דירחק מהן משום דאין השכינה שורה אלא על המיוחסות שבישראל אלא כיון שנטמעה ולעתיד יהיו כשרים לגמרי אין לגלות לאחרים בספיקן ואין להפרישן כו' כפרש"י ובדור הזה רובן ספיקות והמגלה לחבירו אינו אלא כמוציא דבה ומתכבד בקלון חבירו הוא וכל הפוסל במומו פוסל ויש לגעור בהן ולהוכיחן על פניהם שישובו מדרכם הללו ובפרט השדכנים מועדים בזה ויש לעונשם על כך וק"ל:

משפחות בית הצריפה כו' מתני' היא בסוף מסכת עדיות עד לרחק ולקרב ואביי מדקדק בה מדקתני בה כגון אלו אליהו כו' משמע דוקא הני דידעין אנן להו בהכשרן ובפסולן אבל משפחה שנטמעה כו' וכן מפורש התם ברישא א"ר יהושע אני כו' שאין אליהו בא לטהר ולטמא לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין ולקרב המרוחקין דהיינו שלא בא לרחק ולקרב אשר נטמעו כבר אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע ומייתי הך דבית הצריפה כו' ע"ש מה שמדקדק הרמב"ם שם בפי' המשנה בלשון המשנה ודע מה שפרש"י הכא אליהו בא לעתיד לבא דכתיב והשיב לב אבות על בנים זה מבני בניו כו' שם במתניתין לא משמע הכי אלא דאיכא מ"ד התם דפליג וקאמר אליהו לא בא לא לקרב ולא לרחק אלא לעשות שלום ומייתי מהאי קרא והשיב לב אבות על בנים וגו' אבל ר' יהושע דס"ל דבא לרחק ולקרב לא מייתי ליה כלל מקרא אלא דכן היה מקובל מר"י ב"ז ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני ע"ש ודו"ק:

הריני נזיר אם לא אגלה כו' מבואר כמ"ש בס' יוסיפון שהיה בזמן הבית כת א' נקראו נזירים שהיו מתבודדין עצמן גם במדברות כדי שלא יבואו לדבר בקלון בני אדם ולהתרחק מדיבתם רעה ולזה אמר אם לא אגלה קלון ופסול משפחות אהיה נזיר כי זו מדת נזירים היא ואמר הגם כשיהיה נזיר הוצרך לצער עצמו ונקרא חוטא כדאמרינן ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא כו' אעפ"כ אסור לו לגלות ויהיה נזיר כתנאו גם אם חוטא יהיה וק"ל:

שם בן ד' אותיות חכמים מוסרין אותו לתלמידיהם פ"א כו' פרש"י קריאתו ככתיבתו ופירשו חכמים כו' עכ"ל ר"ל דודאי קריאתו ככתיבתו הכל יודעין בו וא"צ מסירת חכמים אבל פירושו של הכתיבה והקריאה וכונתו אין כל אדם יודע אלא ע"י קבלה ומסירת חכמים וכן רבא דבעי למדרשיה בפירקיה אפירושו קאמר וכן משמע מפרש"י בפרק אלו עוברין אבל כפשטיה קריאה וכתיבה לא שייך דרשה דהכל יודעין בו ומסיק לעלם כתיב דיש להתעלם פירושו וגם קריאתו ככתיבתו אסור מדכתיב זה שמי וזה זכרי כדבסמוך ומכאן מודעא רבה והמחאה מוחזקת לאותן דרשנים ברבים בדורותינו בסוד השם ובפירושו בכמה צירופים ויותר מהמה אם הם דברים שאינן נמסרים להם מפי חכם או שהתלמיד אינו הגון להבין הדברים על עיקרן ושרשן הרי הם דברים בדויים מלבם וה"ז בכלל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה וכעושה התורה פלסתר וכל מי שבידו למחות ראוי למחות בהם וגם אני אם אישר חילי אבטליניה:

כתיב זה שמי וזה זכרי כו' נכתב בי"ה ונקרא בא"ד כו' ואמרינן בעלמא דהיינו בעוה"ז אבל בעוה"ב נקרא ככתיבתו בי"ה והכונה כי בעוה"ז הוא מדת הדין שולט בשיתוף הרחמים כבריאתו ששיתף הקב"ה הרחמים והדין כמ"ש ביום ברוא ה' אלהים וגו' וע"כ הכתיבה שם הרחמים והקריאה שם הדין אבל עוה"ב כולו רחמים ואז יהיה השם שלם קריאתו ככתיבתו דבעוה"ז נקרא אדנ"י שהוא הזכרה מורה על הדין שע"כ נקרא ר"ה שהוא יום הדין יום הזכרון ושם אדנ"י מורה ע"ז א' הוא ר"ה וי' הוא י"כ וביניהם מלת דן שבאותן י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ הם ימי הדין וע"כ בעוה"ב שכולו רחמים יהיה זכרו ג"כ שהיא הקריאה משתנה כולו לרחמים וגם בעוה"ז כשמזכיר השם בתפלתו יהיה עיקר כונתו על הרחמים דיש אם למסורת שהיא הכתיבה כמ"ש בטור א"ח וזה כונת הכתוב דרשו ה' בהמצאו דהיינו שיהיה הדרישה והכונה בלב בהמצאו ככתיבתו אבל קראוהו אינו כן אלא בשם אחר והוא השם בהיותו קרוב אליו כקריאתו שהוא אדני היכל ההויה (בקריאה דנקודת שם א"ד הם עצמם נקודות שם י"ה) ודו"ק:

שם בן י"ב היו מוסרים אותו לכל אדם כו' ויש לדקדק הא אמרינן לעלם כתיב ואין סברא לחלק בין שם של ד' ובין של י"ב ולפי' רש"י לעיל (דלעלם כתיב דהיינו) פירושו של שם הכא מיירי דהיו מוסרין לכל אדם כתיבת שם י"ב דלא היו בקיאין בו כל אדם מיהו קריאתו ככתיבתו ודאי דאסור גם בו מדכתיב זה שמי וזה זכרי דאין לחלק בין זה השם לשם של ד' ואולי שהיו מוסרין אותו לכל אדם היינו לכהנים ואפילו הקריאה ככתיבתו הוא דשרי במקדש בברכת הכהנים כדאמרינן פ' א"נ ושמו את שמי שמי המיוחד לי יכול אף בגבולין כו' וכדמייתי מהך עובדא דר' טרפון עליתי אחר אחי אמי לדוכן כו' אצל כ"ג כו' וק"ק דמשמע דבזמן ר' טרפון שהיה קרוב לחורבן בית שני היו מברכין בשם המיוחד ואנן אמרינן בר"פ טרף בקלפי משמת שמעון הצדיק נמנעו הכהנים מלברך בשם ואפשר לחלק דהתם בשאר הכהנים קאמר דנמנעו אבל הכא בכ"ג איירי שלא היה נמנע וק"ל:

שם בן מ"ב אותיות אין מוסרין כו' הא דאמרינן בר"פ חלק ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב פרש"י פ"ק דע"ז שדורשו במ"ב אותיות ועושה בו מה שהוא חפץ וע"ש בתוס' גם בזה ראיתי בדור הזה שאפילו מי שאין בו אחת ממדות הללו השם בן מ"ב מסור בידו גם בפרהסיא ומדה הראשונה דחשיב הכא אלא למי שצנוע כו' דהיינו שאינו מגלה אותו בפרהסיא דאפי' להתלמד אסור בפרהסיא כדאמרינן פ"ק דע"ז גבי ר"ח בן תרדיון שנענש על כך ע"כ כל מי שבידו למחות יגעור בחכמים האלה לפי דעתם לאבד בזה גם העוה"ב ודו"ק:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---