אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/קידושין/עא

יום שני ח' חשון תשפ"ד - מסכת קידושין דף עא

ברכת כהנים בשם בן י"ב אותיות

ברכת כהנים על ידי הצנועים שבכהונה בשם בן י"ב אותיות

בגמרא בקידושין (עא.) רבי אבינא רמי, כתיב "זה שמי" וכתיב "זה זכרי". אמר הקב"ה, לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"י [- שם הוי"ה], ונקרא באל"ף דל"ת [- שם אדנות]. תנו רבנן, בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות, היו מוסרין אותו לכל אדם. משרבו הפריצים [- המשתמשים בו], היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים. תניא אמר רבי טרפון, פעם אחת עליתי אחרי אחי אמי לדוכן [- לברך ברכת כהנים], והטיתי אזני אצל כהן גדול ושמעתי שהבליע שם בנעימת אחיו הכהנים.

ופירש רש"י: היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה, לברך בו העם במקדש לאחר עבודת ציבור של תמיד של שחר. מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים, אותם שלא היו בקיאין בו ומברכין בשם בן ארבע אותיות. כשהיו מושכין את קולם בנעימה, היו אלו ממהרים להבליע את השם בן י"ב ולא היה נשמע לרבים מקול נעימות חביריהם.

ובמשנה במסכת סוטה (לז:-לח.) תנן: ברכת כהנים כיצד... במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו וכו'. ופירש רש"י: ככתבו ביו"ד וה"י, בכינויו באל"ף ודל"ת.

ובגמרא (לח.): תניא אידך, "כה תברכו את בני ישראל", בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינוי, תלמוד לומר "ושמו את שמי" - שמי המיוחד לי. יכול אף בגבולין כן, נאמר כאן "ושמו את שמי", ונאמר להלן "לשום את שמו", מה להלן בית הבחירה אף כאן בית הבחירה. רבי יאשיה אומר, אינו צריך, הרי הוא אומר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך", בכל מקום ס"ד, אלא מקרא זה מסורס הוא, 'בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי', והיכן אבוא אליך וברכתיך בבית הבחירה, שם אזכיר את שמי בבית הבחירה, ע"כ. ושם המפורש הוא שם הוי"ה ככתבו וכמו שכתב רש"י בפירוש המשנה.

תמיהת התוספות רי"ד כיצד רשאין לשנות משם בן ד' אותיות המוזכר בתורה

אמנם מדברי הגמרא בקידושין מבואר שהצנועים שבכהונה היו מברכים את העם ברכת כהנים בשם בן י"ב אותיות. ועל מנהג זה תמה התוספות רי"ד: קשיא לי, וכי רשאין לשנות בברכת כהנים להזכיר שם בן י"ב אותיות, כי אם בן ד' אותיות הכתוב בתורה, ע"כ. ובספר אמרי בינה הוסיף, ששם בן ד' לא זו בלבד שהוזכר בפסוקי 'יברכך' וכו', אלא עוד זאת דרשו חז"ל על הפסוק "ושמו את שמי" - שמי המיוחד לי, דהיינו שם בן ד' אותיות, ואחרי שלהדיא ציוותה תורה שיברכו בשם בן ד' אותיות, כיצד ברכו הצנועים שבכונה בשם בן י"ב אותיות.

קושיה דומה מצאנו בדברי הרא"ש במסכת יומא (פ"ח סימן יט) שם מביא הרא"ש את דעת רב האי גאון שהכהן הגדול לא הזכיר שם הוי"ה אלא שם בן מ"ב אותיות. וכתב הרא"ש: ואין נראה לי דברי רב האי בזה, דכיון דילפינן בגזרה שוה מעגלה ערופה הזכרת השם של ד' אותיות, אין לשנות, אלא כמו שנכתב בפסוק הוא מזכירו, אלא שמזכירו ככתבו והוא נקרא שם המפורש.

עפ"ז תמה אף הרד"ל בהגהותיו לקידושין, וכקושיית התוספות רי"ד, כיצד היו הכהנים מזכירים שם בן י"ב אותיות בברכת כהנים במקום שם בן ד' אותיות המפורש בכתוב. ואף שהרא"ש הקשה כן מכח הגזירה שוה מעגלה ערופה, הרי גם בברכת כהנים כתוב בה "כה תברכו" - וודאי שאין לשנות מהכתוב בפסוק.

בכעין זה העיר בספר באר ציון, מדברי התוספות בסוטה (לח.) שם הביאו התוספות את שיטת רבינו הלל שהיה צד שמחוץ למקדש יברכו ברכת כהנים בשם 'קל', 'אלקים' ו'צבקות', וכתבו התוספות על דבריו: ולא מסתבר, דהיכי תיסק אדעתא לשיבושי קרא למימר 'יברכך אלקים' במקום שם בן ד' אותיות, עכ"ד. ולכאורה בסוגיין מבואר שמותר לומר שם אחר משם הוי"ה כדרך שהיו אומרים במקדש שם בן י"ב אותיות תחת שם בן ד' אותיות.

הצעות האחרונים בביאור שם בן י"ב עליו כתב רש"י ש'לא פירשו לנו'

וכתב הרד"ל לבאר בשני דרכים: א' אין כוונת הגמרא ששם זה שהבליעו בו בירך ברכת כהנים, אלא שמלבד ברכת כהנים היה מזכיר גם שם זה. ב' לדעת האומרים ששם י"ב הוא שם הוי"ה במילואיו יש לומר שכיון שבמקדש היו אומרים את השם ככתבו היה יכול לאומרו במילואיו, עכ"ד. וצ"ב מה כוונתו ששם י"ב הוא שם הוי"ה במילוי, הלא יו"ד, ה"י, וא"ו, ה"י, אינו אלא י' אותיות ולא י"ב, וצ"ע. ובספר דברי יעקב (קידושין שם סימן ב ענף ו) הציע דרך בביאור דברי הרד"ל, ובפרט במה שכתב שהוא שם הוי"ה 'במילואיו' ולא 'במילואו'.

ובהגהות יעב"ץ כתב ששם י"ב אותיות הוא י"ב צירופי הוי"ה, והם המוזכרים בתיקוני זוהר (הקדמה, ט:) ובכמה מקומות. אך בספר דברי יעקב (שם ענף ה) כבר תמה שהרי בגמרא מוזכר שהוא שם של י"ב אותיות ואילו צירופי הוי"ה הם י"ב תיבות ולא י"ב אותיות. ובפרט שהגמרא מזכירה תחילה שם בן ארבע אותיות שחכמים מוסרין אותו לתלמידיהן, ואחר כך מוסיפה ששם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין לצנועים, ולדברי היעב"ץ שם בן ארבע אותיות היינו אותיות ממש, ואילו שם בן י"ב אותיות היינו תיבות - צירופי הוי"ה, וזה דחוק.

ובספר אהבת ציון (קראקא תרנז) הציע לפרש כעין זה, ששם בן י"ב אותיות הוא שם אדנ"י במילואו, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, שהוא י"ב אותיות. ולפי זה יש אפשר לומר שכיון שזה זכרי לדור ודור היינו שם אל"ף דל"ת ממילא קריאתו במילואו אינה נחשבת לשינוי מהשם המוזכר בכתוב. אם כי במקדש הלא נקרא שם הוי"ה ככתבו ומהיכי תיתי לקרוא שם אדנ"י במילואו, וצ"ע. והרמ"ה כתב ששם בן י"ב אותיות הוא שם הוי"ה ג' פעמים, וכתב בספר דבר יעקב שלפי זה מיושבת קושיית התוספות רי"ד כי אכן בשם זה נצטוו לברך את ישראל, רק שהם משלשים אותו ג' פעמים. וכדעת הרמ"ה כ"כ בפרדס (שער כא פרק ט), וכ"ה בספר הבהיר (מאמר מז), וכ"ד הגר"א (ביאור לספר יצירה ג::).

אמנם רש"י כתב: שם בן שתים עשרה ובן ארבעים ושתים לא פירשו לנו, ולכאורה מבואר שלא הסכים עם פירוש זה, אלא הוא שם בפני עצמו, ואם כן תמוה טובא כתמיהת התוספות רי"ד, כיצד היו רשאים לשנות את השם ולהזכיר שם בן י"ב אותיות במקום שם הוי"ה המוזכר בכתוב. וגם לפי דברי הרמ"ה והאהבת ציון צ"ב, כיון שסוף סוף לא הוזכר בתורה אלא שם הוי"ה כפשוטו מהיכי תיתי להוסיף ולהזכיר שם אדנות במילואו או לשלש שם הוי"ה. ועוד צ"ב ששמות אלו אינם צפונים כל כך ומה שייך לומר שלא מסרום אלא לצנועים.

דעת האר"י ז"ל ששם בן י"ב הוא שם הוי"ה אקי"ק ואדנ"י בשילוב

ובפתח עינים להחיד"א הביא בשם רבינו האר"י זצ"ל שכתב וזה לשונו, דע כי שם בן י"ב הוא שם הוי"ה אהי"ה אדנ"י בשילוב, אשר הם י"ב אותיות, והנקודות הם שהצניעום מפני הפריצים, כדי שלא ישתמשו בו. וכאשר הוא צדיק שם אהי"ה מסייעו במחשבתו, ושם הוי"ה בדיבורו, ושם אדנ"י במעשהו, עכ"ל. ובספר ליקוטי הש"ס הביא אופן השילוב שהוא אות ראשונה מכל השמות בסדר הזה ואח"כ אות שניה וכו', וחלוקת השם היא לג' תיבות בנות ד' אותיות [יאא"ה הדו"י נהה"י]. אמנם בספר נהר שלום כתב ששם זה הוא בתיבה אחת. ובספר שרשי השמות (אות א סימן קלה) כתב ששם זה מחולק לד' תיבות, הראשונה - האות הראשונה שבכל השמות, השניה - האות השניה שבכל השמות וכן הלאה.

וכתב הבן יהוידע שדברים אלו לא נמצאים בשמונה שערים שסידר מהרש"ו [- רבי שמואל ויטאל בן המהרח"ו], אלא נדפסו בספר לקוטי הש"ס מהאריז"ל. והבן איש חי תמה על ביאורו כעין תמיהת התוספות רי"ד: ולא יכולתי להבין איך שם שילוב זה יאמר אותו הכהן בברכת כהנים במקום שם הוי"ה. ואם נאמר שהוא רק בכוונת הלב, איך אומר כאן דמבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים [- שמשמעו שאמרו את השם בהבלעה כדי שלא ישמעוהו, ועל כרחך שאינו רק בכוונת הלב אלא באמירה ממש].

ולכן מבאר הבן איש חי את דברי האר"י ז"ל כך: ונראה לי בס"ד כי השילוב של שלשה השמות הנזכרים, שהוא י"ב אותיות, מכוון בלבו כשמזכיר את השם. אך הנקודות של שם השילוב הנזכר, היה הוגה בהם את השם בברכת כהנים, שאומרו והוגה בו באותם הנקודות של שם השילוב הנזכר. וכדי שלא ירגישו השומעין בנקודות מה הם, היה מבליע הגייתו בנקודות ההם בנעימת אחיו הכהנים, ואז השומעין לא ירגישו בנקודות מה הם, עכ"ד. כלומר, הכהן הזכיר רק שם הוי"ה כמפורש בכתוב, אלא שניקוד השם היה בהתאם לכוונת השם שאותו כיוון על פי שם בן י"ב אותיות שהוא שילוב של שם הוי"ה אהי"ה ואדנ"י.

והנה האר"י כתב "והנקודות הם שהצניעום מפני הפריצים", ובפשטות כוונתו היא שעל השם עצמו אין שייך הצנעה כיון שהוא שילוב של שמות ידועים ומפורסמים. אמנם לפי דברי הבא"ח הרי שכוונתו היא שהשם עצמו הוא שם הוי"ה כפשוטו ממש, שהרי ודאי לא הזכיר הכהן שם אחר ממה שנצטווה בתורה, וכל השינוי אותו שינה הכהן ואותו הצניעו מפני הפריצים הוא 'הנקודות' המבטאות את שילוב ג' השמות העולים למנין י"ב אותיות.

דעת הרמב"ם במורה ששם י"ב אותיות הוא 'קריאה' של שם הוי"ה כשם אדנות

וכבר הבאנו בראשית הדברים את קושיית הרא"ש על דעת רב האי גאון שהכהן הגדול ביום הכיפורים היה מזכיר בוידויו שם בן מ"ב אותיות, שהרי מקור הזכרת השם הוא מעגלה ערופה ושם אינו אלא שם בן ד' אותיות. ולכאורה עדיין יש להקשות על דברי הרא"ש, סוף סוף חלוקה הזכרת השם על ידי הכהן הגדול מהזכרתו בעגלה ערופה, שהרי עגלה ערופה נעשית חוץ למקדש בשם אדנות ואילו כה"ג מזכירו בבית המקדש בשם המפורש.

ובמורה נבוכים (ח"א פרק סב) כתב: ציוונו בברכת כהנים, ובה שם ה' ככתבו, אשר הוא שם המפורש... עוד גם היה אצלם שם בן שתים עשרה אותיות... והקרוב אצלי שלא היה שם אחד, אלא שתי שמות או שלשה - כלל אותיותיהם שתים עשרה אותיות. והיו מכנים בו בכל מקום שהיה מזדמן להם בקריאתם שם בן ארבע אותיות, כמו שנכנה אנחנו היום באל"ף דל"ת וכו', עכ"ד.

עפ"ד הרמב"ם כתב רבי אביגדור נבנצל שליט"א (ביצחק יקרא סימן מז, וכ"כ בספר באר ציון בקידושין שם) ליישב את הקושיא על דברי הרא"ש, שכן שם אדנות אינו שם נפרד משם הוי"ה אלא שם שגדרו קריאה של שם הוי"ה, ולכן אף שבמקדש מזכיר הכהן הגדול שם המפורש ובעגלה ערופה מזכירים שם אדנות - אין זה שינוי. ורק הזכרת שם בן מ"ב אותיות זה סובר הרא"ש שהוא שינוי.

אמנם רה"ג סובר שישנם שמות נוספים שגדרם שהם משמשים כקריאתו של שם הוי"ה, וכמו שכתב הרמב"ם לגבי שם בן י"ב אותיות, ויש לומר שהוא הדין לגבי שם בן מ"ב אותיות, וכיון שכן אין סתירה בין הגזירה שוה מעגלה ערופה ובין הזכרת שם בן מ"ב אותיות על ידי הכהן הגדול.

יישוב הגר"א נבנצל והגר"ח קניבסקי שבהזכרת שם בן י"ב נתקיימה קריאת שם הוי"ה

עפ"ז מיישב הגר"א נבנצל גם את קושיית התוספות רי"ד על הזכרת שם בן י"ב אותיות ע"י הצנועים שבכהונה. שכן אדרבה בהזכרת שם בן י"ב אותיות, קיימו הכהנים את הזכרת שם הוי"ה המפורשת בכתוב, כשם שבגבולין קראו בשם אדנות מדין 'זה שמי וזה זכרי' - לא כשאני נכתב אני נקרא.

ואמנם עדיין צ"ב שהרי בשלמא בגבולין נאמר דין 'לא כשאני נכתב אני נקרא', אבל במקדש שדרשו מ'כה תברכו' ומ'שמו את שמי' שיברכו בשם המפורש, מנין לנו שיועיל כינוי זה של שם י"ב, במקום ששם אדנות אינו מועיל. והגר"ח קניבסקי זצ"ל בספרו נחל איתן (סימן טז ס"ד הערה ז) עמד אף הוא בכעין דברי הגר"א נבנצל, רק שהוא כתב שאפשר לומר שכך נמסר ההלכה, שבמקדש נקרא שם זה באופן זה למי שראוי לכך, ואם כן אין זה שינוי, עכ"ד. ונמצא שהטעם שאין זה שינוי הוא משום שתוכן השם וגדרו הוא קריאה של שם הוי"ה, אך בעינן שתמסר ההלכה כן, כי לולי זאת היינו מצריכים הזכרת השם כמות שהוא כנלמד מ'כה תברכו' ו'שמו את שמי'.