מהרש"א - חידושי אגדות/יומא/לט/ב

מהרש"א - חידושי אגדות יומא לט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"ב בפרש"י בד"ה אשרו חמוץ החזיקו הנגזל ולא חומץ ולא שייך הכא אלא בב"ק עכ"ל. ר"ל האי דיוקא ולא חומץ לא שייך ולא איצטריך להכא אלא בב"ק כו' וכן בפ"ב דקדושין ליתא להאי דיוקא ע"ש וק"ל:

ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם. בע"י מסיים בזה בשעת פטירתו וכו' והכי איתא במנחות פי"ג וע"ש:

אותה שנה שמת שמעון הצדיק כו'. בשעת פטירתו א"ל חוניו בני ישמש תחתי כו'. לאחר מפלתו של סנחריב יצא כו'. כל אלו המאמרים מפורשים בסוף פ"ב דמנחות כי שם מקומם:

ארבעים שנה קודם כו'. משמת שמעון הצדיק נמי לפעמים לא היה גורל עולה בימין מיהו לפעמים היה עולה וכן אינך כדאמרן לעיל אבל ארבעים שנה קודם החורבן לא היה עולה כלל בימין בכל המ' שנים וכן אינך וק"ל:

מפני מה אתה מבעית עצמך כו'. לשון הירושלמי למה אתה מבהילנו כו':

יודע אני בך שסופך כו'. ר"ל בסימן זה שאתה נפתח מאליך וכבר כו' והענין שלא יאמר האויב ידנו רמה כי לולא שהיו נפתחים מאליהם לא היה יד אויב שולטת בהן לפתוח:

למה נקרא שמו לבנון כו'. אהאי קרא פתח לבנון דלתיך וגו' סמיך דלבנון לאו ממש יער הוא דאין ליער פתח ואהא מייתי נמי בית יער הלבנון דבית לא יתכן ביער ולבנון ממש. ואמר

נטע בו כל מיני מגדים של זהב כו'. בירושלמי מפרש לה מדכתיב לגבי בהמ"ק בספר דברי הימים זהב פרוים זהב שהוא עושה פירות ונראה לפי זה לאו פירות ממש היה עושה לאכילה אלא פירות של זהב היה עושה ומאותן פירות של זהב היה פרנסת כהנים לכל צרכיהן ולזה לא היו לוקטים אותן פירות אחר גידולן כדרך שאר פירות אלא עד שהיו נושרין מפני שהיו הפירות ממש של זהב ולא ידעו שעת גמר בישולן וגידולן. ומייתי ליה

שנאמר ירעש כלבנון פריו וגו'. עיין פרש"י לעיל ספ"ק. ואמר כיון שנכנסו נכרים להיכל יבשו כו'. ובירושלמי אמרו משעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו כו'. ואמר

עתיד הקב"ה להחזירן שנאמר פרח וגו'. כבוד הלבנון נתן לה כצ"ל והיינו כבוד הלבנון של אותן פירות של זהב יוחזר להנתן לכהנים להיות פרנסתן ממנו וק"ל:

וכבר אמר [אנא] השם כו'. לכאורה דלאו מלתא באנפי נפשיה הוא אלא שהוא מוסב אדלעיל ונראה הא דמזכיר כהן גדול את השם עשר פעמים ביום זה העשירי הוא ע"ש עשר ספירות ועשר קדושות אשר זו למעלה מזו וע"פ כוונה זו היה הכהן גדול ג"כ כשמזכיר בשם י' פעמים זה אחר זה היה אומר בהרמת קולות י' זו למעלה מזו וע"ז אמר דכ"כ היה מגביה ומרים קולו בהשם עשירי עד שהיה נשמע קולו ביריחו שהיה רחוק מירושלים י' פרסאות דהשתא בכל א' מהזכרת השמות היה מגביה קולו יותר משלפניו עד שמוסיף להשמע עד פרסה א' ודו"ק:

נשים שביריחו כו'. ביסום דצריכין נשים הוא דבר מועט לגבי קישוט דצריכין הכלות וריח מועט דבעי הביסום היה מגיע עד יריחו אבל ריח הקישוט לא היה מגיע רק לירושלים גם לפי מה שכתבו התוס' נמי גבי כלה להתבסם צריך לומר דבעי כלה ביסום טפי מנשים:

ריח קטורת מבין כותליה כו'. דבאויר ודאי כבר נתבטל ריח הקטורת בזמן רב ההוא מיום חורבן שילה אלא מבין כותליה שהיה נקלט שם הריח היה עדיין:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---