מהר"צ חיות/מגילה/יא/א
מהר"צ חיות 
מגילה יא א
אדם ולא מלך. נ"ב דאילו היה מלך הנה לב מלכים ושרים ביד ה'. ומטה בידם הוא זעמו של הקב"ה וא"כ צריכים להצדיק המשפט דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד. אולם המן היה אדם ולא מלך ופעל הרע בבחירה החפשית שלו ולולי שהיה ה' בעזרנו לא יכולנו לעמוד:
רב אשי אמר מהכא או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. נ"ב דהנה בכל המלחמות בשתי המערכות העומדות בקרב זה כנגד זה ראינו דאף אם מחנה הוכתה לפי חרב בכל זאת בכל תוקפה של מלך עדיין לא נתבטלה לא כן אם ראינו מרידה ביושבי המדינה נגד אומה מושלת אזי המלחמה כבדה עד אם לנצח או להנצח או שהמורדים גוברים בהחלט או להיפך שהמורדים נכנעו עד שלא נשאר להם כח ועוז להקים בחזקה נגד המושלים ובעוד שלא רפתה ידי המתלוחמים משני הצדדים אזי הסיבה שגרמה המרידה עדיין עומדת בעינה הראשון ואולם בצאת ישראל ממצרים אף על פי שהנכנעים הרימו ידיהם בכל זאת לא נאבדה מצרים ונשארה מלכות עצומה כבראשונה ומפ"ז אמר או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי שיהיה גוי עצום בעוד שנשארו ידי נוגשיהם ג"כ גוי תקיף. וכן כאן בימי אחשורוש נשארו עדיין גוי גדול: