מהר"ם שיף/חולין/ס/א

מהר"ם שיף חולין ס א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמ' איברא חזינא ליה כו' ולא האמין בלא יראני האדם וחי וכן בתחלה הקשה אריה שאג מי כו'. ר"ל שקר הוא:

גמ' כנושאי זלוחאי כו'. אף שדרך להרביץ קודם הקיבוץ א"כ למה נתהפך ואפשר שגם לאחר הקיבוץ דרך להרביץ ועיין:

גמ' מסתורייתא. בעין יעקב מביא ברש"י קלעפרליך בל"א ועיין בערוך ערך בסתאקי ובערך סתר ובערך דללי לשון דליל קשור זבין ולא תדיל סתר אריגה ע"ש:

גמ' למאי נ"מ למקח וממכר. אפ"ל אם התנה עמו לתת לו כרסתן ופרסתן צריך לתת לו שור ואפשר לומר משום דבלשון תורה שור בן יומו קרוי שור קאמר בלשון בני אדם לא מקרי שור רק אחרי שבא לכלל כרסתן ופרסתן רב רישא ורב כו' [ונ"מ אם התנה לתת לו שור] ולא מצי ליתן סימן בשנים או בקומה רק משבא לכלל פרסתן כו' ועיין בריש במה מדליקין זפת זיפתא כו' שעוה פסולתא דדובשא נ"מ למקח וממכר [משמע קצת כפירוש השני ע"ש]:

גמ' מקרן כתיב בע"ז ה"ג ר"ת מקרין כתיב כי אין נראה לו דמקרן נראה קרן אחת יותר ממקרין ע"כ. אפ"ל בכוונתו שהיה כתוב בספרים בהיפך מקרן תרתי משמע מקרין כתיב והגיה ר"ת כאשר הוא לפנינו כי אין נראה לו [ר"ל] גירסת ספרים דאדרבה מקרן משמע יותר קרן אחד ממקרין ואפ"ל דצריך להיות ה"ג ר"ת מקרין כתיב ור"ל שאין הפלפול מכח לשון מקרן או מקרין דשניהם אינן לשון רבים דמקרין כמו ללין שפרש"י לינה אחד רק מקרין תרתי משמע ומכח סתם שוורים פריך וכפרש"י בהדיא וגרסינן בין בקושיא ובתירוץ או מקרן או מקרין רק משני ליה מקרין כתיב ולמה לי למיכתביה אלא להורות שנשתנה משאר שוורים וכ"ת להורות בא שקרנותיו קודמות כו' האי ממפריס יליף דלמה לי מפריס אלא להורות מקרין ברישא והדר מפריס וממילא שנברא עם קרנותיו דאל"כ לא היו קודמין וא"ל דלמא כוליה להכי הוא דאתי מקרין ברישא כו' וב' קרנים א"כ לכתוב מקרין לחודיה וכיון שהיה לו ב' קרנים ע"כ להורות בא שקודמות ודו"ק. ולשני הפירושים הו"ל לתפוס גירסתו בהמקשן [לפירוש הראשון ה"ג ר"ת מקרין ולפירוש השני ה"ג מקרן להורות דגם להמקשן מקרן]:

גמ' קרניו קודמות כו'. קרנו הול"ל אפשר לומר מיתור במצחו למה לי שרוצה לומר מלבד ב' קרנים שלסתם בהמות היה לו עוד קרן אחת במצחו ותחש דפשיט [בשבת והובא בתוספות] לעיל משור אדם התם נמי כן היה דקאמר שם נמי במצחו (*ג) ומ"מ לא מצי למיפשט שם ממתניתין דבא סימן [שהביאו התוספות לעיל] בקצרה [כיון דיש לו נמי עוד קרן אחת במצחו]. רק מנ"ל למידרש ממקרין קרן נוסף:

שם קרניו קודמות כו'. לכאורה כיון שנבראו עמו ממילא קדמו והול"ל עם קרנותיו נברא ואולי שלא תימא דרך צדדים יצא מהארץ ויליף לה מיתורא דמפריס:

גמ' בדעתן כו'. אפ"ל בדיעה ושכל שלהן. בצביונם ברצונם מלשון דמרי צבי וכן משמע מהערוך ע"ש:

גמ' אל תקרי כו'. דצבאם אין כולל לכאורה רק האדם וצבא השמים לא הצומח ורמש וכפי' הרמב"ן. או צבאם למה לי הול"ל וכל. מפרש וכל ר"ל והכל נברא בצביונם:

גמ' פסוק זה שר העולם כו'. עיין מ"ש בעז"ה ב"ה וב"ש בפ"ק דע"ז:

גמ' נשאו דשאים ק"ו כו'. אף שעדיין לא נבראו ובפסוק אחד נאמר תוצא הארץ דשא כו' עץ כו' ובמעלי שבתא יצאו מהקרקע מ"מ ביום ראשון נברא הכל את הארץ לרבות תולדותיה. מה שמקשים בחומש למה לא נתקללה הארץ בשנותה בעץ פרי מיד י"ל שעדיין לא היה ניכר השינוי שהרי על פתח הקרקע עמדו ולא יצאו עד ע"ש לאחר שנברא האדם כדבסמוך וכל שיח השדה כו':

גמ' בעי רבינא כו' לרחב"פ מהו פירש רש"י ולא נצטוו כו'. ובל"ז דלמא למינו אתרוייהו קאי או בל"ז ה"א דשאים אין להם דעת ללמוד ק"ו מדה מי"ג מדות א"ו נצטוו ואין צריך המקרא לכותבו שסומך עלינו שאנחנו נוכל ללמוד בק"ו ומה אילנות שאין כו' אמר להן הקב"ה למינו דשאים שדרכן לצאת כן כ"ש שצוה להן למינהו וא"כ ודאי חייב אבל רחב"פ שאמר הקב"ה לא צוה מעולם והדשאים למדו [בעצמן ק"ו] בעי שפיר וזה נכון וחריף שאין עליה תשובה:

ברש"י בד"ה לדעתן שהודיעם כו'. וע"כ אתה נוצר יצירה הוא יש מיש והיינו הכנסת הנשמה בגוף למעי האשה וכמ"ש רש"י בפרקי אבות אבל לדעתן נבראו בריאה נופל על יש מאין כמ"ש הרמב"ן בפרשת בראשית ברא והא דכתיב ויברא ה' כו' התנינים כו' ויברא האדם כו' העיר בה הרמב"ן ע"ש:

ברש"י בד"ה לצביונם בדמות כו'. עד"ז נאמר ויברא כו' בצלמו בצלם אלהים כו' והוא כפל פרש"י בדפוס המתוקן לו שעשאו בידו בדפוס כו' ע"ש ולפי"ז י"ל בצלמו מוסב לאדם כמו לצביונם דהכא דכל מעשה בראשית בצביונם נבראו ומפרש ואזיל ומה דפוס בחר לו בצלם אלהים כו':

ברש"י בד"ה שאין דרכו לצאת כו' ואינן ראוין לגדל רצופין כו'. אין להקשות דלמא היא הנותנת משום דאינו ראוי לגדל רצופין אמר למינו ולא משום כלאים דכיון דאינו ראוי כו' ממילא היו יוצאין מעט רחוקים זה מזה מבלי מקום לשרשיהן וענפיהן ואפ"ה אמר למינו שירחיקו זה מזה להיות להם היכר יפה ואפשר שלכך הקדימו אם רצונו כו' למה אמר למינהו ממ"נ אם בלא אמירת למינהו היו יכולין לגדל בערבוביא א"כ אם רצונם בערבוביא יניחם לגדל כן ואם אי אפשר לגדל בערבוביא א"כ ממילא היו יוצאין בהפרש זה מזה:

בתוס' בד"ה אל תקרי וזהו בקומתן ולדעתן שהיופי כו' מלשון הצבה. אע"ג דקומתן אינו ר"ל עמידה כמ"ש התוס' לעיל [בדבור הקודם]:

בתוס' בד"ה פסוק זה כו'. שנהפך לאש מבשר מבשר ואומר כצ"ל:

בא"ד בספר יוסיפון כו' וחשיב נער כו'. דלמא נמי מה"ט דנער הייתי כו':

בתוס' בד"ה הרכיב כו' וא"ת כו'. ירק בירק מדרבנן אסור כדמשמע בכלאים בכמה דוכתי והכא לא מיבעיא אי שרי להרכיב דודאי אסירא כדתנן אין נוטעין כו' ולא ירק בירק רק אם הרכיב אם חייב או לא כדקאמר כיון דלא כתיב למינהו לא מיחייב. מיהו רש"י פי' מהו להרכיב זה בזה וצ"ע:

בא"ד ומבעי ליה אי חשיבא ליה הרכבת זרעים כו'. ואף דכלאי זרעים מותרין בח"ל מ"מ הרכבה גריעא טפי:

בא"ד שאר זרעים לא. לענין כלאים ומבעיא ליה לענין הרכבה:

בא"ד דכתיב בהו למינהו באילנות כו'. אין זה שם בגמ' רק בתוס' מפרש כן ולהכי הוצרכו להביא ראיה דלמינהו [איסור] כלאים משמע מפרק הפרה כו'. ובפשטא דגמרא שם ר"ל שחקקתי כו' בלא למינהו רק דזה אורי לן שבני נח נצטוו על כן וכמו שהקשו באמת אח"כ למה לי תרוייהו אבל מכח גמרא דהכא דמשמע דבלמינהו נצטוה האיסור דזה עצמו אבעייתו אי אסור בני נח כו' בא"נ דהשתא לזה הוצרכו לפרש דחקקתי לך כבר ר"ל נמי למינהו דהכא והוצרך תרוייהו כו' ובלא למינהו לא נשמע מאת חוקותי כו' ולכן מבעיא ליה הכא אי קאי למינהו אדשאים וחייבין וק"ל:

בא"ד מי גמר למינהו כו' מיבשה. ולא מדכתיב למינו בגופיה עיין בתוס' סנהדרין:

בסה"ד ומשני דהתם כתיב כו'. בתוספות בסנהדרין לא מייתי ומשני וכו' ויש ליישב:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---