מהר"ם שיף/חולין/נט/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מאירי מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א מהר"ם שיף חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמ' חדוקות בד' חדודות בב' דלתי"ן לפירוש שני שברש"י:
גמ' בין אונא פירוש בין אוזן לאוזן:
גמ' בעי רחמי דליהדר אדוכתיה. לא אמר בעי רחמי שישתוק עד שראיתיו דא"כ היה צריך להתפלל מ"מ אחר כך ג"כ שיחזור למקומו ושמא לא יסתייע מלתא שיתמלא כל משאלותיו והדבר סכנת נפשות אפילו כל כו':
ברש"י בד"ה אי אתה צריך כו' שאפילו נחתכו כו'. ממ"ש טלפים צפרני הפרסות משמע קצת שמפרש טלפי חיה וכר"ת וכיון שאמר טלפים צריך אתה כו' משום דאין סימן שפעמים שהטלפים שוין משא"כ בקרנים שלעולם אין שוין א"כ הול"ל רבותא טפי שאפילו יש לו טלפים כעין בהמה מ"מ קרנים הוי סימן דלעולם אין שוין בקרנים. וטלפים אפשר שישתוו ולפירושו השתא משמע דוקא נחתכו משום שאמרינן ודאי הו"ל נמי טלפי חיה וכדלעיל בפרסות חתוכות ונאמר דטלפים אין סימן שיש בהמה שיש לה כטלפי חיה אבל אין חיה שיש לה טלפי בהמה ולכן כיון שיש לה קרני חיה שהוא סימן מובהק דחיה א"א להיות לה טלפי בהמה ולכן כתב שאפילו נחתכו כו' וזה היפך ממה שכתבנו בע"ה בתוס' ד"ה ואלו הן:
ברש"י ד"ה היינו ספיקא כו' או דלמא כיון דשמו עז כו'. משמע דחדודות וחדוקות הוי סגי לסימן חיה רק משום דכרכוז קרי בהמה ויש לו סימנים הללו צריכין עוד סימן לאפוקי ולא פירש שהספק הוא דלמא צריכין ג' סימנים או די בב' דא"כ בסתם עז נמי נספק וכן בשור ודו"ק (*ר):
בתוס' בד"ה והרי עז כו' ותימה כו' ועוד בסמוך כו'. דעת רש"י י"ל משום דלמ"ד כרכוז חיה הוא אע"ג דאין כרוכות אין לתלות הסימן בכרוכות וחדוקות דכרוכות אין מעלה או מוריד לחיה רק תפסינן אליביה סימן דחדוקות וחדודות ולמ"ד בהמה הוא אין לתלות סימן דחדוקות וחדודות שהרי עיזי כרכוז אף שיש להן סימנים הללו בהמה הוא ותפסינן סימן דכרוכות וחדוקות ולכן פתח לו המתרץ ב' הסברות ודו"ק. עיין בר"ן בשם ר"ת והובא בב"י [ובדפוסים ישנים נכתב בספ"ב דברים האלו בקצרה ז"ל] נ"ל דלרש"י לק"מ כיון דבאמת לפי הלכה עיזי כרכוז כשרין ואינן כרוכות וזה ידע התרצן ואיך יתן הסימנין כרוכות וחדוקות והא עיזי כרכוז אינן כרוכות ודו"ק:
לפירוש רש"י צריך יישוב קצת במאי הראה לו המתרץ חדודות בעינן שפירושו נוסף לסימן הקודמות טפי מבראשונה חדוקות בעינן ודו"ק:
בא"ד דשל שור נמי כרוכות ועגולות. פירוש כרוכות גילדא ואם פירושו עגולות הלא של שור נמי עגולות. וחדודות נמי אם ר"ל עגולות ואם ר"ל חדין גם של שור חדין וכ"ר בח"ש:
בא"ד לאו אמיבלע חירקייהו קאי כו' אלא אחדודות כו'. דלפרש"י קאי והיינו ספיקא כו' אכרוכות אבל לריב"ם עיזי כרכוז קרנים כרוכות א"כ א"ל כרוכות אתי לאפוקי מספק עז כרכוז רק אחדודות קאי וא"ל מי הכריח לריב"ם הכל יפרש עיזי כרכוז קרנים חדודות וחדוקות כפרש"י [ועלה משני בראשונה אכרוכות בעינן] ועז סתם כרוכות וחדוקות [ועלה פריך בתר הכי והרי עז] והיינו ספיקא כו' אכרוכות דהא אפרכא והרי עז שהקשה בראשונה משני כרוכות בעינן ופשיטא דבתחלה מסתם עז פריך למאי דלא אסיק אדעתיה דבעינן קרנים וטלפים דומין לחיה (*ש) ואין סברא שיקשה בתחלה מעיזי כרכוז ואח"כ והרי עז [קושיא] ב' מסתם עז דחדוקות וכרוכות:
בסה"ד והשתא קאי שפיר כו'. ועז כרכוז יש לו כל הג' סימנים רק ספיקי אי מקרי מיבלעי שפיר ורב שמואל שהתיר חשיב לה למיבלעי לפי"ז יהיה והוא דמיבלע חרקייהו ג"כ בכלל הלכה אף למה דקי"ל עיזי כרכוז חיה וכעין זה המיימוני והטור פסקו שצריך ג' סימנים ומיבלע חירקייהו והקשה הרשב"א ולמה לי דממ"נ אי הספק כפרש"י למה לי כרוכות למאי דקי"ל כרכוז חיה אי כתוספות למה לי מיבלע חירקייהו ותי' המגיד דלעולם צריך ד' ורב שמואל סבר דמיבלעי שפיר. וא"ל א"כ לפירוש ריב"ם נמי נאמר ספיקא הוא אי מקרי חדודות שפיר או לא (*ת) דאין לספק כ"כ בזה. ובח"ש כתב דוהוא דמיבלע חירקייהו אינו פסק הלכה אלא שממעט ספיקא דכרכוז [וכמו שהבין הרשב"א] ודו"ק:
בתוס' בד"ה וקרש כו' וא"ת כו'. לא ידעתי מי הכניסם לעקם עלינו את השוין דשם בגמרא פריך בהדיא ותפשוט נמי דתחש בהמה הוא מדרב יהודה ומשני התם כיון דאיכא נמי קרש דחיה הוא ויש לו קרן אחד א"כ אין לפשוט חיה או בהמה אבל טהורה פשיט שפיר דס"ס שניהם טהורין הן ואם לא היה לפניהם כן בגמ' הו"ל להקשות בלא קרש דהכא כיון דלא הכריעו אם בהמה וכו' ש"מ דיכול להיות שהוא חיה ואילו שור דאדם בהמה א"כ טהור נמי לא תפשוט דאלימא טפי להקשות כן מלהקשות מקרש דהכא כיון דסוף סוף טהורין הן ואלולי קרש דהכא הלא היה פשטינן באמת דבהמה היא ודו"ק:
בא"ד וי"ל דסמך אמתני' דבא סימן כו'. אע"ג דתחש אפשר דבהמה הוא והתם כל שיש לה קרנים קרני חיה קאמר צ"ל דכל שיש לו קרנים כו' אפילו של בהמה קאמר לעולם קרנים הן סימן אטלפים סדוקות וא"כ מצא בהמה שפרסותיה חתוכות ופיה גמום בודק אם יש לה קרנים מותר ולא הזכיר תלמודא לעיל דסמך אמתני' דבא סימן אבל הפוסקים אמאי לא הזכירו ובמצא טלפים סדוקות ואין מכיר חזיר שם כתבו יש לה קרנים יצא מספק חזיר הול"ל אפילו באין לה טלפים ופיה גמום ודו"ק (*א) גם סיפא ויש שיש לה טלפים ואין כו' אין נ"מ בבהמה רק בחיה ור"ל אין לו קרנים קרני חיה (*ב) ה"ה רישא מיירי בקרני חיה וצ"ע:
בסה"ד ומיהו כמו כן כו'. ר"ל ויסמוך נמי אמתני':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |