מהר"ם שיף/זבחים/כג/ב

מהר"ם שיף זבחים כג ב

גמ' ובמאי אי בנזיר כו'. ודאי אף בנזיר קשה לרמי בר חמא דמוקמי מתני' דלעיל מפני שאמרו הנזיר ועושה פסח כו' אין הציץ מרצה על טומאת הגוף בטומאת בעלים במת רק צריך לישב הברייתא אף בלא רמי בר חמא:

גמ' אינן במיתה אלא כו'. כצ"ל:

ברש"י בד"ה אם עון פיגול וכו' ירצה ואם עון כו'. בכל מקום וה"ק כו' אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו ענין לחוץ למקומו הרי כבר נאמר לא ירצה:

בד"ה הרי כבר נאמר המקריב כו' ואי אפשר לומר כן שאין הקרבן כו'. נקיט ההוכחה עצמה שבקרא דאם האכל יאכל ביום הג' איירי במחשב לאוכלו חוץ לזמנו ולא באוכלו ביום הג' וכפירש"י בפרשת צו. אם הותיר ממנו. הס"ד: ומ"ה הא אינו נושא כו' הא כלומר הנה כו':

ברש"י בד"ה אלימא טומאת שרץ ומיתוקמא בכהן או בבעלים כו'. ובסמוך ד"ה אי נימא טומאת שרץ פי' ונוקמא זקני דרום בכהן כו' הוכרח לפרש כן דכיון דס"ל לזקני דרום בלא"ה שוחטין וזורקין כדלעיל לא משמע ליה דמכח ריצוי ציץ הוא והכא לרמב"ח מפרש או אפי' בבעלים וע"י ריצוי הציץ הוא דשוחטין וזורקין ועיין:

בד"ה לעולם וכו' אשתראי בהן. הס"ד. ומ"ה שום טמא כו' על טומאת שרץ. הס"ד: ומ"ה ואיכא כו' בר חמא הס"ד. ומ"ה עון מקדישין לא כו' לא מרצה הס"ד: ומ"ה במאי טומאה כו' אכיל ליה. הס"ד: ומ"ה היכא וכו' ויחיד אינו נדחה ציבור לא עבדי בטומאה הס"ד. ומ"ה אלא וכו' קרבן יחיד. הס"ד: ומ"ה לעולם כו' אשתראי בהו. הס"ד: ומ"ה לעמוד כו' שבטיך לעמוד לשרת וגו'. הס"ד: ומ"ה ולא לישיבה וכו':

ד"ה אימא עבודה במיתה. הס"ד:

בתוס' בד"ה אם עון כו' ומה שנזכר פיגול קודם לנותר כו'. גם לפירש"י מקשו זה. ועיין בתוס' יומא דף ז' ובפסחים דף ט"ז ובמנחות תמצא כל אלו התוס'. גם עיין בספר קרבן אהרן באריכות סוגיא זו עם פירש"י ותוספות בלי חידוש כ"כ:

בא"ד. אע"ג דבקרא נזכר ברישא חוץ לזמנו כו' כתיב בקרא בהדיא. הס"ד: ומ"ה אם עון נותר כו' לא נותר ממש כו' חוץ לזמנו. הס"ד: ומ"ה הא אינו נושא כו' דמשמע דבר שהוא לרצון כו' הותר מכללן בכל הני דפריך מנייהו בהקומץ רבה יוצא ושמאל ובעל מום וא"ת א"כ נותר ופיגול כו' דלפני ה' אין עון דיוצא כו' חשיב שפיר לפני ה' שהמחשבה בפנים וא"ל דבבמה כו' של מזבח דאיכא למ"ד כו' וקשה למ"ד לינה מועלת כו' מתירין אין חייבין כו' על המזבח החיצון כשלמים אין כו' בשלמים אינו דין שיפסול כו' דאפי' פסולא ליכא א"כ במנחת כהנים כו' דהותר מכללו לגמרי. הס"ד: ומ"ה לאו כגון שנטמאו בעלים במת כו' אלא בכי האי גוונא כו' ולא עון מקדישין. הס"ד: ומ"ה אי נימא כו' א"כ אין הציץ מרצה על היחיד דהא כו'. אין להקשות דלמא לכתחלה אין שוחטין ובדיעבד ציץ מרצה דהשתא כיון דלכתחלה יחיד נדחה ציבור עבדי בטומאה וכמו טמא מת לזקני דרום. דכיון דס"ל אין שוחטין וזורקין מאיש איש יליף אפי' חל בז' שלו כפרש"י לעיל א"כ הוי לעכב אפי' בדיעבד כטמא מת לרמי בר חמא [דס"ל דאפי' בדיעבד מעכב מקרא דאיש איש וה"ה בטומאת שרץ דמ"ש דיהני ריצוי ציץ בטמא שרץ טפי מטמא מת כיון דתרוייהו נכללו בקרא דאיש איש]:

בא"ד. וקשה מאי פריך וכו' דמרצה בציבור מק"ו דלעיל. ומה מת שטעון הזאה שלישי ושביעי כו':

בא"ד. דלית ליה כמו זקני דרום כצ"ל:

בא"ד. וסבר רמי בר חמא טומאת מת מרצה בכהן ביחיד כו'. וטמא פסול דמתניתן בזב ומצורע שטומאה יוצא מגופו כמ"ש התוס' לעיל:

בתוס' בד"ה אימא מה זר כו' דמחוסר בגדים לא מייתרא אלא משום כו' דלא ילפינן מיתה מהא דקרייה רחמנא זר ולפ"ה כו' (עהח"ג) ענין התוס' דהכא הן הן הדברים דלעיל [דף יח ע"א בתוס' בד"ה אתיא חוקה חוקה] וזרו לעיל שקושית הר"ר יעקב קיימא וה"נ אחרי נשאר פירש"י לעיקר הקשו ועוד קשה לפ"ה דליהוי זר ומכנסים כו'. והוא כי התוס' מפרשים קושית הגמרא אף יושב במיתה מכח דרחמנא קרייה זר ליהוי כזר וע"ז אמר דהוי ב' כתובים הבאין כאחד דרחמנא כתב מיתה במכנסים דהיינו מחוסר בגדים ובלא רחוץ ידים ורגלים ותרוייהו מייתרא דכיון דכתיב בבגדים והיתה להם כהונת עולם אין בגדיהן עליהן אין כהונתן כו' [והוי כזר] ובזר כתיב מיתה [ולא סברי התוס' עתה תירוץ הר"ר יעקב דבעי קרא למכנסים דוהיתה להם כהונת עולם בשאר בגדים הוא דכתיב] ונילף חוקה חוקה שלא רחוץ ממחוסר בגדים אלא ע"כ כיון התורה שלא נילף מיתה מהא דקרייה רחמנא זר ולכן איצטריך מיתה בהדיא במחוסר בגדים והדר כתביה בלא רחוץ ידים למיהוי ב' כתובין הבאין כאחד להורות דהיכא דלא כתיבא מיתה בהדיא אף דקרייה רחמנא זר לא הוי במיתה. ולפי' הקונטרס דיליף מחדא דיושב אינו במיתה דמפרש ליהוי יושב במיתה במה מצינו ומשני דאם נילף במה מצינו א"כ ל"ל קרא בלא רחוץ כו' אלא מש"ה כתבה רחמנא בה מיתה בפירוש דליהוי ב' כתובין הבאין כאחד שלא רחוץ ומחוסר בגדים דהיינו זר [והוי פירושא בהא דקאמר תלמודא דהוי מחוסר בגדים ושלא רחוץ כו' ב' כתובים. דהיינו דלא לכתוב רק חדא מנייהו ואידך ל"ל. ולזה כתב רש"י וה"ה דהומ"ל דחד מהנך עם זר הוי ב' כתובים]. וע"ז הקשו הא הו"ל ג' כתובים במחוסר בגדים וזר ושלא רחוץ ואף דליכא ייתורא אלא ב' לפירש"י מיקרי ג' כתובים. וכתבו ובקונטרס פי' וה"ה כו'. וא"א לומר כן כו'. וזהו מ"ש לעיל דף י"ח והשתא אתי שפיר גם קושית הרר"י כו' דהיינו כפי' התוס' דהכא וכתבו עוד שם אבל יושב אע"ג דקרי זר אינו במיתה [דהוי ג' כתובים] אבל על שאר פסולין כגון ערל כו' לא איצטריך קרא כו' כיון דלא איקרי זרים עכ"ל וכפי' התוס' דהכא ואח"כ הקשו שם חוזרני לומר כו' דהא עיקר הדבר אינו מן המדה וא"צ ייתור [להיות ג' כתובים] רק ב' ייתורים ואחד לגופיה וא"כ הפשט לקמן [בשמעתין דהכא] אינו כפי' התוס' שיהיה הקושיא מכח זר [דיושב איקרי זר] וישני משום דהוי מחוסר בגדים ושלא רחוץ מיותרים והוי ב' כתובים הבאין כאחד ולמ"ד ב' כתובין מלמדין הוי שתויי יין קרא שלישי [דכל זה אינו מן המדה דלא צריך רק ייתור אחד או ב' ייתורים למ"ד דבעי' ג' כתובים] וא"כ ע"כ פירוש דמחוסר בגדים הוא והיתה להם כהונה ומטעם זרות ש"מ דהוא במיתה ואשמעינן ב' כתובים דהיכא דליכא זרות כמו יושב אינו במיתה מכח מה מצינו. וכפי' הקונטרס. וא"כ הדרא קושיא ל"ל מיתה במכנסים [אף לתירוץ הרר"י דלעיל דאין כהונתן עליהן לא קאי אמכנסים מ"מ] נילף בגזירה שוה דחוקה חוקה משאר בגדים דכתיב בהן והיתה להם כהונה. אבל לפי' התוס' ודאי דלא היה קושיא דאי לאו מיתה במכנסים לא הוי ידעינן מיתה במחוסר בגדים דהא הוי ב' כתובים לאורויי דלא הוי במיתה מהא דאיקרי זר וכמו יושב דאף דהוי זר אינו במיתה רק פי' התוספות אינו דא"כ צ"ל משום דהוי מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ר"ל מיתה דכתיב בהדיא דהיינו במכנסים וא"כ הוי ב' ייתורים ולעיל חוזרני לומר דקושית הרר"י קיימא דב' כתובים אין צריך ייתור רק אחד מהם ע"ש ודו"ק היטב כי הנראה לפענ"ד כתבתי (וצ"ע) (עה"ג) דברים הנ"ל דחוקים המה ואינם במשמעות התוס' ויש מפרשים [גם לפי' התוס' דהכא] שאין צריך רק פסוק אחד ייתור לב' כתובים רק לפי מ"ש התוספות שהקושיא הוא מכח זר איצטריך ב' כתובים בשלא רחוץ. לאורויי דלא תילף ממחוסר בגדים בגזירה שוה דחוקה חוקה דליהוי כזר. ומחוסר בגדים איצטריך מיתה גביה דאל"כ לא הוי ידעינן מיתה גביה. ואי לאו מיתה בהדיא במחוסר בגדים אף דקרייה רחמנא זר לא הוי ידעינן דלענין מיתה קרייה זר רק לענין חילול וקושית הגמרא [דפריך לחייב מיתה ביושב] מכדי יושב כו' אחרי דהורה לנו התורה במחוסר בגדים דקרייה זר וכתיב ביה מיתה נילף מניה יושב [דחייב במיתה משום דהוי בזר] ומשני משום דהוי שלא רחוץ דנמי כתיב ביה מיתה מיותרת כו' [דאיכא למילף חוקה חוקה ממחוסר בגדים דליהוי כזר] וקושית חוזרני לומר דלעיל הוא אף לפירוש התוס' ל"ל ב' קרא במחוסר בגדים אף אי לא כתיב מיתה במחוסר בגדים [נהי דלא ידעינן מיתה משום דקרי זר כדלעיל מ"מ] נילף גזירה שוה חוקה חוקה משתויי יין ועי':

בתוס' בד"ה הואיל ורצפה מקדשה כו'. גירסת רש"י מקודשת וק"ל:

בא"ד. וכלי שרת פי' כו' וי"ל דהתם לא מיירי כגון דכריך כו'. כצ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף