מהר"ם חלאווה/פסחים/נא/ב

מהר"ם חלאווה פסחים נא ב

דף נ"א ע"ב

כל הספיחין אסורין חוץ מספיחי כרוב ופי' רש"י ז"ל אסורין לאחר הביעור דכלה לחיה מן השדה חוץ מספיחי כרוב שאינן כלין לחיה מן השדה ואינו מחוור דא"כ אמאי מייתי ליה מלא נאסף ליתיה מלחיה אשר בארצך דדינא הכי. ועוד דאי בביעור מאי איריא ספיחי כרוב הא איכא מילי טובא דלא בעו ביעו' שאינו כלה לחיה מן השדה כדקתני במס' שביעית כל שהוא מאכל אדם כו' אין לו ביעור ואיזה זה עיקר הלוף השוטה והדנדנה וכו'. ועוד דבהדיא שמעי' ליה לר' עקיבא דאסר הספיחין בשביעית אפי' קודם ביעור דפריך בפ"ק דמנחות מה למנחת העומר שכן מתרת ספיחין בשביעית ומשני הא מני ר' עקיבא הוא דאמר ספיחין אסורין. ורש"י ז"ל שפי' שם הא מני ר' עקיבא דאמר ספיחין אסורין לאחר הביעור ליתא דמ"מ קודם הביעור מיהא מתרת לדבריו שהביעור לא היה עד לאחר הרביע' שניה בשמינית דתנן עד מתי נהנין מקש ותבן של שביעית עד שתרד רביעה שניה ומייתי לה בפ"ק דתעניו' ועל כרחין עד שתרד רביעה שניה בשמינית קאמר דאי בשל שביעית ברביעה שני' מי איכא אכתי תבן וקש. ואי אתה יכול להעמידה בשל ששית הנכנסת לשביעית דכיון שהביאה שליש בששית אין שביעית נוהגת בה. אלא ודאי ר"ע אפי' בשביעית אסרן קודם הביעור. ועוד דהכא משמע דדוקא לר"ע אסורין ספיחין דדריש לא נאסוף אבל לרבנן דפליגי עליה מותרין ואי בלאח' הביעור אפי' לרבנן אסורין דבר תורה ובשביעית לפני הביעור אסורין דרבנן לרבנן דר"ע דתניא בת"כ וכי תאמרו עתידין אתם לומר וכו' אמר ר"ע מכאן סמכו חכמים לספיחין בשביעית שיהיו אסורין וחכמים אומרים אין ספיחין אסורין מדברי תורה אלא מדברי סופרים דבר אחר הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו אמרת לנו אל תזרעו ומה שאנו אוספים אין מכניסו לקיום שאמרת לנו בערוהו ומה אנו אוכלין מן הביעור ואילך והך דרשה בתריית' משמע ודאי דלרבנן דר"ע אתא. אלמא ש"מ דלאחר הביעור אסורין לכו"ע דבר תורה. ולפני הביעו' אסורין לר"ע דבר תורה ולרבנן מדברי סופרים. ור"ת ז"ל פי' כל הספיחין אסורין בשביעית לפני הביעור חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות השדה שהן כספיחי אילן כדאמרינן במס' כתובות אמר ר' שמעון בן חלפתא קלח של כרוב הניח לנו אבא והיינו עולים ויורדין בו כסולם דס"ל לר"ע דלא אסרה תורה אלא ספיחי בני קצירה מדכתיב את ספיח קצירך לא תקצור אי נמי מדכתיב לא נאסוף את תבואתינו כעין תבואה וחכ"א כל הספיחין אסורין דגזרו של כרוב אטו שאר ספיחין שהן אסורין דאוריית' ותרוייהו אליבא דר"ע דאלו לרבנן דפליגי עליה ספיחין שאינן מתקיימין בשדה אינן אסורין אלא דרבנן ולא גזרי' שאינן כלין אטו כלין בדרבנן וההיא מתני' דעיקר הלוף רבנן היא דלא גזרי. והא דאמרי' בפרק בתרא דע"ז לקטו לי ירק בשביעית וכן במס' סוכה הפיגם והירבוזין וכו' נקחין מכל אדם בשביעי'. ולפום מאי דאמרן לכולי עלמ' אסורין דרבנן מיהא התם בירק של ששית שנכנס לשביעית הוא ולא בספיחי שביעית. וכי תימא א"כ אמאי נהגי בהו שביעית. ירק בתר לקיטה אזלי' ולא בתר הבאת שליש:

כגון אנא דידענ' בקביע דירחא בישוב לא עבדינא במדבר מאי וא"ת והא טעמא לאו משום קביע דירחא דהא קיימ"ל דאנן בקיאין בקביע דירחא אלא דשלחו מתם הזהרו מנהג אבותיכם בידכם כל היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלחו תשרי לעבדו תרי יומי גזרה ניסן אטו תשרי. א"ל שאני רב ספרא דדעתו לחזור הוי ואי לא הוה ידע בקביע דירחא פשי' דאסור אפי' במדבר אלא ה"ק כגון אנא כיון דידענא בקביע דירחא וליכא למיחש לטעות ודעתו לחזור בישוב של בבל ודאי לא עבידנא דכיון דמנהג של איסור הוא איכא מחלקת אבל במדבר מאי. ואסיקנ' דבמדבר מותר וכדפרישי' לעיל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף