מהר"ם חלאווה/פסחים/לג/ב

מהר"ם חלאווה פסחים לג ב

דף ל"ג ע"ב

סבר משקין מפקד פקידי. ואע"ג דקיימ' לן שומר מכניס ומוציא טומאה ה"מ בדניח' ליה בההוא שומר דהיינו בעומדין לאכילה אבל הני דלדורכן קיימי לא חשיב שומר:

לאימת מתכשרי לכי סחיט להו לכי סחיט להו לית לשיעורא וא"ת למה שפירש"י ז"ל דאוכלין ומשקין מקבלי' טומאה בכל שהן ולא בעי' כביצה אוכלין ורביעי' משקין אלא לטמויי אחרים כיון דס"ל השתא דמשקין מבלע בליעי מכיון דסחיט פורתא הא מתכשר אוכל ומשקין דבליעו אכתי דהוו כאוכל מטמו בכל שהן וכי ליתיה לשיעורא מאי הוי. וא"נ דכיון דאתחיל למסחטינהו ונתעורר המשקה לצאת כמאן דנפק כוליה דמי ומפקד פקידי ואוכל הוא דמיטמא בכל שהוא ולא מטמא למשקה בפחות מכביצה אבל לפי' ר"ת ז"ל שפי' דאין אוכל מטמא ומטמא אלא בכביצה הכא לא קשיא מידי כיון דסחיט להו פורתא בצר ליה שיעור ולא מיטמאו. וראיותיהם כתבתים במסכת שבת פ' המצניע בס"ד:

דאי לא תימא הכי הא דתניא הא למה זה דומה לתרומת תותים וענבים וכו' וא"ת ומאי קושיא שאני התם דמעלה עשו בתרומה דאמרינן בהו מבלע בליעי כדאמרינן בסמוך הקדישן ואח"כ דרכן טמאין דרכן ואח"כ הקדישן טהורין. א"ל דהכא מתותים קא מקש' דתרומה דידהו דרבנן ובדרבנן לא עביד מעלה. אבל ענבים דתרומתן דאורייתא אין הכי נמי:

גזירה דלמא אתי בה לידי תקלה. וא"ת והא אמרי' בשלהי ב"ק דלא חיישינן לתקלה דתניא יין של תרומה שנטמאת ב"ש אומרים תשתפך הכל וב"ה אומרי' תעשה זילוף ושבקי' ב"ה ועבדי' כב"ש. וא"ל דשאני התם דלא עביד בה מלאכה המביאה לידי מאכל ובההיא הוא דשרו ב"ה אבל הכא דדורכן ועביד בהו מלאכה המכשרת לאכילה ודרך הדורכין לאכול בשעת דריכה חיישינן דלמא אתי לידי תקלה ואפי' לב"ה(ח"י):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף