מהר"ם חלאווה/פסחים/לב/ב

מהר"ם חלאווה פסחים לב ב

דף ל"ב ע"ב

סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה. ולאו שיטה היא זו דהא לא חשיב בהו ר' יהודה ור' שמעון וכולהו תנאי דסברי הכי אלא דלברורי הני תנאי במאי פליגי קא אתי:

ואין נתינה פחות משוה פרוטה. והקשו בעלי התוספות ז"ל דבכריתות אמרי' דאשר יתן ממנו על זר היינו כזית. וכן נמי במתן בהונות דאין לו שיעור ובמנחות גבי לא יתן עליה לבונ' אמרי' דהוי נתינה בכזית. וגבי גט אמרי' כתבו על איסורי הנאה כשר אע"ג דכתיב ונתן בידה ובפ' הזהב אמרינן קונין בכלי אעפ"י שאין בו שוה פרוטה. אע"ג דכתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו. ואמרינן נמי חטה אחת פוטרת את הכרי אע"ג דכתיב ביה תתן לו:

ותירצו דהנהו דכריתות ודמנחות לשון שימה נינהו ולא לשון מתנה וגט דהיינו ספר וקונים בכלי כלים נינהו ויצאו כלים למה שהן. ותרומה מידי טבל הוא דפטר לה. אבל מצות נתינה ודאי לא קיים. אי דלית ביה שוה פרוטה. קרן נמי לא לישלם. מינה משמע לי דרבנן תרתי בעו כזית ושוי פרוטה ואבא שאול לא בעי אלא שוה פרוטה. ובהא פליגי דרבנן סברי אכילה כתיב' ביה והיא דוקא ושוה פרוטה לא צריך קרא דלא אשכחן תשלומין ומקח ממון בפחות משוה פרוטה אלא דכולי קרא לדבר הראוי להיות קדש אתא. שאול סבר מכיון דכתב קרא לשון נתינה ש"מ דהוא דוקא דאי לא לשתוק קרא מיניה ואנא ידענא אלא ש"מ נתינה דוקא ואכילה דכתיב ביה פרט למזיק אצטריך דדוקא באכילה מחייב ולעולם לא בעי שיעור אכילה ורב פפא סבר דאבא שאול ורבנן לא פליגי דתרוייהו בעו תרתי וברייתא דקתני אבא שאול אומר עד שיהא בו שוה פרוטה פירושי קא מפרש למילתייהו דרבנן (ח"י):

וחטאה בשגגה פרט למזיד ואע"ג דאמרינן במס' יומא חטאי אלו השגגות וא"כ בלא בשגגה נמי ילפינן פרט למזיד מדכתיב וחטאה שאני התם דאמר חטאתי עויתי פשעתי וכיון דעונות אלו הזדונות חטאי' אלו השגגות:

מעילה שלא חייב בה כרת אינו דין שפטר בה את המזיד. וא"ת אדרבה היא הנותנ' דהואיל ואין עונשה חמור חייב בה במזיד קרבן דאפילו במזיד אית ליה כפרה דמיא להא דאמרינן במס' מכות עדים זוממים הוא שעשה מעשה במזיד לא ליגלי דלא תהוי ליה כפרה הם שלא עשו מעשה במזיד ליגלו דתהוי להו כפרה. ויש לפרש דהכא ה"ק שאר מצות שחייב בהן כרת מפטר בהן את המזיד ואע"ג דעיקר חטאת כי כתיבה בכרת כתיבי דכל שזדונו כרת שגגתו חטאת מעילה דלית בה כרת לא כל שכן. ואע"ג דהכא לאו חטאת הוא מ"מ שם קרבן אחת היא:

ת"ל בשגגה פרט למזיד. וא"ת למה לי קרא למעט את המזיד מקרבן והיכא אשכחן קרבן במזיד דלצטרך קרא למעט אדרבה במסכת כריתות אצטריך קרא לרבות מזיד בקרבן נזיר דמפיק ליה מפתע פתאום דאמרי' התם כיון דפתאום משמע שוגג ומזיד ואנוס לכתוב פתאום פתע דמשמע אונס למה לי. ומשני דהוה מוקמינן פתאום לשוגג דוקא ולא מזיד מידי דהוה אשאר מצות שבתורה כתב פתע דהיינו אונס לגלויי על פתאום דהוי שוגג ומזיד. א"ל דשאני מעילה דמשום חומרא דאית בה דחייב בפחות מכזית הוה אמינא דלחייב נמי מזיד קמ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף