מדרש זוטא/איכה/נוסח ב/סימן כ
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
ויקרא (לז) ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק (ישעיה כ"ב י"ב). אמרו בשעה שבקש הקב"ה להחריב את בית המקדש אמר הקב"ה כל זמן שאני שרוי בתוכה אין האומות שולטים בה, אלא אכבוש את עיני ממנה, ואשבע שלא אזקק לה עד עת קץ, ויבואו אויבים ויחריבוה, מיד השיב הקב"ה ימינו והחזירה לאחוריו, שנאמר השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב' ג'), באותה שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו באש, כיון שנשרף אמר הקב"ה שוב אין לי ישוב בארץ, כל הארץ לא שלי הוא, שנאמר והארץ נתן לבני אדם (תהלים קט"ו ט"ז). אלא אסלק שכינתי ממנה, באותה שעה כביכול בכה הקב"ה ואמר מה עשיתי שהשריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו אחזור למקומי הראשון, חס ושלום שהייתי שחוק לכל העמים, ולעג וקלס לכל הבריות, באותה שעה בא מטטרון לפני הקב"ה ונפל על פניו, ואמר רבש"ע אני אבכה ואתה לא תבכה, אמר לו הקב"ה אכנס אני למקום שאין אתה רשאי ליכנס ואבכה, שנאמר אם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' (ירמיה י"ג י"ז), אמר להם הקב"ה למלאכי השרת באו ונלך אני ואתם לביתי, ונראה מה עשו האויבים, מיד הלך הקב"ה ומלאכי השרת וירמיהו לפניהם, כיון שראה הקב"ה בית המקדש חרב ונשרף, אמר ודאי זה היה ביתי, וזה היה בית מנוחתי, ועתה באו אויבים בו ועשו בו כרצונם, באותה שעה היה הקב"ה צועק ואומר בני היכן הם, כהני ולויי היכן הם, אדירי היכן הם, מה אעשה הרציתי לכם שחזרתם בתשובה ולא רציתם. אמר הקב"ה לירמיהו אני דומה לאדם שיש לו בן אחד ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו, ואין לך כאב לא עלי ולא על בני, לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ולמשה, כי הם יודעים לבכות, אמר לפניו רבונו של עולם איני יודע היכן הם, והיכן משה קבור, אמר ליה לך אל מערת המכפלה, וקרא לאבות, ועל שפת הירדן וקרא בן עמרם בן עמרם, עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים. מיד הלך ירמיהו למערת המכפלה לאבות העולם, ואמר להם עמדו חסידים הגיע זמן שאתם מתבקשים לפני הקב"ה, אמרו לו מה היום מיומים, אמר להם איני יודע, לפי שהיה מתירא לאמר להם חרבן הבית, ויאמרו עכשיו בימיך היה זאת, אבל לא בימינו. הניחם ירמיה והלך ועמד על שפת הירדן, וקרא בן עמרם בן עמרם עמוד הגיע זמן שאתה מתבקש לפני הקב"ה, אמר לו מה היום מיומים, אמר איני יודע, הניח משה והלך משה אצל מלאכי השרת, שהיה מכירם ממתן תורה, אמר להם משרתי עליון אמרו לי למה אני מתבקש לפני הקב"ה, אמרו לו אינך יודע שבית המקדש היה קים ועכשיו חרב בימי ירמיה וישראל גלו, ועליך לספוד ולבכות, מיד קרע משה את בגדיו שהלבישו הקב"ה, והניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה, והלך אצל אבות העולם, ואמרו לו משה רועה ישראל נאמן ועניו מה היום מיומים, אמר להם אבותי אבותי וכי אינכם יודעים שבית המקדש חרב, וגלו וישראל לבין אומות העולם, מיד קרעו את בגדיהם, והניחו ידיהם על ראשיהם, והיו צועקים ובוכים והולכים עד שערי בית המקדש, כיון שבאו לבית המקדש, חגר הקב"ה שק והיו צועקים, הדא הוא דכתיב ויקרא ה' אלהים צבאות לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק (ישעיה כ"ב י"ב), והיו צועקים ובוכים והולכים משער לשער כאדם שמתו מוטל לפניו, והקב"ה מספיד ומילל ואומר אוי למלך שבתחלה הצליח ולבסוף לא הצליח, אוי להם לזקנים שבזקנותם חרב ביתם. הניח אברהם ידו אחת על ראשו וידו אחת חזר לאחוריו, והיה צועק ובוכה, ואומר
הגהות ותקונים[עריכה]
(לז) ויקרא ה' אלהים צבאות. איכה זוטא אות כ"ו ועיין שם בהערה ס"ב. ויש איזה שינויים בגירסא.