מגלה עמוקות/קעט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אופן קעט
הנה רצה משה ליכנס לארץ ישראל לקיים קרא (תהלים לז כט) וענוים ירשו ארץ ישכנו לעד עליה, לפי שראה משה שתכלית כל המדות היא ענוה, ומה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה ירושלמי בפרק קמא דשבת (ירושלמי שבת פ"א ה"ג), ותנחומא פרשת עקב (תנחומא בראשית סי' א'), וראייה לדבר מי היה גדול שבחכמים בעולם שלמה, והוא אמר סוף דבר הכל נשמע את אלהים ירא (קהלת יב יג), הרי ששלמה בחכמתו מכל המצות והמדות שבעולם לא מצא מדה יותר טובה מיראת שמים, לכן אמר סוף דבר, שזהו סוף דבר מכל המדות את אלהים ירא, אבל משה שהיה יודע סוד התורה והיה עניו מכל אדם, עשה יראת שמים עקב לסוליתה, שכן אמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה (דברים י יב), נמצא שחשב שיראה היא מלתא זוטרתא (כמ"ש רז"ל בברכות דף ל"ג:). ולכן כשראה משה שתכלית ישראל היא לענוים, ומשה חשב שהוא עדיין לא השלים בענוה, לכן אינו זוכה לישיבת ארץ ישראל, לכן התחיל לסדר תפלתו ופתח ואתחנן אל ה', כי כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו (מגילה ל"א ע"א), ויש בה ג' פירושים, ועל שלשתן רמז משה. הפירוש הא', בזה השם של ד' שמגדולתו של הקב"ה, שם אנו רואין ענותנותו, דהיינו כשממלאין שם של ד', מספרה מועט מכל אותיות שבתורה, שכן יו"ד אינו עולה רק עד עשרים, וכן אות ה"י אינו עולה רק ט"ו, וכן וי"ו אינו עולה רק כ"ב, אבל שאר אותיות בתורה מספרן מרובה. ועל זה אמר משה מאחר שהחלות להראות לי מדת הענוה, וז"ש את גדלך, במקום שהראית לי את גדלך שם הראית לי ענוה שלך, זהו ידך החזקה שהיא הענוה, שכן יד"ך החזק"ה בגימטריא קט"ן, וזה נרמז במלת גדלך, ר"ל כשמגדלים וממלאין אותיות השם, שם רואין מדת הקטנות שהיא ענוה של הקב"ה. הפירוש הב' כל מקום שאתה מוצא גדולתו, דהיינו שם של ע"ב שהוא סוד גדולתו של הקב"ה, שכן שם של ע"ב יש בו כל כ"ב אותיות שבתורה, חוץ מאות ג' אין אנו מוצאין אותו בכל ג' פסוקים של (שמות יד יט) ויסע, (שמות יד כ) ויבא, (שמות יד כא) ויט, שמשם יוצא שם של רי"ו ואין בו אות ג', וכן בג' פסוקי ימין שיש בתורה, דהיינו פסוק ימינך ה' נאדרי בכח (שמות טו ו), ופסוק נטית ימינך (שמות טו יב), ופסוק מימינו אש דת למו (דברים לג ב), יש בג' פסוקים אלו כל אותיות התורה ולא נעלם רק אות ג'. וכן בפסוק וללוי אמר תומיך ואוריך (דברים לג ח), גם כן נעלם ג', וכן בפסוק ארון וכפורת וכרובים, וכן בפרשת סוטה, וכן בכל תמניא אפי באות ק', וכן בי"א סליחות שהתפלל שלמה על בית המקדש ה' במלכים ו' בדברי הימים, בכל אלו אין בהם ג'. הכוונה שאות ג' מורה על גאוה והגדולה, לפי שימין של הקדוש ברוך הוא הוא כהן שהוא איש חסד, לכן בימין ובכהן שהוא ימין, נעלמה גם כן אות ג', שכל זה מורה מקום גדולת ענותנותו. ועל זה אמר משה אתה החלות להראות לי גדלך, רצה לומר הסידור של שם של ע"ב, ושם במקום גדולתך הראית לי ידך החזקה, שהוא הענוה שלא הוזכר בו כלל אות ג', לכן אמר את גדלך, רמז על אותיות התורה שיש בשם ע"ב מא' עד תי"ו חוץ מאות ג', שזה מורה על הענוה. הטעם הג' בזה רואין במקום גדולתו שהוא שם של ע"ב, שם אנו רואין ענותנותו, שכן הוא כשתראה בשם של ע"ב שם ס"ג הוא ענ"ו, נמצא ס"ג הוא בהיפוך אתוון ג"ס, זה מורה הגדולה של הקדוש ברוך הוא שהוא ג"ס בהשם שהוא ענ"ו הראה במקום גדולתו, שם תמצא שם של עניו, ולפי ששמו של הקב"ה הוא מורה על ענוה, בזה רואין ענותנותו של הקב"ה שהוא שלא כמדת בשר ודם, כי מדת בשר ודם אין הדיוט לובש לבושו של מלך, אבל הקב"ה לבושו הוא תפארת, ואותו לבוש נתן למשה, כמ"ש (שחרית לשבת) כליל תפארת בראשו נתת. על זה אמר החלות, בהיפך אתוון הלוחת, אז נתת לי את גדלך שהוא לבושו של הקב"ה. מלך בשר ודם אין הדיוט משתמש בשרביטו של מלך, והקב"ה נתן שרביטו למשה, כמו שכתוב (שמות ד יז) את מטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות (שמו"ר פ"ח א'), וזה שכתוב את ידך החזקה. לכן אמר אשר יעשה כמעשיך, כנגד לבושו שנתן בו, כגבורתך שנתן שרביטו של מלך. והנה הראית לי ענוה שלך, והכתוב אומר ותתן לי מגן ישעך (תילים יח לו), שהוא על סוד ג' פסוקים של ויסע ויבא ויט, שהם כנגד ג' אבות שהם סוד מג"ן, ויסע כנגד אברהם שהוא מיכאל, ויבא כנגד יצחק שהוא גבריאל, ויט כנגד יעקב אוריאל שהוא סוד מג"ן. וחוזר ומפרש מהו סוד מגן, וימינך תסעדני, ר"ל שהוא שם של ע"ב הוא מסטרא דימינא, ובאותו שם שהוא גדולתו של הקב"ה, שם אנו מוצאין ענוה שלו, ז"ש וענותך תרביני (שם). ולכן התפלל משה על הענוה אעברה נא בארץ ישראל, כי שם נתקים וענוים ירשו ארץ (תהלים לז יא), וכתיב בתריה והתענגו על רוב שלום. וז"ש ההר הטוב הזה, שהוא ירושלי"ם שנקרא כן על סוד שם של ע"ב, שהוא יר"ו הר ה' ירא"ה (בראשית כב יד), ושלום על שם התענג על רוב שלום. השיב הקב"ה רב לך, אתה מבקש ענוה, הלא כבר נכתב בתורה עליך והאיש משה עניו מאד וגו' (במדבר יב ג), נמצא מדת ענוה שלך היא, לכן אל תוסף לדבר עוד, ולבא אל תכלית מדת ענוה צו את יהושע וחזקה"ו במדת הענוה, לכן אמר בה' ו', שהוא סוד ענוה, כמ"ש בתיקונים גאוה שפוגם ב' אותיות השם ו"ה, וזה פירש גא ו"ה, שמסלק אותיות ו' ה' מן השם, ולהיפוך ענוה שמשפיעים בלשון ענוה הארץ. ואמר ואמצהו, שכבר כתב הרמב"ם הלכות דעות שבכל המדות שבעולם לא טוב לילך בב' קצוות, רק בדבר ממוצע כי קנין האמצעי הוא שלם, חוץ מדת הענוה שצריך לילך האדם בקצה אחרון, כמו שאמר התנא (אבות פ"ד מ"ד) מאד מאד הוי שפל רוח. לכן אמר בכאן ואמצהו, שצריך לזרז ביותר ולהדריכו במדה זו:
הג"ה
אמר הצעיר שלמה, היודע סוד זה, יבין למה יוצא שם זה מפנים ואחור ופנים, כי הדין הוא בסוד אחורים, וגם שם אלהים הוא האחור של שם כ"ו, שהוא הפנים כזה, כ"ף ו"ו בסוד ה' הוא אלהים (דברים ד לט). או הטעם הוא כשתקח ב' פעמים הפנים של הוי"ה שעולה ב"ן, וגם האחור במילוי אלפין כזה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א שעולה י"ט, עולה ע"א, והשם הסובל הכל, הרי ע"ב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |