מגיני שלמה/שבת/קטו/ב
מגיני שלמה 
שבת קטו ב
ד"ה היו כתובין משמע דפשיטא ליה דאין קורין בהן כו' עד ולפי מה שאפרש כו' ולעולם אין קורין בהן הנה זה הפי' הוא דלא כפי' רש"י ז"ל דפי' בהדיא דדייק מברייתא דספרים נכתבין בסם ובסקרא וא"כ קורין בהן דהא בהא תליא כמ"ש רש"י ז"ל לעיל ע"כ נלע"ד דס"ל לרש"י דר"ג כולה מיבעי' ליה אי נתנו לקרות בהן וא"כ מצילין או לא ניתנו לקרות ואין מצילין אפי' למ"ד מצילין התם וקאמר דהא דמבעי' לי אי מצילין קאי אפי' למ"ד התם אין מצילין דהתם שאני דכתובים תרגו' ולא ניתנו לקרות בהן אבל היכ' דכתיבי בלשון הקודש איכא למימר דניתנו לקרות ומצילין או דלמא גם הכא לא ניתנו לקרות ואין מצילין הכא אפי' למ"ד מצילין התם היכ' דלא ניתנו לקרות דהתם שאני דכתיבי בדיו ואיכא ביזיון כתבי הקדש אבל הכא כיון דלא ניתנו לקרות ולא מיקיים לא הוי ביזיון וכיון דהכי הוא א"כ לא קשה מידי דאע"ג דר"ג ידע בריית' דלקמן דניתנו לקרות מ"מ אורחא דתלמוד בכל שיטת התלמוד דמיבעיא ליה מידי וכי פשט ליה חד גיסא פריך ליה והא תניא הכי דסבר דלמא יתרץ ליה הבריית' ודבר זה פשוט בכל התלמוד ובמה שכתבנו יתישבו גם קושית התוס' בד"ה ומגילה שהקשה ר"י ז"ל ואכתי ק' לר"י דתנן כו' עד וה"ה לרבנן דע"כ לא פליגי רבנן כו' ולפי שיטה זו א"ש דר"ג מיבעיא ליה אי ניתנו לקרות בהן אי הא בהא תליא דלמ"ד התם לא ניתנו לקרות גם הכא לא ניתנו לקרות דלא ניתנו לכתב בהן כמו שלא ניתנו ליכתב בכל לשון ואין להקשות דהא ע"כ לאו הא בהא תליא דהא למ"ד נכתבין בכל לשון גם ס"ת נכתבת בכל לשון דהא מתני' קאי אס"ת נמי מדפליג רשב"ג אף ספרים לא התירו אלא יונית וזה קאי אס"ת משום מעשה דתלמי המלך כדאית' התם בגמר' ואפ"ה בעי ספר ודיו כמו שהוכיחו התו' לעיל.
נלע"ד דלאו קושי' היא דבכל מה שהביאו התו' דס"ת פסולה אנייר ובלא דיו היינו אם כתבה לשם קדוש' ס"ת דלא ס"ת היא משום דבעי' ספר אבל ספרים דהתם אע"ג דמיירי בתור' נמי מ"מ לא מיירי לשם קדושת ס"ת אלא להתלמד כמו אינך ספרים וכן מעשה דתלמי המלך וכן תפלין ומזוזות כותבין פרשת תפילין לבדן שלא כקדושת ס"ת ובהא שקלו וטרו אמוראי ובלתי ספק אפילו למ"ד נכתבים בכל לשון אין בהן קדושת ס"ת וא"כ קמבעיא ליה דלמ"ד נכתבים בכל לשון א"כ ספרים לא הוי כקדושת ס"ת וא"כ ה"ה בסם ובסקרא א"ד כיון דכתיבי בלשון קדש הוי כקדושת ס"ת ואין נכתבים בסם וא"כ כיון דתני רב המנונ' דהא בהא תלי' דלמ"ד בכל לשון ה"ה בסם א"כ פליגי רבנן אר' יודא גם בספר ודיו דהא בהא תלי':
ומ"ש דרב אשי שביק שינויא קמא אע"ג דמסייע לה ברייתא דהכא כו'. נלע"ד די"ל דנאדא רב אשי מאוקמתא משום דקשיא ליה הא דקתני שם דתרגום שכתבו מקרא פסול ג"כ ואי שאר ספרים כשרים בכל לשון מ"ש מגילה בשלמא מקרא שכתבו תרגום כתיב ככתבם וכלשונם שהוא לשון הקדש שהו' לשון יהודי' אבל תרגום שכתבו מקרא עלוי מעליא ליה דמקר' הוא כתבם ולשונם ושינויא קמא ס"ל כיון דהקפיד קרא שלא לשנות מלשון הקודש ה"ה דאין משנין מן הלשון הכתוב במגילה אפי' התרגום שבו וזה לא נראה לו לרב אשי ועוד נלע"ד דיש לתמוה על קושיא זו שכתבו דבריית' דכאן מסייע ליה לשינויא קמא ולא ידעתי איך אפשר אליבא דבריית' דהכא לאוקמי לשנויא קמא דהתם דהא בריית' דהכא קתני דשאר ספרים כשרין בכל לשון ומגיל' פסולה עד שתהא נכתב אשורית וא"כ קשיא ממ"נ כמאן אזלא בריית' דהכא אי כרבנן הא רבנן שרו כל לשון אפילו במגילה מדלא תנן התם במתני' אלא לחלק בין ספרים לתפלין ומזוזות וא"כ ליתני מגילה גבי תפלין ומזוזות אלא ע"כ מגילה בכלל שאר ספרים היא וכמו שהקשו התו' התם דף ח' ד"ה כאן במגילה ואי כרשב"ג אתיא הא לרשב"ג אסור בכל הספרים כל לשון כ"א יונית וכיון דע"כ צ"ל דבריית' דהכא דלא כרבנן דהתם דמתני' ולא כרשב"ג א"כ רב אשי לא אוקמי כאוקמתי קמא דלא נראה בעיניו להרבות מחלוקת כיון דהוכחתו דת"ק לא ס"ל דמגילה נכתבת אשורית ועל הספר ובדיו דווקא מדלא קתני למגילה גבי תפלין ומזוזות כמ"ש ולאוקמתי קמא ע"כ בריית' כרשב"ג אתי דכרבנן לא אתי כמ"ש וכמ"ש התוס' שם וא"כ מוכרחין אנו לומר דרשב"ג פליג פלוגת' אחרת בהדי רבנן וס"ל דמגילה נכתבת אשורית דווקא וזה לא ניחא ליה לר"א ומבריית' דהכא לית ליה סייעת' דע"כ תנא דהכא דלא כרבנן ודלא כרשב"ג אתי כמ"ש וע"כ תנא אחרינא הוא והתם כיון דפריך בריית' אמתני' בעי דלוקמא בריית' כא' מתנאי דמתני' או כרשב"ג או כרבנן ולכן אוקמא כרשב"ג אליבא דר"י ועוד נלע"ד דנאדא ר"א משינויא קמא דקשיא ליה כיון דרבנן ע"כ ס"ל דמגילה נכתבת בכל לשון כמ"ש א"כ מאי דקאמר ת"ק דמתני' ספרים גם מגילה בכלל וא"כ גם ספרים דרשב"ג קאי גם אמגילה וקאמר דהתירו יונית אפי' במגילה וכדקאמר רב ושמואל פ"ב דמגילה דלעז יוני כשר אף דמגילה ובריית' קתני דווקא אשורית ולשינויא קמא צ"ל דרשב"ג לא קאי אמגילה כ"א אשאר ספרים ולא הוי ספרים דידיה כספרים דת"ק וזה לא נ"ל לרב אשי ודוק:
שם ד"ה מיתיבי השתא משמע דמלשון ללקט קפריך ותימא א"כ מאי קבעי כו' לע"ד לא הבנתי תמיה זו וכי ס"ד דתלמודא קאי אדרב הונא בר חלוב דבעא מר"נ וכי ס"ד דרב הונא יפרש דברי ר"נ הא לא ס"ד וע"כ היתה הוראה זו בידם קבלה דפ"ה אותיות יש בה קדושת ס"ת הואיל ופרשת ויהי בנסוע אין בה יותר מפ"ה אותיות ואהא קמבעיא ליה הא דק"ל דבעי פ"ה אותיות, מכונסות או מפוזרות ולאו אדרב הונא בר חלוב קאי וא"כ דר"ה בר חלוב ס"ל כרב חסדא ולכן קאמר ללקט או ס"ל כר"ה וקאי אתיבות כמסקנא דלקמן ואיבעיא להו דתלמודא לא קאי ארב הונא ב"ח כ"א אמאי דק"ל בעלמא ופשוט הוא לע"ד דידוע דרב היה קשיש מר"נ טובא שהיה תלמידו של רב ושמואל בעא מיניה כמה בעיות פ"ק דגיטין ופ"ק דחולין ור"נ היה תלמידו של שמואל בקטנותו כדאשכחן פ"ק דב"מ ואיך יפרש ר"ה דעתו של ר"נ אלא ע"כ קבלה היתה בידם דין דפ"ה אותיות דע"כ גם באבעיא דר"ה בר חלוב צ"ל הכי דקאמר ס"ת שאין בו ללקט פ"ה אותיות כו' ומאן דכר שמיה דפ"ה אותיות אלא ע"כ פשוט הוא בעיני:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |