מגיני שלמה/שבת/ס/א

מגיני שלמה שבת ס א

דף ס' ע"א

ד"ה למאי חזיא פ"ה והא משוי הוא וק' לר"י דא"כ מאי משני ר"ל נהי דהיא צריכה לזה מכל מקום מאי תכשיט הוא וכו' כל הדברים הצריכים לה מותר לה לצאת כך הוא באשר"י ז"ל. ול"נ דרש"י ז"ל ס"ל נהי דדברים (שאינם) צריכים לה אינה מותרת לצאת בהן היינו שאין צריכין לתיקון תכשיטי' אע"פ שלעצמה צריכין אבל דבר שצריכה לתקון תכשיטי' שאם יתקלקלו תכשיטיה תתקן בהם היינו נמי תכשיטים שהיא שבחה ונוי הוא לה שהיא נושאת תכשיטים וגם תקונים הצריכין להם כגון זו שחולקת בה שערה ונושאת אותה באם שיתקלקלו תתקן בה שערה:

ועי"ל דאשה חולקת בה שערה הוי ענינו כמו שנויא קמא דאוגרת בה שערה שר"ל שכורכת שערה היוצא חוץ לקישוריה ואח"כ תוחבת המחט בשבכה מתחתיה ה"נ חולקת הוי מעשה החלוקה שהיא חולקת שערה בתחילה ולאחר החלוקה היא כורכת שערה היוצא חוץ לקישורים שאינם מקולעים סביב המחט לאחוריה להדק החלוקה שלא יתבלבל ותוחבתה בשבכה והוי אוגרת וחולק' פירוש שניהם ר"ל שבמחט אוספת ומכנסת השערות שלא יצאו שע"י הכריכה והתחיבה הם נשארו באסיפתן ואינם יוצאים וכן חולקת ר"ל שבה הם נשארו בחלוקתן ע"י שחולקת' תחילה ותוחבתן אלא שאין כוונת' לתחוב שלא יצאו דאז הוי כבירית אלא כוונתה להעמיד החלוקה ולא הוצרך התלמוד לזכור התחיבה דודאי ממתניתין ידעינן שהיא תחובה בשבכה אלא דהמקשן פריך למאי חזיא התחיבה. ומשני תחילה שבה אוספת השערות ורב אדא משני שבתחיבה היא חולקת שחולקת בה השער וכורכתן ותוחבת המחט והכל שייך לחלוקת השער שע"י כל אלו הם נחלקים ונשארו בחלוקתן וכן באוגרת לא הזכיר התלמוד לא התחיבה ולא הכריכה כי במלת אוגרת לא נזכר כ"א מה שהמחט עושה דהיינו אסיפת השער ר"ל ההכנסה בפנים שלא יצאו וסמך התלמוד שנבין מדעתינו ע"י מה הם נאספי' ה"נ החלוקה לא פי' התלמוד איך חולקת רק שהזכיר שע"י המחט היא חולקת וממילא ידעינן מלאכת החלוקה ולפי' ר"י ז"ל על אוגרת פשיטא דגם גבי חולקת איכא למימר כה"ג שאחר החלוקה היא מהדקת ודוחקת את השבכה שלא תתבלבל החלוק':

ומה שהקשה ר"י ז"ל אח"כ דהא מנ"ל דאסור לחלוק שער בשבת וכן כתוב באשרי וז"ל ותימא מנ"ל דאסור לחלוק שערה בשבת דאינה תולשת שער אפי' לחוף ולפספס מותר דק"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר עכ"ל:

ואני בעניותי לא ידעתי מה הוא התימא הרי הערוך ז"ל דדבריו דברי קבלה פי' לקמן פרק המצניע אפוקסת שמחלקת שערה לכאן ולכאן. א"כ מבואר במתניתי' דאסור לחלוק וכן פי' רש"י ז"ל עצמו במועד קטן דף ט':

ונראה שזהו פי' הרמב"ם ז"ל ג"כ שכתב פכ"ב אין גודלין השער ולא פוקסין אותו ופוקס הוא לשון פתיחה כדאמרינן בפ' בתרא ופוקס את פיה והיינו שפותחת שערה וחולקת' וכיון דסתם הרמב"ם לשונו משמע דסמך דלישנא דפוקס הוא ככל פוקס שבתלמוד:

ולעד"נ דגם לקמן בפ' המצניע דפי' רש"י פוקסת שמתקנת שערה במסרק או בידה ג"כ כוונתו על החלוקה שהיא חולקת שערה ומתקנת אותם שישכבו ולא יתפזרו ואין כוונתו שהיא סורקת ולא עלה על דעת רש"י ז"ל כאן לאסור החלוקה משום תלישה דודאי דבר שאין מתכוין הוא אלא כונתו משום בנין דפ' המצניע דלר"א חייב חטאת ולרבנן משום שבות והתימא בעיני דלכל הפירושים אפוקסת נראה מכל מקום דגם בחלוקה איכא שבות כיון דתקוני אשה אסרו משום בנין א"כ אין לך בנין גדול מזה והא דלא תנן התם חולקת אפשר דחכמים ור"א קצת מתקוניה קתני וה"ה לאחרים דהם ג"כ בכלל בנין ותדע דהא התם פריך וכי דרך בונה בכך אין דכתיב ויבן את הצלע מלמד שקילעה הב"ה לחוה כו' א"כ לא הזכיר בחוה כ"א הקליעה שהיא גודלת וא"כ פוקסת מנ"ל דהא גם אפוקסת פריך אלא ש"מ דלא שנא דכיון דמצינו דגודלת הוי בנין משום דמקשטת ה"ה שאר קישוטים ופשיטא שאין ענין זה שייך כלל לחפיפה ופספוס דהתם לאו משום קישוט אלא להעביר ערביבותא דרישא פשיטא דשרי אבל אשה העושה לקשט עצמה אסרו משום בנין כדאית' בגמרא:

ובזה מיושבים כל הקושיות שהקשו לקמן פ' המצניע דלמה לא תני סורקת. ועוד דסריקה אינה כעין טויה כלל ובגמ' אמרינן בתחילה דאסור משום טוה:

והשתא א"ש דאין פירושו סורקת דסורק בכל מקום הוא להעביר זוהמת הראש ולהסיר נימין המדולדלין כדאמר רבא בנזיר כל הסורק להשיר נימין המדולדלין הוא מכוין אבל פוקסת אין כוונתה כ"א להחליק השערות במסרק ולהשכיבה שלא יתפזרו והטעם משום בנין כמ"ש הרמב"ם ז"ל ג"כ פכ"ב דהל' שבת ודבר זה דומה ממש לטויה שאם היא מחלקת שערה ומשכיבן פעמים שהם נכרכי' ופושטתן בין שיני המסרק או בין אצבעותיה כמ"ש רש"י בהדיא לקמן ואפי' נאמר כפי' רש"י לקמן פ' המצניע הוא פי' אחר מההוא דמ"ק ואין כוונתו על החלוקה אלא על תקון שערה להחליקה כדי שישכבו מ"מ א"ש הכא כיון דלתקן שערה להשכיבם שלא יתפזרו אסור עכ"פ דהוא פוקסת דהמצניע א"כ פריך שפיר הכא והא בשבת אינה חולקת דמה לה לחלוקה כיון שאסור לה לתקנם ולהשכיבן א"כ ע"כ יתפזרו וחלוקה זו מה טיבה ולא הזכיר רש"י בלשונו שאסור לחלוק שערה אלא כך כת' והלא בשבת אינה חולקת שערה ויש לפרש כוונתו כמ"ש ונראה עוד דאפילו אם לא תגדל שערה אין בחלוקה כלום דכל עצמה של חלוקת שערה הוא כדי לגדלם בכאן ובכאן ואם לא תגדלם פשיטא שיתפזר הכל וגודלת אסור לכ"ע כמבואר במתני' דלקמן וא"כ פריך דבשבת לא ה"ל חזיא לחלוקה דודאי גדלה שערה קודם שבת דבשבת אסור לגדל וא"כ אחר הגידול אין בחלוקה כלום דכבר הם מחולקים קודם הגידול דלאחר הגידול אין כאן לחלוק כלום ואע"ג דלעי' כתבתי שעם המחט היא מעמדת החלוקה ע"י התחיבה היינו השערות היוצאין חוץ לקישורה כדפי' רש"י גבי אוגרת ור"ל שערות שאינם בכלל הקליעה דא"א לקלוע כל השערות וקצתן נשארו בלא קליעה אבל בלא קליעה פשיטא דא"א להעמידן:

שם ד"ה ותהוי כבירית טהורה פ"ה כו' וק' לר"י כו' קושיא הראשונה תתישב לקמן אי"ה בהגיעי שם כי ר"י ז"ל הקשה כאן לפירושו ואני בע"ה איישב דברי רש"י ז"ל לקמן ובזה איישב גם קושיא זו ע"ש וקושיא הב' כבר ישבה הרשב"א ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף