אילת השחר/שבת/ס/א

אילת השחר שבת ס א

דף ס' ע"א

בשבת למאי חזיא. ופירש"י הרי בשבת אין חולקת שערה, וכן פסק הרמ"א (סי' ש"ג סכ"ו) דאסור לחלוק השער בשבת, ודלא כתוס' שהתירו. והמשנ"ב (ס"ק פ"ד) ביאר סברת רש"י דהוא משום חשש תלישה, ותוס' שמתירין הוא משום דאינו פסיק רישא כדפירש שם. ובאמת צ"ע סברת רש"י, ואפשר לומר ע"פ הסברא שכתבו תוס' ספ"ב דכתובות (דף כ"ח ב') דאע"ג דספק טומאה ברה"ר טהור, זהו דוקא בדרך אקראי, אבל דבר שהוא קבוע לעולם לא רצו להתיר. וה"נ בענין חילוק השער שהוא דבר המצוי אצל כל אשה ואשה, ואפי' כמה פעמים ביום, ואם נתיר תמיד לא ימלט שיגיע לתלישת שער, ואין דנים על כל מקרה לעצמו, ולא דמי למי שיודע שיצטרך כל השבת לגרור ספסלים דמ"מ שרינן ליה מטעם דאינו פס"ר, לפי ששם הוא דרך מקרה שצריך לטלטל כל היום, משא"כ חילוק השער הוא מנהגו של עולם.

באותה שעה אמרו אל יצא אדם בסנדל המסומר. בפשיטות היה נראה דהוא גזירה שמא יארע כן שוב, אבל אינו מסתבר, דזה ודאי דבר שלא שכיח, ועיין ריטב"א ומאירי מה שפירשו בזה. והנה מבואר בתוס' שנקטו דנחשב כלי שמלאכתו לאיסור, ואע"פ שאין איסורו מחמת מלאכה. ולפ"ז אפשר דגם נעלים ביוהכ"פ הוא כלי שמלאכתו לאיסור.

מעשה כי הוה בשבת הוה. גם מכאן משמע דאין סיבת הגזירה שמא יארע כן שוב, דא"כ מאי נ"מ בין שבת לשאר ימים. וברש"י בע"ב פירש דאין להם לגזור אלא מעין המאורע, וצ"ע אם ר"ל שאין להם רשות לגזור יותר מכך, או שבמציאות לא גוזרים, ולהלן כתב רש"י דלא גזרו אלא כעין המאורע, ולא כתב שאין להם לגזור.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א