מגיני שלמה/שבת/סג/א

מגיני שלמה שבת סג א

דף ס"ג ע"א

ד"ה ואלו אצעדה טמא' היא פ"ה דכתיב במעשה מדין כו' ולא נהירא דע"כ תתחטאו לאו אכל השבי קאי כו':

ולעד"נ דמוכרח הוא דאע"ג דלאו אכל שבי מ"מ אכלים ששבו קאי מדכתיב בתריה אך את הזהב ואת הכסף וגו' ופי' רש"י ז"ל שם דה"ק אע"פ שהזהיר משה אתכם על הלכות טומאה עוד יש להזהיר אתכם על הלכות גיעול ואך לשון מיעוט הוא כלומר ממועטין אתם להשתמש בכלים אפי' לאחר טהרתן מטומאת המת עד שיטהרו מבליעת איסור עכ"ל וא"כ יש לדקדק היכן הזהיר משה על הלכות טומאה כיון דלאו אכלים קאי. דדוחק לומר אע"פ שהזהיר משה הלכות טומאה באדם ובכלי עור ובבגד דכתיב לפני זה יש עוד להזהיר בכלי סעודה הלכות גיעול דמה ענין זה אצל זה אלא ש"מ שהזהיר משה בכלי מתכות הלכות טומאה וע"כ הוא ממלת ושביכם וכיון דושביכם אכלים ששבו קאי א"כ גם אצעדה וצמיד בכלל דכלי סעודה אין מרומזים במלת ושביכם יותר מתכשיטין וא"כ קאמר שפיר אע"פ שבכלי מתכות וכלי סעודה הזהיר משה על הטומאה דהכל נכלל במילת ושביכם ג"כ יש להזהיר הלכות גיעולי גוים:

שם ד"ה בירית פ"ה בשוק להחזיק בתי שוקיה וק' לפי' זה דא"כ כבלים אמאי אין יוצאין כו':

לעד"נ דרש"י ז"ל פי' לפי האמת דמסקינן דאלו ואלו בשתים אבל למאי דס"ד דבירית בא' וכבלים בב' הוי ס"ל דהטעם דיוצאין כיון דאינו אלא בא' לא מחוי לה דגנאי הוא לה כמ"ש ר"י ז"ל משא"כ בשתים חיישינן דלמא מחויה ואינה חוששת לגילוי שוקיים כמו דפליגי רבנן לעיל גבי כיפה של צמר וס"ל דלא תצא לר"ה דלמא מחויה ואינה חוששת לגילוי שער ה"ה לגילוי שוקים או אפשר דס"ל דאפשר להחוות שלא תטלן מן השוקים כלל ומסקינן דאין הטעם משום גנאי דאלו ואלו בשתים אלא בירית וכבלים כל חדא מלת' באפי נפשיה היא חיישינן לאחוויי ובא' לא חיישינן:

שם ד"ה ההוא במדין כתיב פ"ה ובמדין הוי טומאת מת כו' וק' דא"כ הל"ל ההוא בטומאת מת כתיב ועוד כו' קושיא הראשונה נראה ליישב עם מה שכתבתי לעיל כיון דבההוא עניינא אין מוכח שם כלל אלא ההוכחה היא מפרשה דלעיל כמ"ש א"כ אין לומר ההוא בטומאת מת כתיב דבאמת לא כתיב בטומאה כמ"ש התוס' לשיטתייהו אלא דילפינן מהא דפרשת טומאה דלעיל קאי גם אהא כיון דתכשיטין אלו של זהב היו במדין א"כ קאי ושביכם גם עלייהו ולכן קאמר ההוא במדין כתיב דהא ילפינן משום שהיו במדין ובמדין ידוע דטומאת מת היתה ועוד דדרך המקשן לפרש קושיתו ואי הוי פריך בטומאת מת כתיב לא הוי ידעינן מנ"ל דמיירי במת דהא באותה הפרשה אינו מבואר כלום ולכן פריך דבמלחמת מדין כתיב וא"כ בטומאת מת איירי דתלי במלחמה שהיו טמאי מתים מחמת הרוגים כדכתיב בקרא כל הורג נפש וגו'. וקושיא הב' דהל"ל בגד ועוד הנה התו' פ"ב דב"ק דף כ"ה ד"ה ש"מ מופנה מב' צדדין תרצו קושיות הר"א ממי"ץ על מה שהקשה לקמן ד"ה ש"מ לאפנויי כיון דאיתקש שרץ למת א"כ ג"ש דבגד ועור למה לי ותרצו שם דלאו לכל מילי ילפינן מהאי ג"ש כ"א לדרשה דשמעתין ולדרשת פ"ק דב"ק דהכי מוכח שם מקרא דג"ש זו לא נתנה להדרש לכל מילי וא"כ גם קושיא זו נתיישבה ונ"ל ליתן טעם דלא חיישינן להאי ג"ש אלא במלתא דשייך לבגד ועור כגון לטוי ואריג וכן לדבר הבא מזנב הסוס וכן למפץ אע"ג דלאו בגד הוא מ"מ משמש מעשה בגד אבל לתכשיטים אין עניינו לבגד ועור ולכן גמר כלי כלי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף