מגיני שלמה/שבת/מה/ב

מגיני שלמה שבת מה ב

דף מ"ה ע"ב

ד"ה לדבריו דר"ש קאמר ותימא אמאי לא מוכח מההיא דלקמן דסבר כר"ש דאמר פעם א' הלך ר' למקום א' והורה במנורה כר"ש בנר כו' קושיא זו היא לגרסתם ז"ל לקמן אבל לגרסת רש"י ז"ל דגרס הורה במנורה להתיר' כר"ש בנר א"כ נוכל לומר דכר"ש בנר לא ס"ל כדאיתא גם בחולין וכמ"ש התי' לקמן ולפנינו איישב גרסת רש"י בע"ה ואע"ג דלא קאמר לקמן בהדיא וכר"ש בנר לא ס"ל כדקאמר בחולין היינו משום דמספקא לן דאפשר דר' ס"ל כר"ש אבל בחולין אי לא הורו בהדיא לא קאמר הכי אבל באמת נלע"ד לתרץ שפיר דהא ריש פ"ק דביצה אמרינן אליבא דרב נחמן דר' סתם לן בשבת כר"ש ובי"ט כר"י וא"כ אזלא לה הקושיא דלקמן בנר אשבת קאי ובהא ס"ל כר"ש אבל בי"ט מספקא לן אע"ג דסתם כר"י מ"מ כיון דבעי מיניה אליבא דר"ש אפשר דס"ל כוותיה כדפריך ור' מוקצה וכדפי' רש"י. והמקשן עצמו מקשה קושיא זו דהיכי סבר ר' כר"ש והא סתם לן כר"י גבי מדבריות כדפריך הכי ג"כ בסוף מכילתין אר' יוחנן ופצעילי תמרה אי"ט קאי כדפי' רש"י בהדיא בביצה דף מ' והביאו שם בתו' נמי. ומשום דוחק קושיא זו אוקמ' רש"י בי"ט מדפריך התם מי"ט וריש פ"ק מחלק בין שבת לי"ט וכן הרב הגדול רב אלפס פסק בשבת כר"ש ובי"ט כר"י וא"כ א"ש בלא ספק והתו' עצמן לא הקשו דנפשוט דס"ל כר"ש מדסת' כוותיה ש"מ לאו כלום הוא והיותר נכון דלשיטת הרמב"ם פליג סתמא דתלמודא אאמוראי דהכא דאמרי דר"י ס"ל כר' יהודא אלא ר"י כר"ש ס"ל וכן צ"ל ע"כ לפירו' הרשב"א ז"ל ואע"ג דהתוספות הוכיחו דהתלמוד לא ס"ל כר"נ ושבת וי"ט שוין וכמ"ש הרא"ש ז"ל סוף מסכת ביצה. מ"מ התלמוד אליבא דר' מספקא ליה שמא ס"ל כר"נ ועוד אפשר דהתלמוד בעי לשנויי דר' אדר' לכל האמוראי' דלמאן דלא מחלק בין שבת לי"ט ע"כ ס"ל דר' כר"ש וא"כ ס"ל הני תרי שינויים קמא ובתרא ומאן דמחלק בין שבת לי"ט וס"ל דר' סתם בי"ט כר"י ע"כ ס"ל כשנוייא מציעא. א"כ הצריך התלמוד כל האמוראי' דכ"א מצי אתי אליבא דר':

ואין להקשות כיון דהתלמוד קאמר דאפשר דמחלק ר' בהכי א"כ מנלן לתלמוד לקמן ס"פ מי שהחשיך דקאמר וכן א"ר יוחנן הלכה כר"ש ומי א"ר יוחנן הכי והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן אין משקין וכו' ומאי קושיא דילמא ר"י ג"כ מחלק בין שבת לי"ט וכמו שהקשה הרא"ש בשם ר"י ור"ת:

י"ל דהתם שאני כיון דר"ש עצמו ס"ל דאין חילוק בין שבת וי"ט ור"י קאי על ר"ש ואמר דהלכה כמותו ס"ל לתלמוד' דאי איתא דר"י מחלק בין שבת לי"ט הוי מפרש הלכ' כר"ש בשבת אבל ר' דלא קאי על דברי ר"ש אלא דבעו מיניה אליבא דר"ש בי"ט י"ל שפיר חלוק זה ומ"מ קשה קצת הא דמייתי התם דלוי סבר כר' יודא דכי הוי מייתי טריפתא לקמי' בי"ט כו'. והא לוי לא קאי אר"ש אלא עובדא דהוי אתו לקמיה בי"ט וא"כ מאי ראיה מיניה. וי"ל דלא מצינו שום אמורא שיחלק בין שבת לי"ט כ"א ר"נ הוא שגילה החילוק הזה ולכן לא רצה התלמוד לתרץ כן וכ"כ בהדי' הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות פ"ק דביצה. אבל הכא אליבא דר' קיימינן ור"נ ס"ל דר' סתם בשבת כר"ש ובי"ט כר"י ולכן מתרץ התלמוד דיש פנים לכאן ולכאן זה אמת ויציב בעיני בלי ספק. ועוד לכאורה פליאה בעיני על קושיא זו דאין לפשוט כלום מלקמן דלמא ר' מחלק ג"כ בין מוקצה לאכילה ומוקצה לטלטול וכרב הונא בפ' מפנין והתוס' עצמן מביאין חילוק זה כמה פעמים ודוק:

ד"ה אין לנו אך לפי זה קשה דמשמע דנקט במנורה אין לנו כר"ש כו' ולמאי דמפרש כו' ונראה לפרש כו' ואין לנו לאו משום דסבר כוותיה כו'. הנה רש"י ז"ל פי' בהדיא ד"ה אלא בנר ישן אבל השתא ידענא דכר"י ס"ל בכולהו בר ממוקצה מחמת מיאוס דנר ישן א"כ מבואר דאין לנו פירושו דס"ל כוותיה וא"כ צריך להצילו מקושית הרשב"א ז"ל ואף כי הוא מוצל מתפיסה זו ממילא דרש"י פי' בהדיא פ' כל הכלים דהכל מודים קאי אר' נחמי' ורשב"א הקשה לפי' ר"ת ז"ל דפי' הכל מודים ר"ש כמ"ש התו' לעיל דף מ"ד ד"ה הא אין:

ומיהו בלאו הכי פליאה דעת ממני קושיא זו דהתם מיחד לה מקום מחמת חסרון כיס כדקאמר הואיל וקפיד עלייהו ופי' רש"י שלא יתעקמו ובהא אפי' ר"ש מודה כדאיתא בסוף מכילתין דמוקצה מחמת חסרון כיס אפי' ר"ש מודה וכמו שהביאו התו' לעיל כמה פעמים וכן כתב רש"י בהדיא במשנה דמסר הגדול שהוא מוקצה דחסרון כיס דאתי' כר"ש כדאיתא סוף מכילתין כתב דהנך קפיד עלייהו ומיחד להו מקום ובקביעות מקום דחסרון כיס מודה ר"ש אבל בשאר קביעות מקום אפי' קובע מקום לגמרי לית לי' לר"ש דאין לך קביעות מקום יותר מאוצר ואפ"ה מתיר ר"ש כדאיתא ריש פ' מפנין ומנורה אין בה חסרון כיס אלא דלא עביד לטלטולי קובעין לה מקום כדפי' רש"י והטעם מפני כובדה כדאיתא נמי פ' כל כתבי דף קכ"ב ובזה לא צדקו לע"ד דברי החכם מהרש"א סג"ל ז"ל שכתב לתרץ מה דקשיא על קושית הרשב"א מה הקשה מפ' כל הכלי' דלמא שאני התם דקבע לה מקום לגמרי כמ"ש התו' בדבור שאחר זה ותירץ דא"כ מנ"ל לר"י דלמא גם ר"ש מודה דהוי קביעות מקום במנורה ור"י הא קאמר דמנורה הוי קביעות מקום כיון דגם ר"ש מודה בקביעות מקום עכ"ל:

בקצרה אני אומר דוודאי ר"ש בעי קביעות מקום גמור דהא אפי' באוצר שרי ר"ש ומנורה לא הוי קביעות מקום גמור ור"י דקאמר דהוי קביעות מקום היינו משום דס"ל כר"י דלא בעי קביעות מקום גמור אלא דאיפכא צריך לתרץ דמנ"ל לר"י דר' יודא אסר במנורה דלמא גם ר"י בעי קביעות מקום גמור כמו באוצר ומ"מ לשיטתי א"ש דרב יוסף הוה ס"ל דזהו קביעו' מקום גמור ואפ"ה שרי ר"ש דלא אסר ר"ש כ"א בקביעות מקום דחסרו' כיס ולכן מקשה מכילת חתנים:

ואין להקשות מאי מקשה מכילת חתנים הא שמואל קאמר לה ושמואל כר"ש ס"ל כדאיתא פ"ק בכרכי דזוזי ובכמה דוכתי י"ל דשמואל משום ר' חייא ור' חייא כר' יודא ס"ל כדאיתא פ' במה מדליקין גבי קשיית' דתמרי בר פחתי כנגדו בי"ט אסור דע"כ צ"ל הכי דהא הרשב"א לא סתר הפי' מחמת קושיא זו וק"ל. וא"כ מקשי הלכתא אהלכתא דק"ל במנורה דאסור לפחות בניטלת בב' ידים כנ"ל וכילת חתנים משמע פרק תולין דהלכתא דשרי אלא ע"כ טעמא במנורה לאו משום קביעות מקום הוא דאפי' אי הוי קביעות מקום לגמרי שרי דק"ל כר"ש דלא אסר בקביעות מקום כ"א בחסרון כיס דהתם מקצי' מדעתי' לגמרי ולמאי דכתבתי דפריך מר' חייא דס"ל כר' יודא צ"ל ע"כ כפי' התו' דאביי מוכיח דאין זה קביעו' מקום לגמרי אבל רב יוסף הוה ס"ל דהוי קביעות מקום לגמרי ואפ"ה שרי ר"ש כמ"ש אבל ר' יודא אסר בקביעות מקום כמו באוצר ובלאו הכי איכא למימר על קושית הרשב"א דאביי פריך בלאו הכי שפיר ועדיפא מיניה דאם הקשה מפ' כל הכלים ה"א דסתר אביי דמנורה לא קבע לה מקום אבל מידי דקבע לה מקום כגון כילה אסור להכי פריך דשרי אא"כ קבע מקום לגמרי ורב יוסף מאן לימא לן דידע להא דר' חנינא בר שלמי' דפ' כל הכלים או דלא אסיק אדעתיה כמו שתרצו התוס' בכמה דוכתי דעדיפא מיניה פריך:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף