מגיני שלמה/שבת/לד/ב

מגיני שלמה שבת לד ב

דף ל"ד ע"ב

ד"ה ספק לטומאה ולקרבן פ"ה דשמא בין השמשות הראשון כולו מן היום ושני כולו מן הלילה ול"נ כו' הנה ע"כ צ"ל דהתו' ז"ל לא רצו לפרש דכוונת רש"י ז"ל כפי' ר"ת ז"ל אעפ"י שהיה אפשר לפרש כן מ"מ צ"ל דלישניה לא משמע כן דמלשונו משמע דהספק אם כל בין השמשות הוא מן היום או כלו מן הלילה ולפי' ר"ת לא צריכנן להאי ספק דאפי' אם ברור לנו שאין כל ב"ה יום אלא יש בו מן הלילה ג"כ וא"כ בשעה ראשונה א"א שלא יהיה בו מן היום ובשעה אחרונה א"א שלא יהיה בו מן הלילה מ"מ איכא ג' ספקות כיון שלא ראה כל ב"ה כ"א דרך משל בראשון ראה בשעה ראשונה ובשניה בשעה שניה א"כ שמא שעה הראשונה היתה כולה מן היום והשניה מן הלילה ואיכא הפסק או תרווייהו מן היום ואיכא רצופים אבל בתרווייהו מן הלילה ליכא לספוקי דבשעה ראשונה ודאי איכא מן היום כיון דלא מספקינן שיהא כל ב"ה יום או לילה אלא פשיטא לן דאית ביה תרווייהו מ"מ בשעה ראשונה מספקינן אי כולו יום וכן בכל שעה ושעה שאחריו או יש בו מן היום ומן הלילה ובשעה אחרונה מספקינן אי כולה לילה או מן היום ומן הלילה וא"כ אם ראה בראשונה בשעה שלפני שעה אחרונה ובשניה בשעה אחרונה איכא ג"כ ג"ס שמא הראשון כלו יום והשני כלו לילה ואיכא הפסק או שניהם מן הלילה ואיכא רצופין או הראשון מן היום ומן הלילה והשני מן הלילה ואיכא ג' או הראשון יום והב' מן היום ומן הלילה וא"כ אין צורך לומר שכל בין השמשות יהיה מן היום או מן הלילה לא הוזכר בדברי רש"י שהספק הוא בכל שעה שבין השמשות שמא הוא מן היום או מן הלילה ואדרבה לקמן גבי העושה מלאכה בשני ב"ה פי' רש"י דעבד כל ב"ה א"כ הספק שמא כלו יום או לילה דאל"כ בלאו הכי הוא חייב אפי' בב"ה אחד כיון דעבד כלו איכא ביה מן היום ומן הלילה בלא ספק וזה יש לישב דהברייתא ודאי פירושא דמספקא לן אם כלו מן היום או מן הלילה ואע"ג:

דלענין טומאה לא צריכינן להאי ספק כמ"ש מ"מ נ"מ לענין שבת דלא מחייב אם עבד אחד מטעם ספקא וכמ"ש רש"י בהדיא דנ"מ להא מילתא בד"ה למאי הילכתא אבל לענין טומאה דפי' רש"י ג"כ האי ספקא צ"ל דלא ס"ל כפי' ר"ת דאין לדחוק דבריו דאין כוונתו כל ב"ה כ"א כל שהוא שבין השמשות כפי' ר"ת כיון דכבר פי' דנ"מ לעניין שבת כמ"ש והתם הוי הפי' כל ב"ה כמ"ש א"כ גם לענין טומאה פשיטא דהכי כוונתו ולא ה"ל לסתום ועוד שלא הוזכר בדבריו שראה מקצת ב"ה ושעה זו לא כשעה זו והמפרש צריך לפרש דבריו. כל זה כתבתי לפרש דברי התו' דס"ל שאין פי' רש"י כר"ת וא"כ רבתה התימא על רש"י דאיך אפשר שיהא ב"ה זה יום והב' לילה או איפכא ובאמת אין לדמות פי' כזה על א' מהמתחילים כ"ש על מאור עינים לכך נראה דבין השמשות ודאי משונה ואינו דומה לא ליום ולא ללילה אלא דהספק הוא בין השמשות איך מחזקת אותו התורה בדיניה אם עשאה לב"ה כיום או כלילה או כיום ולילה וא"כ נוכל להרבות ספיקות דילמא התורה לענין דין אחד עשאה כיום ולענין דין אחר כלילה כדאשכחן בכמה ספיקות כמו אנדרוגינוס דאמרינן לקמן פ' ר"א דמילה לא לכל אמר ר"י אנדרוגינוס זכר הוא וא"כ ס"ל בכל מילי דהוי כנקבה ולענין מילה עשאו הכתוב כזכר וכבר האריכו התו' שם ובנידה פ' המפלת ובחולין פ"ק דר"י מספקא ליה דאפשר דס"ל לתור' דהוי נקבה ואפ"ה לענין מילה רביה רחמנא דהוי זכר וכן לענין פלגס דלא הוי לא כבש ולא איל ולענין נסכים מביא עליו נסכי איל וס"ל לר"י דמקרא אתי או לאיל לרבות את הפלגס כדאיתא פ"ק דחולין וא"כ ה"נ מספקינן אי ס"ל לתורה בכל דיניה דהוי יום או לילה או שניהם או שמא לענין דין א' הוי יום ולענין דין אחר הוי לילה וא"כ ראיה ראשונה של זב כיון שהוא חלוק מראיה שניה בכמה דינים דהא ראיה ראשונה אינה אלא כקרי בעלמא כדפי' רש"י הכא ומטמא באונס ואינו מטמא במשא ואינו עושה משכב ומושב כדאיתא הכל פ' בנות כותים דף ל"ד ול"ה א"כ יש להסתפק כיון שבין השמשות משונה מן היום והלילה לא ידעינן במאי מחזקת התורה אותו אם לכל דינים יום או לילה או למקצתן כך ולמקצתן כך דאפשר דלכמה דינים בעינן דווקא ודאי יום בלא ספק ואע"ג דאמרינן בחולין פ"ק ובכמה דוכתי שהביאו התו' שם דאצטריך קרא למעוטי ספקא בתמיה. דקמי שמיא גליא. ה"א פי' התו' כבר דהתורה מעטה לאנדרוגינוס יען הוא משונה אלא דלא ידעינן אם עשאה כזכר או כנקבה דהיינו אם בעינן זכר ממש ולא משונה או נקבה ממש ה"ה לענין ב"ה מספקינן הכי אי בעינן יום ממש וב"ה שהוא משונה נחשב ללילה או איפכ' או הוי תרווייהו וא"כ מספקינן בכל הדינים דלמא להאי בעינן יום ממש ולהאי לילה ממש כמו באנדרוגינוס דחלקו הכתוב לענין דינו אבל לענין עושה מלאכה בשני ב"ה פשיטא דחייב ממ"נ דהכל דין א' לענין שבת ואם מחזקת אותו התורה לענין שבת ליום חייב משום מוצאי שבת ואם ללילה חייב משום ע"ש א"כ נתישב הכל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף