מגיני שלמה/כתובות/קז/ב

מגיני שלמה כתובות קז ב

דף ק"ז ע"ב

ד"ה עמד בדין פי' רש"י כו' עד ומיהו ק' לפי' רש"י הנה בהחולץ כתבו שרש"י ז"ל כתב בכתובות כן ובפירש"י שלנו לית' לא כאן ולא התם ומ"מ ניתן להצילו ונראה לע"ד דמדברי רש"י מוכח דבברח מחמת אונס מיירי לא מחמתה כיון דדייק רש"י דחלה לא א"כ משמע דדווקא באונס בריחה חייב לא באונס דחלה דהא פ' ד' אחין דף כ"ט ד"ה אלא הכא במ"ע פי' רש"י דעמד בדין ולא רצה לכנוס ולא לפטור וכו' וא"כ משמע טעמא דברח אבל נשאר כאן אע"פ שלא רצה לכנוס לא קנסינן ליה דאמרינן כל שעת' דלמ' יתפייס אע"פ שאין כונס' מיד משא"כ בברח וכה"ג פלפלו התוספ' לשיטתם פ' החולץ דחזינן דכוונתו לכונסה וא"כ ל"ל לרש"י דחלה אפי' בלא חלה נמי ולפי זה מ"ש רש"י דף הנ"ל ופסקו לה מזונות משלו כדתניא לקמן בהחולץ כוונתו דקשה ליה למה פסקו לה מזונות אע"ג דלא רצה כמ"ש ולכן פי' כדתניא ר"ל דמיירי בברח כדתניא כו' וכן התוספו' בהחולץ לא כתבו כ"א דמשמע קצת פ"ד אחין דלא מיירי בברח משמע דאפשר לפרשו בברח וא"כ היה אפשר לפרש דברי רש"י כן אלא שלשונו קצת לא משמע כן והיה נראה יותר לפרש דכוונתו דאם לא רצה הוי כמו ברח ומה דתניא לקמן ברח לאו דווקא אלא דהבריחה היא גילוי דעת שאינו רוצה והוא ז"ל מפרש כגון שתבעוהו לדין לכנוס או לפטור ויצא הפסק ליתן לה מזונות כגון שלא רצה ומ"מ אינו נראה דלמה ליה למזכר כלל ברח לכך נראה דרש"י מפרש עמד בדין שתבעוהו מחמת שאינו רוצה כדמשמע פשטיה דלישנא פ"ד אחין שפי' כן אעמד בדין לא אפסקו לה מזונות ולפי פי' הראשון היה לו לפרש כן אפסקו לה מזונות ששם הזכיר התלמוד סרבנותו אלא ע"כ עמד בדין היינו סרבנותו וא"כ גם בברייתא הוי עמד בדין כן וא"כ אין צורך כלל לבריח' שלו וא"כ צ"ל דברח היינו מחמת אונס אפי' לרש"י ורבותא קמ"ל אע"ג דברח מחמת אונס ואיכא למימר אלו נשאר כאן היה מתפייס אפ"ה קנסינן ליה כיון שלא הכניס או פטר מיד כשתבעוהו וכ"ש אם עומד עדיין במרדו וחלה דדייק רש"י היינו שאינו עומד במרדו עדיין אלא שהיה כונסה או פטר' ברצון אלא שאינו יכול מחמת חליו בזו לא קנסינן ליה אע"פ שע"י סרבנותו הראשון היא מתעגנת עתה לא קנסוהו ולא חייבוהו שיפטרנה מיד כשתתבענו אבל ברח אוקמינן ליה בחזקה קמיית' שהיה מסרב ואע"פ שברח באונס חייב ונראה ברור דחלה פירושו כמ"ש דהיה עושה ברצון אלא שאינו דאין נראה כלל דיסבור רש"י דאפי' אם עומד עדיין במרדו ואומר שאינו רוצה לא יהיה לה מזונות. ובזה יש לישב הירושלמי ג"כ דלא יקשה ארש"י דמיירי הירושלמי שעומד במרדו ואע"פ שבלאו הכי לא היה יכול אפי' אם היה כאן כיון שהוא חולה אפי' הכי חייב וק"ל ואפשר לומר דבריחה אפי' אם ידעינן שהוא מפוייס לפטרה אם ישקוט האונס מ"מ קנסוהו חכמים כי מי יודע מתי תהיה מהלכו וכיון שע"פ סרבנותו מתעגנת קנסוהו חכמים אבל חולה כיון שהוא לפנינו ועביד דמתרפא בקרוב ויפטרנה לא קנסוהו:

שם ד"ה הני מאני דקוניא עד ואין נראה לר"ת כו' הנה בעניותא לא יכולתי לירד לסוף קושיא זו אחר העיון הרבה דלרבינו תם ז"ל מי ניחא ולמה לא אמר זכוכית שהוא לשון ברייתא כדאשכחן בפ' הספינה אין עושין משקלות של אבר כו' אבל עושהו של זכוכית הנה בחדא ברייתא קתני אבר וזכוכית או הל"ל עששית כדאיתא פ' מי שהחשיך היתה בהמתו טעונה סבל ועששית אלא ע"כ מאי אית לך למימר דודאי זכוכית לחודה קרוי זכוכית אבל התכת זכוכית לחפות כלים קרוי קוניא א"כ בעופרת נמי נימא הכי דהתכת עופרת כדרך שעושין לכלי חרס שטוחנין אותה הדק ומחפין בו קרוי קוניא דהא גם אבר הוא לשון ארמי כדמתרג' אונק' על עופר' וא"כ י"ל שגם בלשון התנאי' נקרא כן ומה שהקשו דשלנו ירוקין הן ולא מערב בהן צריף הלא כמה כלים מצינו בתלמוד שהיו עושין באופן אחר ממלאכתינו וגדולה מזאת מצינו כלים שאין עושין עתה כלים מהן כמו כלי גללים וכדכתב הריב"ש ז"ל בתשובה ובשלהם היו מערבין צריף שהוא עז וא"כ אם היה כולו עופרת לא היה נאסר אבל בהתכתו לעשות הירוקין מערבין בהם צריף לטעם שהיה להם שהוא טוב למלאכה זו ובלע וכן פי' הרמב"ם ז"ל פי"ז מהל' מאכלות אסורות על קוניא בסוף פ' בתרא דע"ז לענין טבילת כלי סעודה מן הגוים שהוא כלי שמחפין בעופרת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף