מגיני שלמה/כתובות/פו/ב

מגיני שלמה כתובות פו ב

דף פ"ו ע"ב

ד"ה וצידי ר"ה תימ' כו' לא הבנתי תימא זו דמאן לימא לן דהאי לישנא ס"ל האי שינויא דלמא כשינויא דרב אשי דהתם ס"ל ושינויא קמא קאי ללישנא בתרא וכ"כ הרא"ש ז"ל בהדיא והתו' עצמן ז"ל כתבו שם דשינויא דרבינא לא אתא כאביי ורבא ה"ה נימא להאי שינויא:

בדבור שאחר זה וקשה לרשב"א כו' לענ"ד דרש"י ישבה בשיטתו שהוא פי' ד"ה והוא שצבורין אלמא ד"ה לא קני לבעלים מידי כ"א בהגבהתה כו' נראה מדבריו שאין לדמות הנושאים זה לזה ובאמת אוסיף להפליא דמאי ענין זה לזה דגבי יתומים ס"ל לר"י ור"ל דאפי' אי מונח בסימטא שהוא מקום הראוי לקני' לא זכו בהן היתומים כיון דלא תפסו ולא עשו בהן שום קנין אבל הכא שמשך עכשיו והתנה שהקנין יהא חל לאחר שלשים מעכשיו הרי זה קנין חל למפרע וכאילו משך לאחר ל' וא"כ אי מונח במקום הראוי למשיכה קנה למפרע וכמו שהקשו בדיבור שאחר זה דהא התם ליכא מעכשיו, ואני לע"ד אומר דלא שייך ביתמי ענין מעכשיו כלל ורמי ב"ח לא קמבעיא ליה אלא אי צידי ר"ה הוי מקום הראוי לקניה במשיכה ורב חסדא מביא ראייה ופשט ליה על הקניין שאין ר"ה קונה לבעלים כ"א בהגבה' שהבעל עצמו עושה ואין הרשות עושה כלום ואין רב חסדא מביא ראיי' מאביי ורב' דאמרי משיכה לא קני' בר"ה דהוי קשיש מינייהו ורבא היה תלמידו וא"כ לא קשה מידי אר"י דהתם פלוגתייהו לא תלי' בהא מילת' כלל דר"י ס"ל אע"ג דקיימ' בסימט' מהניא תפיסה דליכא התם מעכשיו כדכתבי התוס' והסימט' לא קנה להו מידי דהא לא עשו שם שום קנין אלא דקיימי המטלטלין במקום הראוי לקנין וס"ל דמטלטלין לא קיימי בחזקת יתמי כיון שהיו משועבדים בחייו לב"ח אא"כ באו לרשות יתמי מעכשיו פשיט' דאי הוי במקום קנין כגון סימטא מהני לכ"ע אלא דרב"ח מבעי' בצידי ר"ה אי הוי מקום קנין ופשיט ליה ר"ח דלא הוי מ"ק מדרב ושמואל מסיפ' כדכתבי התו' כיון דרב ושמואל ס"ל דל"מ תפיס' משום דהוי מ"ק א"כ ע"כ ד"ה מקום הפקר הוא כמ"ש רש"י לעיל ובזה מיושב ג"כ למה פשיט מרב ושמואל ולא מר"י ור"ל דהלכתא כוותייהו נגד רב ושמואל וביחוד בלישנא בתר' דס"ל דמגורשת והא ר"י ס"ל דאפילו בסימט' מהני תפיסה וכ"ש בצר"ה כדכתבי התו' וכן הקשה מהרש"א נר"ו ולפי דרכינו א"ש וק"ל:

שם ד"ה ר"א אומר לא כפ"ה כו' נ"ל לישב דכוונת רש"י כיון דשבועה אפטרופסת שהיא שמא הוי דרבנן לא מגלגלין עליה שמא אחריתא דאף דבדאורייתא ס"ל דמגלגלי אפי' שמא על שמא בדרבנן ס"ל לת"ק דאין מגלגלין כיון דתקנת היא כולי האי לא אחמירו רבנן וכבר הביא הר"ן ז"ל בקדושין דעת קצת פוסקים דאפי' בדאוריית' לא מגלגלין שמא על שמו וגם הרא"ש ז"ל כתב דאף דמגלגלין שמא היינו שיש רגלי' לדבר דווקא דומי' דסוטה וגבי הלכה לא דקדקו כולי האי:

ד"ה נדר ושבועה עד ומיהו בגמ' כבר כוונתי ת"ל לדעת הריטב"א ז"ל שהביא הנ"י שגם בגרושה פטרה אפילו מנדר דאי לא אמר אלא שבועה ה"א משבועה דחמיר' הוא דפטרה אבל הרשות בידו להדירה ולכן פטרה משניהם דא גרושה אם רצה להדירה אינו רשאי בתמיה מיהו ק"ק דא"כ הל"ל נדר לחודה דאם מנדר דקיל פטרה מכ"ש משבועה דחמיר' וכן משמע קצת בגמ' דקאמר גבי דלא נדר או נר נדר כו' אינו יכול להשביעה משמע דגם בנדר לחודיה פטרה משבועה ויש לדחות דלהשביעה ר"ל להדירה שזהו מקרי שבועה שלה דע"כ צ"ל כן לקמן במלתיה דר"ש דאמר כל זמן שתובע כתובתה יורשין משביעין אותה והא אלמנה ע"כ אינו אר נדר דהא ר"ש לאחר תקנ' ר"ג הזקן הוי דאין לפרש דא חוץ לב"ד שמשביעין את האלמנה כדאיתא התם דא"כ תקשי לרב דהתם דס"ל דאפילו חוץ לב"ד אין משביעין אלא ע' האי משביעין ר"ל מדירין ומיהו מתניתין ק"ק כמ"ש וי דכבר הביא הר"ן ז"ל פ' השולח ירושלמי דאימת נדרים עליה יותר מן השבועה וא"כ איכא למימר איפכ' ג"כ דאם פטרה מן הנדר יוכל לומר דמן השבועה לא פטרה כיון שהרשות בידו לעשות איזה שירצה ואילמלא דמסתפינא הייתי אומר ע דהא דמסקינן בהשולח דגרושה משביעין אותה מפרש הרב הטעם דמ"ש אלמנה מגרושה דאלמנה שאני דבההיא הנר דקטרחא קמי יתמי אתיא לאוריי היתירא וזהו דווקא בגרושה בתובעת כתובתה מן היורשין ונשבעת אבל אם נשבעת אפטרופסים אין חלוק בין גרושה לאלמנה ואין משביע אותם רק מדירי' דהטעם שהיא מורי' היתרא שהיא טורחת קמי בעלה כשאר שבועות שאין בהן טענה דרמו רבנן שבועה משום דמורו היתרא וכן משמע קצת לקמן דהא כיון דר קאמר אין תובעת כתובה אין היורשין משביעין אות' ומפרש דפליג עם ר"א ומחלוקתו מכלל דר"א ומחלוקתו קיימי דאי אין תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אם לא פטו וא"כ ע"כ הלכה מקבר בעלה דסיפא קאי אפטרה דרישא וא כיון שהיורשין אין משביעין אותה על תביעת כתובתה אלא על האפטרופי' היכי קתני נדר אפילו גבי אלמנה דלמה מדירין אותה כיון דליכא התם טעמא דטרחא קמי יתמי דהא על האפטרופי' שבחיי בעלה משביעין אותה ולאחר מותו הלכה ולא טרחא קמייהו וראיתי בהרא"ש ז"ל שהביא בשם רבינו האי ז"ל דאפילו לת"ק אין היורשין משביעין אותה על אפטרופ' שבחיי בעלה ויש לתמוה מאוד דהא מדר"ש מוכח דר"א ומחלוקתו ס"ל דמשביעים אותה על אפטרופי' כמ"ש וכן כתב רש"י בהדיא ע"ש אלא ע"כ צ"ל כדפרישית דהתם נמי איכא הוראת היתרא וכיון דאיכא הוראת היתר אפילו נגד הבעל לא משביעין לה אלא מדירין אפי' גרושה והא דתיקן ר"ג הזקן גבי אלמנה ולא תיקן בכל הנשים אפטרופסי' נגד בעליהן לא קשיא דמידי דשכיחא בכל יומא הוא דצריך לעשות תקנה ע"ז משא"כ התם דאין אלמנה נפרעת לעולם מנכסי יתומים כ"א בשבועה וכיון דנמנעו מלהשביעה לא תגבה שום אלמנה כתובתה לעולם וזהו תיקון העולם ומ"מ (איזה תיבות חסרים כאן) נדר זה בכ"מ שיש לחוש להורא' היתר וא"כ י"ל דלכן קתני נדר ושבועה דר"ל נדר על האפטרופסת ושבועה אם תתבע כתובה או שאר שבועות כגון פוגמת. ושניהם אגרושה קאי ואין להקשות דהתינח למאן דמפרש שבועה דמתניתין על הפוגמ' וא"כ פטרה מכל שבועות מפוגמ' ומאפטרופס' כיון דאסקא אדעתא פטור תבעה פטור מכל שבועות וכפי' רש"י וא"כ א"ש נדר ושבועה דהיינו נדר אאפטרופ' שהיא מוריא היתירא ושבועה מפוגמת או אתביעת כתובה דגרושה דלא שייך האי טעמא דנראה כיון דחשדינן לה אשבועתה אפי' ע"י גלגול דפוגמת אין משביעין אותה אלא מדירין אותה מלבד השבועה אבל למ"ד מאפטרופסת לחודא תינח נדר שבועה מא"ל דאין לפרש דקאי אפרעון דאף למ"ד זה לא ס"ל פוגמת כדפי' רש"י מ"מ אם אומר לה בעלה אישתבע לי דלא פרעתיך מחוייבת לישבע כמו כל שטרות דעלמא שאין בהם נאמנות וכ"כ הטור סי' צ"ו גבי גרושה שמשביעין אותה היינו אם הבעל טוען או פוגמת וכן כתב בסי' צ"ו דאם הבעל משביע על כתובתה משביעין ג"כ אאפטרופסת וכן כתב הרא"ש ז"ל דלע"ד תקשי דא"כ מאי קמ"ל ר"פ פ' כל הנשבעי' דאי טעין אשטרא אישתבע לי דבעי אישתבועי מתני' היא לפי זה וי"ל דר"פ ס"ל כמסקנא דר"נ דאפוגמת קאי וא"כ אין ראיה ממתני' דנדר אאפטרופסת קאי ושבועה אפוגמת או אפשר דר"פ קמ"ל אפי' בשטר דיש לחלק ביניהם דע"כ צ"ל חד מהני שינויא לדברי ר"ת ז"ל שפסק כר"ש לקמן ותירץ הרא"ש אליביה דכל הנשבעין דקתני ואלו נשבעין שלא בטענה האשה הנושאת והנותנת כו' דמשמע אפי' א"א אשר ממנה הביא רב אלפס ראיה דאין הלכה כר"ש מיירי לדברי ר"ת כשתובעת כתובתה דנשבעת על כתובתה ולכן נשבעת גם אאפטרופסת משמע דהבעל משביע אשתו אפרעון כתובה דאין נראה דר"ל שתובעת כתובתה ופוגמת דאין הלשון משמע כן וגם מדברי התו' בדבור זה מוכח כן שכתבו דעליך לא שייך אלא בגרושה וק' כיון דאמרינן בגמר' דשבועה דמתני' הוי על אפטרופי' מאי ענין גרושה לכאן אפי' באשה נשואה לבעלה משכחת לה דדוחק לומר דמקשי למ"ד פוגמת דעיקר חסר אלא ש"מ דס"ל ג"כ כר"ת שמשביעין אותה אפרעון ואגב נשבע' גם אאפטרו' ובאמת סברא אלימת' היא בעיני כיון דלת"ק נשבעת שלא בטענה מטעם מוריא היתרא כדאית' פרק כל הנשבעין אין נ"ל לחלק בין מורי היתר' זה למורי היתיר' דאלמנה קמי יתמי אלא שלא מצאתי לי חבר בדין זה וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף