מגיד משנה/שכנים/יב

מגיד משנה ‏ שכנים יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

האחין או השותפין שבאו לחלוק וכו'. פרק השותפין (בבא בתרא דף י"ב) תרוייהו אחד ניגרא א״ר יוסף כגון זה כופין על מדת סדום. ומלשון הגמרא נראה שאפילו בשתי שדות שוות הדין כן:

אבל אם היה חלק אחד ממנה וכו'. ג"ז שם וכרב יוסף. ודע שיש שיטות אחרות למפרשים ז"ל בזה ויש מי שפירש שאם היתה שדה אחת אע"פ שכולה שוה יכול האחד להעלות ולומר זה החלק שהוא למצר שלך שוה יותר ולפיכך נחלוק ע"פ הגורל שמא יגיע לחלקי חלק הסמוך למצר שלך ולא אמרו כופין על מדת סדום אלא בשתי שדות ואין אחד מהם בן המצר לפי שאם יחלקו בכל אחת שמא יהיה כל אחד מן החלקים מפוזר ולפיכך חולקין שדה כנגד שדה ושיטת המחבר כשיטת רבו ז"ל:

אמר להם תנו לי חצי מדתה וכו'. כן כתב רבו ז"ל וכן הסכימו האחרונים:

ב

הבכור שחלק נוטל שני חלקים שלו כאחד וכו'. לדעת המחבר ז"ל הכוונה שאפילו אין השדה כולה שוה וכגון שהיו בה שני חלקים בינונית והחלק האמצעי עידית שאי אפשר לו לבכור שיטול כל חלקו כאחד אא"כ כל העידית שלו ה"ז נוטלו ובשומת דמים וכן פירש רבו ז"ל ולדעת שאר המפרשים דוקא כשהכל שוה הא לאו הכי חולקין כל אחד בעידית וכל אחד בבינונית והבכור נוטל בכל אחד שני חלקיו ביחד וכן פירשו ז"ל:

אבל היבם שחלק וכו'. מפורש שם ולדעת המחבר אם היה הכל שוה אפילו ביבם נוטל חלקו כאחד לפי שיטתו וכ"כ רבו ז"ל ולדעת שאר המפרשים אפילו בשוה לא אלא עושין גורל אחד שחולקין השדה לשלשה חלקים ושמא יגיע לו שני החלקים בפזור. וכתב הרב אבן מיגש ז"ל ששנים שלקחו שדה בשותפות זה שני שלישים וזה שליש ה"ז כבכור ופשוט והוא שבאו לזה השני חלקים בבת אחת דומיא דבכור אבל אם באו לו זה אחר זה כגון שלשה שלקחו שדה בשותפות וקנה האחד חלק אחד מן השותפין כשהן חולקים ה"ז כיבם ואחיו. וכ"כ המפרשים ז"ל:

ג

ארץ מרובעת וכו'. שם בגמרא (דף י"ג) חד גיסא נהרא וכו' ופירושו לא כפירוש רבינו חננאל ורבו ז"ל אלא כצורה זו x (חסר ציור):

ואם אמר תנו לי החצי וכו'. זהו נמשך לפי שיטתו ושיטת רבו ז"ל וכמ"ש:

ד

אחד מן השותפין או מן האחין וכו'. זהו מימרא בבבא מציעא פרק המקבל (בבא מציעא דף ק"ח) האי מאן דאחזיק ביני אחי ביני שותפי וכו' ויש בה פירושים אחרים ולדברי הכל דין המחבר אמת:

ה

ולא עוד אלא (כל) המוכר וכו'. גם זה שם וכנהרדעי ומוסכם.

ומה שכתב אפילו מכרו בית דין. כך נראה שם. ובהשגות א"א חוץ ממה שמכרו בית דין למזונות ע"כ. ונראה שלא היה דעת המחבר ליפות דין בן המצר כשמכרו בית דין יותר משאם מכר בעל הקרקע וזה פשוט מלשונו וכיון שכן אחר שנתבאר בדבריו שאם מכר למזונות האשה והבנות אין בעל המצר יכול לסלק הלוקח כמו שיבא בפרק זה פשוט הוא דהוא הדין אם מכרו בית דין למזונות שאין בו דין המצר ולא היה צריך המחבר לבאר זה:

אפילו היה הלוקח תלמיד חכם וכו'. זה פשוט בהלכות וכן כתב רש"י ז"ל וכן הסכימו האחרונים ז"ל:

היו בני המצר רבים וכו'. לשון הגמרא (דף ק"ח ע"ב) הני ארבעה בני מצרני דקדים חד מינייהו וזבין זביניה זביני ואי אתו כולהו בהדי הדדי פלגי לה בקרנזול ומתוך דבריו נראה שהוא מפרשה בקדם אחר שאינו בן המצר ולקח ובא אחד מבני המצר והוציאה מתחת ידו אבל שאר המפרשים ז"ל פירשו שבן המצר הוא הלוקח הראשון ומכל מקום כתב בעל העיטור ז"ל דהוא הדין בשקנאה אחד שאינו בן המצר והוציא האחד מבני המצר מתחת ידו וכדברי המחבר וחלוקת בני המצר כשהן רבים כזו x (חסר ציור) ובעיטור x (חסר ציור) היכא דאיכא תרי בני מצרני בחד רוחא איכא למ"ד דפלגי לחמשה חלקים ואיכא למ"ד דלית להו לתרווייהו אלא חלק אחד מן הארבעה ע"כ. וכלשון ראשון נראה מדברי המחבר:

וכן אם באו מקצתן וכו'. זה פשוט לפי שיטתו ז"ל:

וכן המוכר כו' לאחד מן השותפין וכו'. בגמרא לשותפין לית בה משום דינא דבר מצרא ופירושו כפירוש הגאונים ז"ל ועיקר ויש פירוש אחר:

ו

המוכר כל נכסיו לאחד וכו'. מפורש שם וכתב הרמב"ן ז"ל ואפי' אמר מצרן אנא זביננא לכולהו נכסי וכ"כ בעיטור. וכן דעת הרב רבינו אשר ז"ל:

וכן המוכר לבעלים הראשונים וכו'. מפורש שם והטעם שמן הראוי הוא שתשוב השדה לאשר קנהו מאתו יותר משיבא לאיש נכרי וכן המוכר הראשון אינו קרוי בעלים הראשונים כך כתוב בעיטור:

או הלוקח מן העכו"ם וכו'. שם והטעם בגמ' דא"ל אריא אברחי לך מן מצרך:

ז

המוכר לעכו"ם וכו'. בגמרא שם ומדקאמר משמתינן ליה עד דמקבל כל אונסא דאתי מחמתיה דקדק הראב"ד ז"ל דכל היכא דלא קביל עליה אע"ג דאתיא ליה אונסא מיניה לא מחייבינן ליה לשלם וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א:

ח

השכירות אין בו דין המצר וכו'. זה לא מצאתי מבואר אבל נ"ל דק"ו הוא ממשכונא וכמו שיתבאר:

ט

הממשכן מקום ואח"כ וכו'. שם משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא ופירשו ז"ל כדברי המחבר שאם מכרה למי שהיא ממושכנת בידו שאין בן המצר יכול לסלקו ומ"מ כשהוא ממשכנה יש מי שכתב שבן המצר יכול לעכב ולומר אתה מערים להפקיע ממני ולפיכך אני אמלוך ויש מי שכתב שאינו יכול לעכב ואומר לו בעל השדה זה נוח לי ואתה קשה ממנו ולזה מסכים הראב"ד ז"ל ועוד הוסיף הרמב"ן ז"ל שאפילו טען בן המצר זו הערמה היא אין מזקיקין אותו לחרם ולשבועה עוד כתב ומכאן אני אומר שהמוכר שדהו באלף זוז וזקפן עליו במלוה שאין בו משום דין בן המצר אלא א"כ רצה מצרן לפרוע אותן מיד וכן הסכים הרשב"א ז"ל עוד כתב בדין משכונא דכשם שאין בעל המצר יכול לעכב על המלוה כך אין המלוה יכול לעכב על בעל השדה אם רצה למכור שדהו לבן המצר או לאחר ולזה הסכים הרשב"א ז"ל עוד כתב הרשב"א ז"ל שאם אחד מבני המצר מכר שדהו למלוה שאין שאר בני המצר שלו יכולין לעכב עליו שזה המלוה על השדה אע"פ שאינו שלו כבעל השדה הוא חשוב לענין זה ויש מי שחולק:

וכן המוכר מקום רחוק כדי וכו'. כל אלו מפורשין בגמרא שם:

י

[י]

ולמה אין בהן דין המצר וכו'. זו טענה כתבוה כל המפרשים ז"ל:

יא

הרי שטען הלוקח ואמר מפני המס וכו'. זה נראה לפי ששדה בן המצר אינו אלא מדבריהם ולפיכך הוא נקרא מוציא ועליו הראיה וכ"נ מהעיטור:

יב

אפילו היה שם בדבר ספק וכו':

יג

המוכר ליתומים קטנים וכו'. מפורש שם ליתמי לית בהו משום דינא דבר מצרא.

ומ"ש קטנים. לפי שגדולים ודאי הרי הן ככל אדם ומכאן שאפילו לקטנים אם אינן יתומים דין בן המצר יש בהן:

יד

וכן המוכר לאשה אין בו דין בעל המצר וכו'. מפורש שם וכתב בעל העיטור ופירש רבינו אלפסי ז"ל בכל אשה קאמר שאינה אשת איש עכ"ל והרשב"א ז"ל כתב ומסתברא לאשה שאינה ידועה תחת בעל אי נמי לנשואה וכשיש לה נכסים ידועים הא לאו הכי לא דהערמה היא וכל שיש לחוש להערמה כעין זו יש בו משום דינא דבר מצרא עכ"ל:

טו

מכר לטומטום ולאנדרוגינוס. זה נמשך אחר האמור למעלה דבן המצר הוא המוציא מחבירו:

טז

היתה הקרקע וכו'. גם זה שם וכפי ביאור ההלכות במה שנזכר שם:

יז

היה מפסיק בינו וכו'. מפורש שם וכתב הרשב"א ז"ל ושמעתי משם ר"ת ז"ל שמכאן למדנו שאין בבתים משום דין בן המצר שהרי מפסיק הכותל ביניהם וכן אמר גם הרב ר' מאיר אבולעפיאה ז"ל. ונראה שאין הנדון דומה לראיה דשן סלע אין עשויה להסתלק וכן רכב דקלים דבר חשוב ואין הבעלים עשויין לעקרן ולאבדן ושדות חלוקין הן לעולם אבל בתים דרכן לחברן בפתחים ולכך הן עשויין ואף בעל החצר עשוי לחלק חצירו לבתים ומחברן בפתחים עכ"ל הרשב"א ז"ל בחידושיו:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף