מגיד משנה/נזקי ממון/א

מגיד משנה ‏ נזקי ממון א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקה הבעלים וכו'. זה מבואר במשנה פירקא קמא דבבא קמא (דף ט"ו:) שמונה זאב וארי ובכיצד הרגל (דף כ"א:) משנה וגמרא:

ב

וכמה משלם אם הזיקה בדברים שדרכה לעשותם. משנה פירקא קמא (דף ט"ז:) מה בין תם למועד וכו' ומבואר בגמרא (דף ז') באורחיה ולאו אורחיה ואמר כולן כאבות הן לשלם ממיטב ופירוש בעדית כמ"ש הניזקין מן העדית. וזה שכתב רבינו המעולה שבנכסיו ר"ל בקרקע ויתבאר בפרק ח':

ה

חמשה מעשים תמים יש בבהמה וכו'. משנה שם (דף ט"ו:) נתבאר בגמרא.

ומה שאמר ואם הועדה לאחד מהן נעשית מועדת לאותו מעשה. ר"ל אבל לא לאחר שאם הועדה ליגח לא הועדה לישך וכן הוא בגמרא (דף ט"ז) דקאמר אם הועדו חמשתן:

אבל השן מועדת וכו' ורגל מועדת וכו'. במשנה שם ובכיצד הרגל (דף י"ט:).

ומה שכתב לרבוץ על כלים קטנים. מימרא דר"א פירקא קמא (דף ט"ז) ויש שם לשונות חלוקים פסק הרב ז"ל כלשון אחרון ועיקר ותימה שאינה בהלכות:

ו

חמשה מיני וכו'. משנה שם (דף ט"ו:) כת"ק והנחש ג"כ מפורש במשנה וכל אלו אם עשו מעשה שן ורגל דינם כדין שן ורגל ואם עשו מעשה קרן והם ה' מעשים הנזכרים למעלה דינן כדין קרן לענין חלוק הרשויות כמבואר בסמוך אלא שהן מועדים מתחלתן:

ז

כל מועד וכו'. כבר נתבאר למעלה והוא במשנה שם (דף ט"ז):

אבל אם נכנס הניזק וכו'. משנה (דף ט':) וגמרא (דף י"ג:) שם:

ח

הזיקה בר"ה או בחצר שאינה של שניהם וכו'. דין חצר שאינה של שניהם שהיא בר"ה מבואר כדאמרינן בסוגיא (דף י"ד) מאי לא לזה ולא לזה [אילימא לא לזה ולא לזה כלל] אלא לאחר והא בעינן ובער בשדה אחר וליכא, וזה פשוט:

או בחצר שהיא של שניהם והרי וכו'. החלוק הזה בחצר של שותפין הוא מחלוקת אמוראים שם ופסק כפסק ההלכות והחלוק בין קרן ושן ורגל מבואר שם ומוסכם. ודע שבחצר המיוחדת לשנים לפירות או לבהמה ובאה שם בהמת אחרים שאינה מאחד מהשותפין והזיקה שם בשן ורגל הרי הן כאילו הזיקה בחצר הניזק לגמרי דלגבי אחרים ברשות הניזק הוא וזה מבואר ראש פ' הפרה (דף מ"ז:) בסוגיא ההיא דתני יהודה בר סימון ולזה נתכוון הרב באמרו שיש לה רשות להלך כאן וכאן ובהמת אחרים אין לה רשות:

י

שלשה אבות נזיקין בשור. ברייתא פרק קמא (דף ב':):

תולדות הקרן וכו'. שם פ"ק ואמרינן עליה בגמרא נשיכה תולדה דשן היא לא שן יש הנאה להיזקה הא אין הנאה להיזקה ופירשו ז"ל שהנשיכה בזמן שהיא מכוונת להזיק ולא לאכול היא תולדת הקרן אבל בזמן שהיא מכוונת לאכול וליהנות בהיזקה אע"פ שלא אכלה וכגון שלא הספיקה בנשיכה זו הרי הוא תולדת השן. ורבינו ז"ל לא חלק ואפשר שהוא מפרש ה"מ היכא דיש הנאה להיזקה דוקא נהנית שאכלה הא לא אכלה לא והראשון נכון יותר שהרי דרכן בכך. ואפשר שגם הרב ז"ל סמך על מ"ש שכל כדרכו מועד הוא:

תולדות השן וכו' תולדות הרגל וכו'. שם פ"ק והרי הן כאבות. ודין כשכשה בזנבה מבואר בסוגיא בכיצד הרגל (דף י"ט:) במילתא דיתיב [רבי יהודה נשיאה] ורבי אושעיא. ודין אוכף ופרומביא וחמור במשאו פירוש אף על פי שאינו מהודק עליו וברייתות הם שם:

יא

כשכשה בזנבה כשכוש רב שאין דרכה וכו' או כשכשה באמתה וכו'. בעיות ולא איפשיטו שם. ויש מי שסובר דההיא דזנבה נפשטה לפטור שהרי היא כרגל דהא דקא הדר וכי יאחזנה בזנבה וילך אפילו אכשכוש יתר קאי ואין כן דעת הרב ז"ל אלא שהמשיב היה סבור שעל כשכוש כדרכו הוא שואל ומתוך כך פסק שאם תפס אין מוציאין מידו וכן דרכו ז"ל בכל תיקו דממונא מלבד קצת מקומות שיש טעם למה לא כתב כן. והרמב"ן ז"ל חולק בזה ואומר שכל תיקו שנסתפק לנו בגמ' מחמת הדין עצמו לא מחמת הכחשה כיון שדינו לקולא לנתבע בין תפס בעדים בין שלא בעדים מוציאין אותו מידו זהו דעתו:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף