מגדל עוז/שבועות/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ שבועות יב

א

אע"פ שלוקה הנשבע כו' עד שהוא גדול מכל העונות: כתב הראב"ד ז"ל והרי אמרו על שבועת שוא ועל כיוצא בזה ב"ד של מעלה אין מנקין אותו אבל ב"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו והרי חייבי מיתות ב"ד מתודין ומתכפר להם ומלקות תחת מיתה עומדת עכ"ל: ואני אומר גם מזה אני תמה אם יצא מפי הראב"ד ז"ל מכמה טעמי. חדא כי ר"מ ז"ל כתב בלשונו המדוייק שנאמר ונקה לא ינקה אין לזה נקיון מדין שמים עד שיפרע ממנו על השם הגדול שחילל עכ"ל, והוא מפורש ר"פ שבועות תניין (דף כ"א) וריש פ' שבועות הדיינין (דף ל"ט) בחומרות שמזכיר שם, ועוד דבהדיא חזינן תלמודא ר"פ שבועת הפקדון (דף ל"ז) דמקשי ת"ש לא אם אמרת בשבועת הפקדון שכן אינו לוקה תאמר בנזיר טמא שהוא לוקה ופרקינן מאי אינו לוקה אינו נפטר במלקות וההיא דמלקין אותו ומנקין אותו לגבי ד' שבועות שוא בלחוד אוקמוה להדיא ר"פ שבועות תניין. ועוד שהרי ר"פ הלוקין (דף י"ג) מייתי פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דתניא אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות ב"ד ישנן בכלל מלקות ארבעים דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין ב"ד של מעלה מוחלין להם חייבי מיתות ב"ד אינן בכלל מלקות שאם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין להם ע"כ. וקי"ל הלכה כר"ע וכתב הר"מ ז"ל פי"א דהלכות איסורי ביאה ולא כתב עליו הראב"ד שם כלום. ואחרי זאת איך אוכל להאמין שיצא מפה קדוש שחייבי מיתות ב"ד מתודין ומתכפר להם במלקות בלא מיתה ואם אמרו מלקות במקום מיתה עומדת היינו לתלות אבל לא להפטר ממיתה וכ"ש בשבועה החמורה כמ"ש ר"מ ז"ל ויותר מהמה ר"פ שבועת הדיינין וגם אמרו בסיפרי כהנה וכהנה וכן כתב הר"מ מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל:

ב

אע"פ שלוקה הנשבע כו' עד שהוא גדול מכל העונות: כתב הראב"ד ז"ל והרי אמרו על שבועת שוא ועל כיוצא בזה ב"ד של מעלה אין מנקין אותו אבל ב"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו והרי חייבי מיתות ב"ד מתודין ומתכפר להם ומלקות תחת מיתה עומדת עכ"ל: ואני אומר גם מזה אני תמה אם יצא מפי הראב"ד ז"ל מכמה טעמי. חדא כי ר"מ ז"ל כתב בלשונו המדוייק שנאמר ונקה לא ינקה אין לזה נקיון מדין שמים עד שיפרע ממנו על השם הגדול שחילל עכ"ל, והוא מפורש ר"פ שבועות תניין (דף כ"א) וריש פ' שבועות הדיינין (דף ל"ט) בחומרות שמזכיר שם, ועוד דבהדיא חזינן תלמודא ר"פ שבועת הפקדון (דף ל"ז) דמקשי ת"ש לא אם אמרת בשבועת הפקדון שכן אינו לוקה תאמר בנזיר טמא שהוא לוקה ופרקינן מאי אינו לוקה אינו נפטר במלקות וההיא דמלקין אותו ומנקין אותו לגבי ד' שבועות שוא בלחוד אוקמוה להדיא ר"פ שבועות תניין. ועוד שהרי ר"פ הלוקין (דף י"ג) מייתי פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דתניא אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות ב"ד ישנן בכלל מלקות ארבעים דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין ב"ד של מעלה מוחלין להם חייבי מיתות ב"ד אינן בכלל מלקות שאם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין להם ע"כ. וקי"ל הלכה כר"ע וכתב הר"מ ז"ל פי"א דהלכות איסורי ביאה ולא כתב עליו הראב"ד שם כלום. ואחרי זאת איך אוכל להאמין שיצא מפה קדוש שחייבי מיתות ב"ד מתודין ומתכפר להם במלקות בלא מיתה ואם אמרו מלקות במקום מיתה עומדת היינו לתלות אבל לא להפטר ממיתה וכ"ש בשבועה החמורה כמ"ש ר"מ ז"ל ויותר מהמה ר"פ שבועת הדיינין וגם אמרו בסיפרי כהנה וכהנה וכן כתב הר"מ מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל:

ג

מי שנשבע בשמים ובארץ וכיוצא בהן וכו' עד אין שבועה זו שבועה: כתב הראב"ד ז"ל ליחייב עליה קרבן ומלקות עכ"ל: ואני אומר אלו הדברים דעות וסברות הם אך לשון שכתב ר"מ ז"ל תלמוד ערוך הוא פרק שבועת העדות (דף ל"ה) וכלשונו הסכים הר"מ ז"ל מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל ולישנא נמי הכי משמע:

וכן הנשבע בנביא מן הנביאים כו' עד אין זו שבועה וכו' עד ומתירין להם: כתב הראב"ד ז"ל באמת צריכין שאלה לחכם ועובר משום בל יחל עכ"ל: ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא כי יש מדמין זה לנשבע בשמים ובארץ השנוי פרק שבועת העדות (דף ל"ה) ויש מדמין אותו לנשבע בתורה השנוי בנדרים פרק ואלו מותרין (דף י"ד) . ולי נראה כדברי ר"מ ז"ל ומדמינן ליה לנדר במומי דאמרינן בה פ' ארבעה נדרים לא אמר כלום ופירשו רבותינו בעלי התוספות לא אמר כלום כל עיקר דאפילו כנויי שבועה ונדר ליתיה. אבל מאיימין העם מדברי הגאונים ז"ל מידי דהוה אעם הארץ פ' ואלו מותרין:

ד

בד"א בשאר כתבי הקדש וכו' עד כדי שלא ינהגו קלות בשבועות: כתב הראב"ד ז"ל כמה אני תמה על המחבר הזה מה ראה לחלק וכו' עד ככתוב בה הרי זה אסור ככתוב בה כלומר שהם מקודשים על ידי אדם וכונתו לקדושה עכ"ל: ואני אומר גם אני כך הייתי סבור תחלה וחילי דידי משום דתניא בנדרים ר"פ ואלו מותרין (דף י"ד) על מתניתין דהאומר לאשתו הרי את כאימא כו' דגרסינן התם תניא הנודר בתורה לא אמר כלום כו' עד דמסיק לה ומחלק הא דמנחא אארעא הא דנקיט לה בידיה והייתי נבהל גם על רבותינו בעלי התוס' ז"ל שפירשוה בנשבע וגם דימו נביאים וכתובים לשמים וארץ כר"מ ז"ל עד אשר עיינתי עיון יפה הייתי סומך על הראשונים ז"ל ועל רבותינו נ"ע וראיתי שאין מזכיר באותה ברייתא ולא בסוגיא שלה שום זכר מדברי הגמ' כלל אלא ברייתא בפני עצמה היא ודין חדש הוא וכ"כ ר"מ ז"ל פ"א מהל' נדרים וכבר כתבתי לך שם די. ועוד תרתי בלבי וראיתי שם דבסוגיין דבסמוך גמרא מתני' דקונם שאני ישן כו' דשקיל וטרי עלה ה"ד אילימא כדקתני שאני ישן מי הוי נדרא והתניא חומר בשבועות מבנדרים כו' והדר תו מותיב ליה מדאמר ר"י שבועה שלא אישן ג' ימים אלמא שבועות ונדרים כי הדדי נינהו וכן מצאתי שוב לגדולים וגאונים נ"ע שהסכימו בהן להשוותן בזה מטעם זה שמצינו בהרבה מקומות בתלמוד וחזרתי בי ותירצתי ואמרתי מה שתמה על ר"מ ז"ל למה חילק בין תורה לשאר כתבי הקודש רוב הנוסחאות ספרדיות מדויקות גורסות פ' בני העיר מניחין תורה על גבי נביאים ונביאים על כתובים אבל לא נביאים ע"ג תורה ולא כתובים ע"ג נביאים ע"כ. אלמא משמע שיש מעלה ומדרגה ביניהן וההיא דפ' כל כתבי הקדש שאני משום דקתני בה כל ולשון כתבי אבל הכא קתני הנודר בתורה דמשמע בתורה דוקא ועוד דהא קמן ר"פ כל כתבי אע"ג דקתני כל וכתבי פליגי בה בגמרא רב הונא ור"ח ומשמע כולה סוגיין דאיכא בינייהו מידי וטעמא דהצלה וגניזה משום חשש בזיון אוקימנא התם ובכך עלו דברי ר"מ ז"ל ודברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל נכונים:

ה

בד"א בשאר כתבי הקדש וכו' עד כדי שלא ינהגו קלות בשבועות: כתב הראב"ד ז"ל כמה אני תמה על המחבר הזה מה ראה לחלק וכו' עד ככתוב בה הרי זה אסור ככתוב בה כלומר שהם מקודשים על ידי אדם וכונתו לקדושה עכ"ל: ואני אומר גם אני כך הייתי סבור תחלה וחילי דידי משום דתניא בנדרים ר"פ ואלו מותרין (דף י"ד) על מתניתין דהאומר לאשתו הרי את כאימא כו' דגרסינן התם תניא הנודר בתורה לא אמר כלום כו' עד דמסיק לה ומחלק הא דמנחא אארעא הא דנקיט לה בידיה והייתי נבהל גם על רבותינו בעלי התוס' ז"ל שפירשוה בנשבע וגם דימו נביאים וכתובים לשמים וארץ כר"מ ז"ל עד אשר עיינתי עיון יפה הייתי סומך על הראשונים ז"ל ועל רבותינו נ"ע וראיתי שאין מזכיר באותה ברייתא ולא בסוגיא שלה שום זכר מדברי הגמ' כלל אלא ברייתא בפני עצמה היא ודין חדש הוא וכ"כ ר"מ ז"ל פ"א מהל' נדרים וכבר כתבתי לך שם די. ועוד תרתי בלבי וראיתי שם דבסוגיין דבסמוך גמרא מתני' דקונם שאני ישן כו' דשקיל וטרי עלה ה"ד אילימא כדקתני שאני ישן מי הוי נדרא והתניא חומר בשבועות מבנדרים כו' והדר תו מותיב ליה מדאמר ר"י שבועה שלא אישן ג' ימים אלמא שבועות ונדרים כי הדדי נינהו וכן מצאתי שוב לגדולים וגאונים נ"ע שהסכימו בהן להשוותן בזה מטעם זה שמצינו בהרבה מקומות בתלמוד וחזרתי בי ותירצתי ואמרתי מה שתמה על ר"מ ז"ל למה חילק בין תורה לשאר כתבי הקודש רוב הנוסחאות ספרדיות מדויקות גורסות פ' בני העיר מניחין תורה על גבי נביאים ונביאים על כתובים אבל לא נביאים ע"ג תורה ולא כתובים ע"ג נביאים ע"כ. אלמא משמע שיש מעלה ומדרגה ביניהן וההיא דפ' כל כתבי הקדש שאני משום דקתני בה כל ולשון כתבי אבל הכא קתני הנודר בתורה דמשמע בתורה דוקא ועוד דהא קמן ר"פ כל כתבי אע"ג דקתני כל וכתבי פליגי בה בגמרא רב הונא ור"ח ומשמע כולה סוגיין דאיכא בינייהו מידי וטעמא דהצלה וגניזה משום חשש בזיון אוקימנא התם ובכך עלו דברי ר"מ ז"ל ודברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל נכונים:

ו

עבד שנשבע כו' עד ונמצא זה כמו שנשבע על אחר: כתב הראב"ד ז"ל פי' אם נשבע וכו' אבל אם נדר צריך שיאמר לו רבו שתה עכ"ל: ואני אומר מ"ש ר"מ ז"ל הוא מפורש במס' נזיר פ' הכותים (דף ס"ב) וכמסקנא דאביי לגבי נדרים דאסיק א"צ לכפותו כו' וי"ס שמכנין אותה לרבא. ומ"ש הראב"ד בפירושו פירש יפה לפי המסקנא האחרת דשייכא בשבועה אבל כבר כתבתי למעלה בסמוך שדין הנדרים והשבועות שוה חוץ מאותן הדברים שפורט התלמוד מה בין נדרים לשבועות כו'. ומ"ש עוד חילוק מענין שתיה היא סברא מובנת מלשון הגמ' שם וכבר כתבתי כמה פעמים כי ר"מ ז"ל לא חשש רק לחבר מה שמפורש בתלמוד ומפרש"י שהרי הוא העבד אחר שנדר או נשבע כמקודם לכן וכ"כ הרמב"ן ז"ל בהלכותיו ומעתה אפילו אמירה א"צ. ומ"ש הראב"ד ז"ל בזה הוא הירושלמי דנזיר דגרסינן כפאו לדבר אחד מהו שיכוף אותו לכל הדברים באנו למחלוקת ר"מ ור' יוסי עבר מכנגד פניו ר"מ אומר לא ישתה ר"י אומר ישתה ושייליה מה אנן קיימין אם באומר בין בפני בין שלא בפני שתה אוף ר"מ מודה אם באומר בפני שתה שלא בפני אל תשתה אוף רבי יוסי מודה אלא כי אנן קיימין באומר שתה ר"מ אומר כאומר בפני שתה ושלא בפני אל תשתה ור' יוסי אומר כאומר בין בפני בין שלא בפני שתה ע"כ. וקי"ל כר' יוסי. אבל ר"מ ז"ל לא חשש בזה לפי שלא נאמר אלא לענין נזירות אבל לגבי נדרים ושבועות לא:

ז

קטנים שנשבעו עד שלא להקל ראש בשבועות. מס' נדה פ' יוצא דופן (דף מ"ה מ"ו) ושאר האזהרות מדברי הגאונים ז"ל:

ח

צריך להזהר עד ועל מלמדי תינוקות. פ' מי שאמר הריני נזיר והשאר מדברי הגאונים ז"ל:

ט

השומע הזכרת השם מפי חבירו עד שלא יזכירנו לבטלה. פ"ק דנדרים (דף ז') ופ"ק דתמורה (דף ד') :

לפיכך אם טעה הלשון עד כדי שלא יזכר לבטלה. זה מפורש בירושלמי דברכות וגם במקומות רבות מן הירושלמי:

י

השומע הזכרת השם מפי חבירו עד שלא יזכירנו לבטלה. פ"ק דנדרים (דף ז') ופ"ק דתמורה (דף ד') :

לפיכך אם טעה הלשון עד כדי שלא יזכר לבטלה. זה מפורש בירושלמי דברכות וגם במקומות רבות מן הירושלמי:

יא

השומע הזכרת השם מפי חבירו עד שלא יזכירנו לבטלה. פ"ק דנדרים (דף ז') ופ"ק דתמורה (דף ד') :

לפיכך אם טעה הלשון עד כדי שלא יזכר לבטלה. זה מפורש בירושלמי דברכות וגם במקומות רבות מן הירושלמי:

יב

אע"פ שמותר להשאל כו' עד עושה אלה לא ימוט לעולם: כתב הראב"ד ז"ל דוקא בשבועה שנשבע להרע לעצמו כו': ואני אומר הראב"ד ז"ל סמך על סברתו בפירוש אותו מימרא ס"פ הנודר מן הירק (דף נ"ט) וכמה מקומות וגם מקצת המפרשים ז"ל אמרו כן אבל ר"מ ז"ל סמך על מעשה דריב"ל דמעשה רב בכ"מ גם בפ' נערה המאורסה (דף ע"ז) גרסינן אמר ליה רבא לר"נ חזי מר הדין מדרבנן דאתא ממערבא איזקיקו ליה רבנן לבריה דרב הונא בר אבא ושרו ליה נדריה ואמרו ליה זיל בעי רחמי על נפשך דחטית כו' ותניא סוף אלו מותרין (דף כ') אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות כו' וכן דורש בירושלמי מוקש אדם ילע קדש כו' וכן כתב הרמב"ן ז"ל בהלכותיו ובהכי מוקמינן ההיא דר' נתן דאמרה במי שמתיירא שמא לא יוכל לעמוד ושמא יעבור ויכשל וכ"כ בה ר"מ ז"ל סוף הל' נדרים וכ"כ הר"ם ז"ל מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.