מגדל עוז/נזקי ממון/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ נזקי ממון יא

א

כמה הוא הכופר עד אלא דינר. פ' שור שנגח ד' וה' (דף מ"ג) ומסכת ערכין פרק יש בערכין (דף י"ד) :

וכל המעוכב גט שחרור וכו' עד שהרי יצא לחירות. בגיטין פ' השולח (דף מ"ב)  :

ב

למי נותנין הכופר כו' עד ואינו לבעל. פ' שור שנגח ד' וה' (דף מ"ב)  :

המית מי שחציו עבד כו' אין מי יקחנו. בגיטין פ' השולח (דף מ"ב)  :

ג

שור שנגח את האשה עד אלא לאדם. פ' ד' וה' ופרק שור שנגח את הפרה (דף מ"ט) ופרק החובל:

ד

נגח שפחה כו' עד בלבד כמו שביארנו. פרק שור שנגח את הפרה ופרק ד' וה':

ה

נגח שפחה כו' עד בלבד כמו שביארנו. פרק שור שנגח את הפרה ופרק ד' וה':

ז

שור תם שהמית והזיק כו' ואין דנין אותו כו' ומהיכן משתלם כו' עד אין דנין אותו דיני ממונות: כתב הראב"ד ז"ל זו הסוגיא אינה מסכמת עם הגמרא שלנו והיא עצמה שבוש דאיהו סבר דאין חוששין במיתת השור משום עינוי הדין א"כ מועד שהמית ודנוהו דיני נפשות שוב אין לבעליו רשות בו ועוד דאמרינן בגמ' דקבול סהדי וברח וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו פ' החובל גמ' מתני' דהתוקע לחבירו כו' והנני כותב הכל ואובין לפניך כל הסוגיא ופירושה ואיך הוציא ר"מ ז"ל כל דבר מדבריו דבר דבור על אופניו. גרסינן (דף צ':) ת"ר שור תם שהמית והזיק דנין אותו דיני נפשות ואין דנין אותו דיני ממונות מועד שהמית והזיק דנין אותו דיני ממונות וחוזרין ודנין אותו דיני נפשות ע"כ. והן הן השתי בבות הראשונות אות באות. עוד תניא באותה ברייתא עצמה קדמו ודנוהו דיני נפשות אין [חוזרין] ודנין אותו דיני ממונות ואקשינן עלה וכי קדמו ודנוהו דיני נפשות מאי הוי ליהדר ולדיינוהו דיני ממונות ומהדרינן אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי הא מני שמעון התימני היא דאמר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים אלמא בעינן אומדנא דבי דינא והא כיון דגמר דיניה לקטלא לא משהינן ליה לאומדנא דבי דינא ולא מענינן (ליה) לדיניה כלומר ולכך אי אפשר לחזור ולדונו דיני ממונות אחר שנגמר דינו לנפשות שהרי אין משהין אותו ואמינא להו אנא אפי' תימא ר"ע הכא במאי עסקינן כגון שברח פירש"י ז"ל בעל השור ואין חבין לאדם שלא בפניו, למדנו מזה שני דברים האחד מדמקשינן להדיא תלמודא מאי הוי ליהדר ולידייניה דיני ממונות מכלל דמילתא דפשיטא היא או אי לא משתניא בטעמא ולכך כתב ר"מ ז"ל בבא שלישית דקדמו ודנוהו כו' והדבר השני למדו דלרבנן דבי רב דאית להו ההיא סברא דעינוי הדין שכתב הראב"ד ז"ל דהוו מוקמי לה לברייתא אליבא דשמעון התימני ולית הילכתא כוותייהו אבל רבא דהילכתא כוותיה לית ליה דאוקמה לפשטא דברייתא כשברח בעל השור אחר שדנו שורו לנפשות ולפיכך אין חוזרין לדונו דיני ממונות וכדפירש"י ז"ל טעמא דאין חבין לאדם שלא בפניו ולכך כתב ר"מ ז"ל בבא אחרונה שאם דנוהו דיני נפשות וברח אין דנין דיני ממונות ובגירסות הישנות והספרדיות ה"ג להדיא הכא במאי עסקינן שברח בעל השור והדר אקשינן אי הכי אי לא דנוהו דיני נפשות היכי דיינין ליה דיני ממונות דקס"ד דברח דאמר רבא ר"ל ברח מתחלה קודם שיבא לפני ב"ד והא ודאי לא אפשר ולא מסתבר וא"כ הדרא קושיין לדוכתא כי דנוהו דיני נפשות מאי הוי ליהדר ולידיינו דיני ממונות ופריק דקביל סהדי וברח ופירוש רש"י ז"ל דקיבל סהדי על הנגיחה וברח לכך אין לנו ממה לישתלם כגון דלית ליה נכסי וזה הוא פירוש שהוסיף רבא לפרש דבריו ולהודיע כי מה שהעמיד הוא פשט הברייתא בשברח לאו מעיקרא קאמר אלא אחר שקבלו ב"ד עדים בפניו ולעולם אוקימתא דרבא קיימת והדר אקשינן סוף סוף דלא דנוהו דיני נפשות מהיכא משתלם הואיל שברח ומשנינן לרדיא משהין את השור לשכירות וישלמו לניזק ואחר ידינוהו דיני נפשות אבל קדמו ודנוהו דיני נפשות לא מענינן לשהויים לרדיא ותו כיון דנגמר דינו ליסקל כל מעשיו והוא גופו אסורין בהנאה כדאמרינן בפ' שור שנגח ד' וה' עכ"ל. פקח עיניך וראה כי דברי הראב"ד נראין כלשון ראשון שפירש"י ז"ל וראית שחזר רש"י ז"ל ונתן טעם אחר ואני סלסלתי סדור הסוגיא לפניך למען תשכיל כי כשהשיב התלמוד סוף סוף מהיכא משתלם חזר על פירוקא דרבא דאוקי פשטא דברייתא בשברח וכדפרישית הא לא ברח חוזרין ודנין אותו דיני ממונות כדברירנא וע"כ שאל מ"מ מהיכן ישתלם הממון שיחייבוהו כשיחזור וידונו אותו והשיב דע"כ לא חיישי לעינוי הדין אלא לרבנן דבי רב דאוקמוה כשמעון התימני אבל לרבא דאוקמוה אפילו לר"ע דהלכתא כוותיה לא חיישינן להכי לכך כתב ר"מ ז"ל בבא האמצעית וסמך וחיבר מהיכן משתלם דסוף סוגיין אחוזרין ודנין אותו דיני ממונות דפריק רבא כדפרישית ונתן בו טעם אחר חשוב הרבה ובהכי ניחא נמי לשון סוף סוף דקאי אמעיקרא דאי אדקאמר השתא הוה קא מהדר לא הוה אתיא שפיר לפום אורחא דתלמודא בשם דוכתא וכי דייקת שפיר סוגיא דתלמודא כדכתיבנא משכחת לה:

ח

שור תם שהמית והזיק כו' ואין דנין אותו כו' ומהיכן משתלם כו' עד אין דנין אותו דיני ממונות: כתב הראב"ד ז"ל זו הסוגיא אינה מסכמת עם הגמרא שלנו והיא עצמה שבוש דאיהו סבר דאין חוששין במיתת השור משום עינוי הדין א"כ מועד שהמית ודנוהו דיני נפשות שוב אין לבעליו רשות בו ועוד דאמרינן בגמ' דקבול סהדי וברח וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו פ' החובל גמ' מתני' דהתוקע לחבירו כו' והנני כותב הכל ואובין לפניך כל הסוגיא ופירושה ואיך הוציא ר"מ ז"ל כל דבר מדבריו דבר דבור על אופניו. גרסינן (דף צ':) ת"ר שור תם שהמית והזיק דנין אותו דיני נפשות ואין דנין אותו דיני ממונות מועד שהמית והזיק דנין אותו דיני ממונות וחוזרין ודנין אותו דיני נפשות ע"כ. והן הן השתי בבות הראשונות אות באות. עוד תניא באותה ברייתא עצמה קדמו ודנוהו דיני נפשות אין [חוזרין] ודנין אותו דיני ממונות ואקשינן עלה וכי קדמו ודנוהו דיני נפשות מאי הוי ליהדר ולדיינוהו דיני ממונות ומהדרינן אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי הא מני שמעון התימני היא דאמר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים אלמא בעינן אומדנא דבי דינא והא כיון דגמר דיניה לקטלא לא משהינן ליה לאומדנא דבי דינא ולא מענינן (ליה) לדיניה כלומר ולכך אי אפשר לחזור ולדונו דיני ממונות אחר שנגמר דינו לנפשות שהרי אין משהין אותו ואמינא להו אנא אפי' תימא ר"ע הכא במאי עסקינן כגון שברח פירש"י ז"ל בעל השור ואין חבין לאדם שלא בפניו, למדנו מזה שני דברים האחד מדמקשינן להדיא תלמודא מאי הוי ליהדר ולידייניה דיני ממונות מכלל דמילתא דפשיטא היא או אי לא משתניא בטעמא ולכך כתב ר"מ ז"ל בבא שלישית דקדמו ודנוהו כו' והדבר השני למדו דלרבנן דבי רב דאית להו ההיא סברא דעינוי הדין שכתב הראב"ד ז"ל דהוו מוקמי לה לברייתא אליבא דשמעון התימני ולית הילכתא כוותייהו אבל רבא דהילכתא כוותיה לית ליה דאוקמה לפשטא דברייתא כשברח בעל השור אחר שדנו שורו לנפשות ולפיכך אין חוזרין לדונו דיני ממונות וכדפירש"י ז"ל טעמא דאין חבין לאדם שלא בפניו ולכך כתב ר"מ ז"ל בבא אחרונה שאם דנוהו דיני נפשות וברח אין דנין דיני ממונות ובגירסות הישנות והספרדיות ה"ג להדיא הכא במאי עסקינן שברח בעל השור והדר אקשינן אי הכי אי לא דנוהו דיני נפשות היכי דיינין ליה דיני ממונות דקס"ד דברח דאמר רבא ר"ל ברח מתחלה קודם שיבא לפני ב"ד והא ודאי לא אפשר ולא מסתבר וא"כ הדרא קושיין לדוכתא כי דנוהו דיני נפשות מאי הוי ליהדר ולידיינו דיני ממונות ופריק דקביל סהדי וברח ופירוש רש"י ז"ל דקיבל סהדי על הנגיחה וברח לכך אין לנו ממה לישתלם כגון דלית ליה נכסי וזה הוא פירוש שהוסיף רבא לפרש דבריו ולהודיע כי מה שהעמיד הוא פשט הברייתא בשברח לאו מעיקרא קאמר אלא אחר שקבלו ב"ד עדים בפניו ולעולם אוקימתא דרבא קיימת והדר אקשינן סוף סוף דלא דנוהו דיני נפשות מהיכא משתלם הואיל שברח ומשנינן לרדיא משהין את השור לשכירות וישלמו לניזק ואחר ידינוהו דיני נפשות אבל קדמו ודנוהו דיני נפשות לא מענינן לשהויים לרדיא ותו כיון דנגמר דינו ליסקל כל מעשיו והוא גופו אסורין בהנאה כדאמרינן בפ' שור שנגח ד' וה' עכ"ל. פקח עיניך וראה כי דברי הראב"ד נראין כלשון ראשון שפירש"י ז"ל וראית שחזר רש"י ז"ל ונתן טעם אחר ואני סלסלתי סדור הסוגיא לפניך למען תשכיל כי כשהשיב התלמוד סוף סוף מהיכא משתלם חזר על פירוקא דרבא דאוקי פשטא דברייתא בשברח וכדפרישית הא לא ברח חוזרין ודנין אותו דיני ממונות כדברירנא וע"כ שאל מ"מ מהיכן ישתלם הממון שיחייבוהו כשיחזור וידונו אותו והשיב דע"כ לא חיישי לעינוי הדין אלא לרבנן דבי רב דאוקמוה כשמעון התימני אבל לרבא דאוקמוה אפילו לר"ע דהלכתא כוותיה לא חיישינן להכי לכך כתב ר"מ ז"ל בבא האמצעית וסמך וחיבר מהיכן משתלם דסוף סוגיין אחוזרין ודנין אותו דיני ממונות דפריק רבא כדפרישית ונתן בו טעם אחר חשוב הרבה ובהכי ניחא נמי לשון סוף סוף דקאי אמעיקרא דאי אדקאמר השתא הוה קא מהדר לא הוה אתיא שפיר לפום אורחא דתלמודא בשם דוכתא וכי דייקת שפיר סוגיא דתלמודא כדכתיבנא משכחת לה:

ט

שור שהמית את האדם עד אסור בהנאה. פ' הגוזל עצים (דף צ"ח) ופ' שור שנגח ד' וה' (דף מ"ד) ופרק המניח את הכד:

בד"א אחר שנגמר דינו עד מותר באכילה. פ' המניח את הכד (דף ל"ג) ופ' שור שנגח ד' וה':

י

שור שלא נגמר דינו כו' עד שימותו. שם בנזיקין פ' המניח ובמסכת סנהדרין פ' אלו הן הנשרפין (דף ע"ט):

יא

שור שלא נגמר דינו כו' עד שימותו. שם בנזיקין פ' המניח ובמסכת סנהדרין פ' אלו הן הנשרפין (דף ע"ט):

יב

שור שלא נגמר דינו כו' עד שימותו. שם בנזיקין פ' המניח ובמסכת סנהדרין פ' אלו הן הנשרפין (דף ע"ט):

יג

שור הנסקל שהוזמו עדיו עד סוף הפרק. בכריתות פ' המביא אשם תלוי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.