אור שמח/נזקי ממון/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמח נזקי ממון יא


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה | עריכת קוד מקור]

וכל המעוכב גט שחרור אין לו קנס הואיל ואין לו אדון כו':

הרב המגיד תמה למה לא כתב רבינו כאן שאם תפס אין מוציאין מידו כמוש"כ בפרק ו' מהלכות חובל. ונראה דגבי קנסא בעי עדות שאתה יכול להזימה כמו שאמרו במרובה גבי תשלומי ד' וה', וא"כ מצו עדים לומר מאן יימר דתפיס ממונא דילך, והגם שמצאנו לרבינו שהעדים משלמין דמי עין לאדון והשיג הראב"ד כיון שאינו משלם אלא א"כ תפס למה ישלמו העדים, ופירש בכסף משנה דכיון דמועיל עדותן אם יתפוס העבד תו משלמי דלזה הואיל עדותן, זה התם דלמאי העידו שסימא עינו אם לא דנשלם ליה דמי עינו דלחירות יוצא בשנו לבד, אבל כאן מצי לומר דבאו לחייב השור מיתה אם המית העבד אבל לא לחייבו תשלומין אם יתפוס ומצי לומר מאן ידע דתפיס ממונא מינך, וכיון דעדים אם יוזמו לא ישלמו תו לא מהני תפיסה דיליה:

או יש לומר דבפרק הגוזל ומאכיל פליגי אמוראי בגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו אם מצי גבי מן השני, ואיפסוק הלכה דמצי גבי מן השני, אבל נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו אף היכא דליכא שינוי רשות דלקני בכ"ז אינו מוציא ממון מן השני כמו שפירשו בתוס' שם ריש פרקא, ונחזי כש"כ היכא שאין יכול להוציאה בדיינין ואינו מקדישה כמו שנתבאר בההיא מסותא כו' יעו"ש, כי מתייאש ודאי פטור אחר אם הזיקה, דבנשתקע שם הבעלים או אינו יכול להוציאה בדיינין מועיל ודאי יאוש בקרקע, ועיין תוספות פרק לולב הגזול גבי ההוא אוונכרי, ובמס' ב"ב מ"ד, א"כ במעוכב גט שחרור אף אם תאמר דהדין באמת דעדיין ממונא אית ליה גביה, מכל מקום הא הוא ברשות העבד שאינו יכול להוציאו בדיינין כיון דמספקא לן ואיהו מוחזק והלא מצי לחבול בעצמו ויכול למחול על נזקיו לאחר ולומר הכני פצעני וכיו"ב ואיהו תמיד מוחזק בעצמו, לכן בודאי נתיאש מממונא דאית ליה גביה [ואשכחן נתיאשתי מפלוני עבדי] ותו כי בא שור של אחר והרגו פטור דהא גזלו ונתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו פטור, דכיון דנפיק כל כך מרשות מריה ואינו עומד לחזור לבעליו, כש"כ כאן אף דהעבד לא זכה בעצמו דמקושר הוא עם הקנין האיסורי הנפקע רק ע"י גט, בכ"ז ברשות מריה אינו, ולכן אחר המזיקו פטור, ורק בהלכות חובל דשם אם תפס העבד שפיר לא מפקינן מיניה, כי פטור המזיק אינו קשור במה דלא זכי ביה אחר רק במה דאינו ברשות הבעלים ואינו עומד להיות ברשותו וכמו גזל ונתייאש אף למ"ד דיאוש לא קני ושינוי רשות לא הוי בכ"ז האוכל פטור, לכן הכא אף דהעבד לא שייך שיזכה בזה דהא מקושר עם קנין האיסורי דלא נפיק בלא גט שחרור כמו אשה בלא גט, בכ"ז המזיק פטור, וזה ישר:

ב[עריכה | עריכת קוד מקור]

המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין כו'.

יתכן לומר בסברת רבינו דהא דמוקי הגמרא כמשנה ראשונה היא לפום סלקא דעתי' דלא ידע הגמ' שנויא דלקמן התם אם יבא אליהו כו' כן הכא בחציו עבד אילו אתא אליהו ויאמר דהאי עבד ימות טרם שישתחרר הלא הוא עבד גמור בחציו לכן הוי לי' קנין כסף בי' ושפיר חצי קנס לבעליו ואם כי תמן הוי דאתא אליהו ויברר התערובות דמכבר וכאן הלא הוא על ענין העתיד להיות ועוד לא היה מ"מ הוי גלויי מילתא בעלמא וכזה אשכחן בריש פרק החולץ דעל דבר העתיד להיות אם אמרינן אילו יבוא אליהו ויאמר דאפולי כו' השתא נמי גלויי מילתא כו' ויעוי' תוס' שם ד"ה תגלי מילתא שביארו זה יעוי"ש ויעוי' כזה בתוס' ריש חגיגה דף ד' ד"ה לא נצרכה ואכמ"ל.

ומסתברא דעת רבינו דהך שקלא וטריא לפום רהיטא, אבל במסקנא לא פקע כספא מיני' עבור השחרור כיון דאינו צריך לשחררו בלא שיכתוב שטר על חצי דמיו ולכשישתחרר מחויב אם ישיג דמים לפרוע חובו הרי כספא אית לי' גבי' ואיכא כמה שיטות דשטר חוב ליתן כסף הוי כסף ובמכר קנה מתורת כסף כמוש"כ רב האי בספר מקח וממכר יעוי' בספר מחנה אפרים סי' ה' קנין מעות בזה ומקרי אדונו ליתן לו חצי קנס וברור וקצת צ"ב בשלמא עבד אינו משתחרר אם יהיב לי' שטר חוב בשויו מתורת כסף דאם לא ישחררו הוי כל מה דזכי קנוי לרבו ומה שקנה עבד קנה רבו א"כ לא יהיב לי' מידי דבלא זה הוי כולו שלו אבל בחצי עבד כיון שכותב לו שטר על חצי דמיו הוי כסף וא"צ עוד לשחררו בשטר דהא החצי בן חורין מתחייב לשלם לו דמי החצי עבד והוי כסף ויעוי' רגמ"ה ב"ב ודבריו צ"ב. אמנם זהו רק כשהמקבל את השטר מחשיב זה לכסף אמרו אי דיהיב שטרא אדמי' היינו כסף אבל בעל כרחו דאדון כיון דלא מחשיב שטר עני' לכסף איך ישתחרר בזה החצי עבד ופשוט. וכן אמרו קדושין י"ח יהיבנא לי' חספא בבע"כ דאדון יעו"ש.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.