מגדל עוז/מלווה ולווה/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ מלווה ולווה ו

א

המלוה את חבירו סלע עד ואינו מוציא בדיינים. הכל במציעא פרק איזהו נשך:

ב

המלוה את חבירו לא ימשוך עבדו וכו'. לפיכך אם עדיין לא החזיר חובו כו' עד אינה יוצאה בדיינין: כתב הראב"ד ז"ל אין כאן מקום לשודא דדייני וכו': ואני אומר האמת יורה דרכו אבל עיקר הלכה זו פרק הגוזל עצים גמרא מתניתין דהגוזל פרה והזקינה כו' במעשה דרב יוסף בר חמא דהוה תקיף בעבדי דאינשי דהוה מסיק בהו זוזי ועביד בהו עבידתא כו' והדר ביה דאמר ליה רבא בריה דכיון דמסיק בהו זוזי מיחזי כרבית וא"ל הדרי בי ומייתי עלה נמי הדר בחצר חבירו כו' והדר ביה ומייתי לה נמי במציעא פרק איזהו נשך ואית ביה תרי לישני ובזה אין אני רואה ביניהם מחלוקת כלל כי הוא תלמוד ערוך לא נחלקו אלא במה שאמר לפיכך כו' שהם דברי סברא שקיבל ואין ספק במה שאמר כמו שיראו הדיינין ודאי וברור שאינו שודא דדייני שהרי לא הוזכר בגמרא אלא רצה לומר כפי מה שנראה בעיניהם עד שיצאו שניהן בשלום ובלא חטא דלא ליחזי כרביתא כדאמר ליה רבא לאבוה וגם בחצר כן ואם הראב"ד נראה לו לחלוק בזאת הסברא יחלוק הן מסברתו הן בקבלתו מפי רבותיו הואיל ואין הדברים תלויים בראיות אין לי להכריע ביניהם כמו שכתבתי הטעם כמה פעמים והקדמתי בסדר זה החבור וכלל גדול אצלי בזה וכיוצא בו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:

ג

הורו רבותי שהמלוה את חבירו וכו' עד שנאמר לא תתן לו בנשך: כתב הראב"ד ז"ל חיי ראשי לא יפה הורו וכו': ואני אומר כבר כתבתי כמה פעמים כי כל מחלוקת התלוי בסברא ואין לו שורש בגמרא אין עסק בו לר"מ ז"ל במשנה תורה ושמו מוכיח עליו ואני כן נהגתי בזה החבור ודיו לר"מ ז"ל שרבותיו יודו לו והרוצה לחלוק יחלוק:

ד

המלוה את חבירו על השדה ואמר לו עד מפני שהוא רבית של תורה: כתב הראב"ד ז"ל אין הדעת מקבלת וכו': ואני אומר עיקר זאת ההלכה פרק איזהו נשך וכבר כתבתי שאני לא באתי לסתור בזה החבור אלא לבנות והנה עיניך רואות כמה משמרות ודחוקים הוצרך להשמר ולדחוק עצמו ויותר להחליף פירקין דנשך ורבית בפירקין דגזילה ולפסק ר"מ ז"ל ורבותיו וחביריו אין צריך דוחק כלל אלא תלמוד ערוך גמרא מתני' דהלוהו על שדהו כו' דאקשי ליה רבא לרב נחמן מדתניא אם אי אתה מביא לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי הרי היא שלו אמר ליה אני אומר אסמכתא קניא ומניומי אמר אסמכתא לא קניא ואקשינן ולמניומי קשיא מתניתין ופרקינן איבעית אימא מתני' רבי יוסי היא דאמר אסמכתא קניא ואיבעית אימא דאמר ליה מעכשיו ע"כ וקיימא לן בכוליה תלמודא דאסמכתא לא קניא הלכה רווחת וכלישנא בתרא דהיינו איבעית אימא ומינה תידוק לשמעתין דהכא ואינה צריכה לפנים אלא הלכה כרב נחמן דקי"ל הלכה כרב נחמן בדיני ועוד דהא תלמודא מאי קשיא ליה מדרב נחמן דאמר מודינא דאי שמיט ואכיל דלא מפקינן מיניה פריק ליה התם זביני הכא הלואה והכי סלקא מסקנא דשמעתין ועוד דאפילו במכר משכחת לה לעילא מהא שמעתא גמרא מתני' דמכר לו את השדה כו' דגרסינן תני רב ספרא ברבית דבי ר' חייא פעמים ששניהם מותרין כו' עד מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו כשיהיו לי מעות החזירם לי אסור לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר ע"כ ובעי לאוקמה דלא כר' יהודה ומסיק מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ומהדרינן אמר רבא סיפא דא"ל מדעתי וזהו כלשון ר"מ ז"ל בלא דוחק כלל בדין הזה שהעתקתי ובגמרא הסמוך לו שאני מעתיק לפניך בס"ד ואם הדעות חלוקות כולם דברי אלהים חיים הם:

אבל אם אמר לו המוכר כו' עד הרי כל הפירות ללוקח. פרק איזהו נשך והיא שייעדתי בסמוך לכתוב:

ה

המוכר בית או שדה כו' עד שיחזיר לו מעותיו. פרק בתרא דערכין מייתי לה ועיקר פרק איזהו נשך כמו שכתבתי למעלה לשון הברייתא:

ו

מכר לו את השדה וכו' עד מה שאכל. פרק איזהו נשך:

ז

הורו רבותי שהמלוה את חבירו ומשכן לו שדהו וכו' עד כמו שהורו רבותי: כתב הראב"ד ז"ל אמת הוא זה שהחמירו בכרם יותר משדה ולא להקל במשכונא שדה אלא להחמיר במכירת כרם אבל מי שסובר במשכנתא בלא נכייתא שהוא רבית קצוצה אמר כן אף בשדה וכו': ואני אומר גם אני השבתי למעלה וכתבתי מה שיכולתי וחכם יוסף לקח ויצא מן הדוחק למנוחה ויבין דבר מתוך דבר כמו שהתניתי בהקדמה ומשם תשיב מה שאתה צריך להתבונן בזה ואם יהיו הדעות חלוקות יהיו ואין בכך כלום כי אלו ואלו דברי אלהים חיים הם רק אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות בפלגות רא"ו בי"ן גדולים חקרי לב:

ח

הורו מקצת הגאונים ז"ל שכל משכונא כו' וכן הורו שכל משכונא כו' עד ששכר בפחות. זה דעת ההלכות:

וכן אם התנה בעל השדה כו' עד הרי זה מותר: כתב הראב"ד ז"ל טעה בדבריהם כו': ואני אומר מה אשיב על תוכחתי וכי מי ידע דעת מקצת אותן הגאונים מי שראה תשובתן או שלא ראן ועוד אתמה אם ר"מ ז"ל לא הבין לשונם וכוונתם מי יבין ומי יחוש יותר ממנו אלא ודאי מקצתן היו אומרין כך וכל מה שכתב אח"ז וכן מה שכתב הראב"ד ז"ל שאלו המחמירין כו' ושאין משכונא מותרת להם אלא משכנתא דסורא בלבד תימה בעיני ומי לא ידע בכל אלה כי ר"מ ז"ל כתב כן כמו שהעתקתי לשונו ועיניך רואות לכך אמר לבי בקרבי שאין זה הלשון מיוחס לראב"ד ז"ל וחלילה וחלילה וחס לפה קדוש שיאמר דבר זה:

וכן אם התנה הלוה וכו' עד סוף הפרק כמו שביארנו. במציעא פרק איזהו נשך הוא עיקר הלכה ופ"א דהלכות שכירות הוא הביאור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.