מגדל עוז/גזלה ואבדה/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ גזלה ואבדה טו

א

כל המוצא אבידה עד להחזירה לשם. פ' אלו מציאות:

היה דבר שאין בו סימן זכה בו ואינו חייב להחזירו: כתב הראב"ד ז"ל דבר זה אינו מחוור אצלי וכו': ואני אומר תמה אני אמאי קשיא ליה האי לישנא טפי מלישנא סיפא דמתניתין קמייתא דקתני ולשונות של ארגמן הרי אלו שלו ותנן תו מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות מקושרין או בשבילין שבשדות ה"ז לא יטול ואם נטל לא יחזיר ותנן תו בסיפא או בכותל ישן הרי אלו שלו וכן כל הפרק כלו מלא על כל גדותיו בכל דבר שאין בו סימן ובגמ' נמי אמרינן יעקב בר אדא אשכח חביתא דחמרא לאחר שנתפתחו האוצרות אתא לקמיה דאביי א"ל זיל שקול לנפשך וזהו ודאי זכה לו או הרי אלו שלו:

ב

וכל דבר שיש בו סימן בין דרך הנחה כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פרק אלו מציאות:

ג

וכל דבר שיש בו סימן בין דרך הנחה כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פרק אלו מציאות:

ד

וכל דבר שיש בו סימן בין דרך הנחה כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פרק אלו מציאות:

ה

וכל דבר שיש בו סימן בין דרך הנחה כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פרק אלו מציאות:

ו

מצא גוזלות מקושרים בכנפיהם וכו' וכן אם מצאה קבועים וכו' עד שהמקום סימן: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש כל ספק הינוח יעמוד עד שיבוא אליהו עכ"ל: ואני אומר ח"ו כי פה קדוש יאמר דבר זה מכמה טעמים, חדא וכי ספק הינוח הוא זה והלא דקדק בלשונו בזה הפסק בשנים ושלשה מקומות שכתב שמא בעליהן הניחו שם אלמא בודאי הינוח מדבר ועוד מקשורין וקושרין ודאי הניחם הקושר וסימן הוא לו כמו שפירש והוא דומיא דמקום ועוד כתב קבועין במקומן פירוש שהמקום סימן משמע שהוא ודאי מקום הינוח שהניחו שם בעליהן וזהו הנקרא בלשון הגמרא מקום. ופ' אלו מציאות (דף כ"ב ע"ב) גמ' מתני' דכריכות בר"ה פליגי בה רבה ורבא וקי"ל הלכה כרבא דמקום הוי סימן ובגמרא (דף כ"ב) מתני' דחתיכות של בשר גרסינן בעא מיניה רב ביבי מר"נ מקום הוי סימן או לא הוי סימן ושקיל וטרי למיפשטה עד דמסיק בלישנא בתרא באיכא דאמרי מקום הוי סימן וה"נ אסיקנא התם (דף כ"ה:) גמרא מתני' דמצא אחר הגפה וכן פסק ר"י אלפס מדקא מקשי פשטיה דתלמודא וניהוי מקום סימן מכלל דהכי הלכתא ומשם פסק ר"מ ז"ל זה הפסק ולא ראינו ולא שמענו חולק על זה מעולם וגם הראב"ד ז"ל עצמו כתב כן כמו שתראה בלשונו שאני מעתיק לפניך בסמוך ועוד כי ספק הינוח שכתב בשם הראב"ד ז"ל כבר כתבו ר"מ ז"ל בתחלת זה הפרק סוף הפסק הראשון אפי' נסתפק לו הדבר ולא ידע אם דבר זה אבוד או מונח ה"ז לא יגע בו ואם עבר ונטלו אסור לו להחזירו לשם ופסקה כן מדגרסינן להדיא סוף ההיא שמעתא דגמ' מצא אחר הגפה כו' והביא ר"י אלפס ז"ל בהלכות א"ר אבא בר זבדא זאת אומרת כל ספק הינוח לכתחלה לא יטול ואם נטל לא יחזיר ויס"ג להדיא בדבר שאין בו סימן גם עד שיבא אליהו לא נזכר בזה הענין ואע"פ שהוא הוא הלא דבר הוא ולכך אני אומר אחד מן המתמיהים השיג וכתב בשם הראב"ד ז"ל:

ז

מצא באשפה וכו'. פרק אלו מציאות:

ואם נפתחו האוצרות כו' עד ומשקל אחד לכולן: כתב הראב"ד ז"ל זה הטעם אינו מחוור אצלי וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה בין רש"י ורבותינו בעלי התוס' ז"ל גמרא מתני' דחתיכות של בשר וכו' ודייקינן עלה מברייתא מחביות של יין ואוקמה רבי זירא ברשום ואביי אוקמא אידי ואידי ברשום ולא קשיא כאן קודם שנפתחו האוצרות כאן לאחר שנפתחו האוצרות ור"מ ז"ל עמד בשיטת רש"י וראב"ד בשיטת רבותינו בעלי התוס' ז"ל:

ח

מצא באשפה וכו'. פרק אלו מציאות:

ואם נפתחו האוצרות כו' עד ומשקל אחד לכולן: כתב הראב"ד ז"ל זה הטעם אינו מחוור אצלי וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה בין רש"י ורבותינו בעלי התוס' ז"ל גמרא מתני' דחתיכות של בשר וכו' ודייקינן עלה מברייתא מחביות של יין ואוקמה רבי זירא ברשום ואביי אוקמא אידי ואידי ברשום ולא קשיא כאן קודם שנפתחו האוצרות כאן לאחר שנפתחו האוצרות ור"מ ז"ל עמד בשיטת רש"י וראב"ד בשיטת רבותינו בעלי התוס' ז"ל:

ט

מצא באשפה וכו'. פרק אלו מציאות:

ואם נפתחו האוצרות כו' עד ומשקל אחד לכולן: כתב הראב"ד ז"ל זה הטעם אינו מחוור אצלי וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה בין רש"י ורבותינו בעלי התוס' ז"ל גמרא מתני' דחתיכות של בשר וכו' ודייקינן עלה מברייתא מחביות של יין ואוקמה רבי זירא ברשום ואביי אוקמא אידי ואידי ברשום ולא קשיא כאן קודם שנפתחו האוצרות כאן לאחר שנפתחו האוצרות ור"מ ז"ל עמד בשיטת רש"י וראב"ד בשיטת רבותינו בעלי התוס' ז"ל:

י

מצא כריכות ברה"י עד חייב להכריז. פרק אלו מציאות:

יא

מצא כריכות ברה"י עד חייב להכריז. פרק אלו מציאות:

יב

מצא כריכות ברה"י עד חייב להכריז. פרק אלו מציאות:

יג

מצא כריכות ברה"י עד חייב להכריז. פרק אלו מציאות:

יד

מצא כריכות ברה"י עד חייב להכריז. פרק אלו מציאות:

טו

המוצא קציעות בדרך כו' עד שלא מחל. פ"ג דמעשרות ופרק אלו מציאות:

טז

המוצא קציעות בדרך כו' עד שלא מחל. פ"ג דמעשרות ופרק אלו מציאות:

יז

חתול רע שהורג את הקטנים עד והעור שלו. פרק מרובה (דף פ' ע"ב):

יח

גוזל הנמצא עד סוף הפרק. בבבא בתרא פ' לא יחפור (דף כ"ג) ובמציעא פ' אלו מציאות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.