מגדל עוז/איסורי ביאה/יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ איסורי ביאה יג

א

בשלשה דברים נכנסו ישראל וכו' עד ע"י כל ישראל. ביבמות פרק החולץ (דף מ"ו) ובכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה:

ב

בשלשה דברים נכנסו ישראל וכו' עד ע"י כל ישראל. ביבמות פרק החולץ (דף מ"ו) ובכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה:

ג

בשלשה דברים נכנסו ישראל וכו' עד ע"י כל ישראל. ביבמות פרק החולץ (דף מ"ו) ובכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה:

ד

וכן לדורות כשירצה וכו' עד יביא קרבנו. פרק ד' מחוסרי כפרה:

ה

וכן לדורות כשירצה וכו' עד יביא קרבנו. פרק ד' מחוסרי כפרה:

ו

גר שמל ולא טבל וכו' עד ואם הטבילוהו הרי זה גר. פרק החולץ:

ז

קטן מטבילין אותו וכו' עד שזכות הוא לו. פ"ק דכתובות (דף י"א) :

מעוברת שנתגיירה וטבלה עד שיביא עדים. פרק הערל (דף ע"ח) ופרק החולץ (דף מ"ו) :

ח

היה נשוי לישראלית עד הואיל והוחזקו עכו"ם. פרק החולץ:

ט

היה נשוי לישראלית עד הואיל והוחזקו עכו"ם. פרק החולץ:

י

אבל מי שבא ואמר שהיה עכו"ם ונתגייר בב"ד וכו' עד ואני אומר מעלה עשו ביוחסין: כתב הראב"ד ז"ל שלא על דרך הלכה היא זו דלדעת ר' יהודה בארץ ישראל צריך להביא ראיה אבל לא בחוצה לארץ ולדעת חכמים בכל מקום צריך להביא ראיה: ואני אומר תמה על עצמך איך המציא ר"מ ז"ל חילוק בין הזמנים שלא הוזכר חילוק זה בתלמוד כלל ועוד תימה מאין לו לחלק בין יוחסין להשיאו אשה לשאר דברים שכתב תחלת זאת הפיסקא גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד וכו' עד וכן גר שנוהג בדרכי ישראל וכו' עד הרי אלו בחזקת גרי צדק ואע"פ שאין שם עדים שמעידים בפני מי נתגיירו אעפ"כ אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותן עד שיבאו עדים או עד שיטבלו בפנינו הואיל והוחזקו עכו"ם אבל וכו' כדכתיבנא. ודע כי עיקר הלכה זו פרק החולץ (דף מ"ו) גבי שמעתין דגרים דגרסינן ת"ר נכרי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו ת"ל אתך במוחזק לך בא ועדיו עמו מניין ת"ל כו' אתך בכל מקום שאתך א"כ מה ת"ל בארץ בארץ צריך להביא ראיה בח"ל א"צ להביא ראיה דברי ר"י וחכמים אומרים בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה ושקלינן וטרינן עלה עד דאסיקנא א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הלכה בין בארץ בין בח"ל צריך להביא ראיה ואקשינן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים ופרקינן מהו דתימא מסתבר טעמיה דרבי יהודה דקא מסייעי ליה קראי קמ"ל ולכך קושיית ראב"ד ז"ל נראית בפומבי לכאורה דמרפסא איגרא ומהפך גמרא אליבא דרבי יהודה וסברא דקרא ור"מ ז"ל לא עביד לאפוקי נפשיה בר מהלכתא אלא מגלי עמיקתא ומסתרתא ועתה הבן שהוא קיבל להקשות טפי בהא שמעתא חדא דקשיא ליה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן דהכא אדרבי חייא בר אבא גופיה דפסיק בסמוך גר צריך שלשה משפט כתיב ביה אלמא בעינן תלתא כדברי חכמים וגרסינן נמי לקמן ת"ר ושפטתם צדק כו' מכאן א"ר יהודה גר שנתגייר בב"ד נאמן בינו לבין עצמו אינו נאמן ומעשה באחד שבא לפני ר' יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי א"ל ר"י יש לך עדים א"ל לאו יש לך בנים א"ל הן א"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך ואקשינן מדרבי יהודה אדרבי יהודה מדתנינן יכיר יכירנו לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה הוא או בן חלוצה וחכ"א אינו נאמן ופרקינן אמר רב נחמן בר יצחק ה"ק ליה לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם ומסיק תלמודא הלכתא כרב נחמן ואפילו לרבי חייא בר אבא דקא מפרש לברייתא דקא מסייע לרבנן וכדאוקימנא לה לגבי בכור דיכיר אלמא משמע דאפילו ר' יהודה חזר להודות כדברי חכמים דצריך להביא ראיה ולא חילק בין א"י לח"ל וכן משמע בקידושין פרק האומר (דף ס"ב) גבי האומר הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר דאמרינן גר נמי לאו בידו הוא דאמר רבי יוחנן כו' עד מי יימר דמזדקקי לי הני תלתא וגם כן פסק ר"י אלפס ז"ל והשתא אתמהה דגרסינן לעיל בהא שמעתא גופא (דף מ"ה) ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא אמר רב אשי מי לא טבלה לנדותה ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה אמר (בגמרא דילן גרסינן: ריב"ל) רב אסי מי לא טביל לקריו ע"כ. והא ודאי הני עובדי נינהו וקי"ל מעשה רב בכל מקום ורב אשי ורב אסי נמי בתראי נינהו וקי"ל הלכתא כבתראי ופשיטא לן דלא הוה להו ראייה דא"כ היכי הוו קרו להו בני ארמייתא ומה הוו צריכי למימר מי לא טבלה לנדתה ולקריו אלא משמע מינה דבלאו הכי סגי ומיגו דיכלי למימר מעיקרא ישראל אנן כי אמרי גירי אנן מהימני דהפה שאסר הוא הפה שהתיר כאותה ששנינו אמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת וכן כתב הרמב"ן ז"ל בנימוקי שלו מדעת הגאון הראשון ז"ל ומדעתו והביא ג"כ הא דאשכחן בירושלמי דקידושין פרק האומר אלא ריב"ל כהדא דתני בר קפרא דתני בר קפרא גר שמל ולא טבל הרי זה כשר שאין גר שלא טבל לקריו וקשיא עלתה לו טומאה קלה מטומאה חמורה אמר רבי יוסי בר' בון מכיון שזו וזו לשם קדושת ישראל עלתה לו ע"כ וגם ר"י אלפס כן פסק וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא ועוד שאני מצאתי בירושלמי סוף מסכת גרים (המסכתא הזאת סדרוה רבנן סבוראי אחר רב אשי כגמרא על מסכת תמיד וכבר נדפסה אצל הש"ס בכרך סנהדרין) דגרסינן סתמא חביבה ארץ ישראל שמכשרת גרים האומר בארץ ישראל גר אני מקבלין אותו מיד ובחוצה לארץ אין מקבלין אותו אלא א"כ היו עדיו עמו ע"כ. ותמה על עצמך עליה כמו שתמה הראב"ד ז"ל על ר"מ ז"ל הא מתניא שלא כהלכה ודלא כחד דהאי אי ר' יהודה מיחלפא גמרא וסברא דקרא ממש ואי רבנן פליגי להדיא ומסתברא ליה לר"י אלפס ז"ל לפרוקי הני קושייתא דמאי דפסקינן הכא הלכה כר' יוחנן ואליבא דרבנן לכתחלה הוא דלא נהגינן ביה מנהג ישראל ומנסבינן ליה בת ישראל עד דטביל בפני ג' ומייתי ראיה דאיגייר והנך מיירי דאיעבד ולנהוג בו מנהג גר צדק ובעל הלכות גדולות כתב דההיא דר"י בזמן הזה והנך בזמן הראשון וכן כתבו מקצת הגאונים ז"ל ותמהו בלא טענה הבאים אחריהם על זה ויש לי ליתן להם טעם דהא רב אסי בתראה הוה כדכתיבנא ורב אסי נמי תלמיד ר' יוחנן הוה וגם על ר"י אלפס ז"ל הקשה הרמב"ן ז"ל מהא דא"ר יהודה ואין אתה נאמן לפסול בניך והלא כשרין היו וא"ת אף הבנים לכתחלה פוסלין אותן והרי אמר לו לדבריך עכו"ם אתה וכתב דיש לדחוק שהיה אומר שלא טבל לקירוייו מעולם מיהו קשיא ליה טפי מההיא דקידושין דהא אמר להדיא תלמודא לאו בידו הוא ומי יימר דמיזדקקי ליה כדכתיבנא ולפיכך לא ראה את דבריו ור"מ ז"ל בקבלתו מן הראשונים ובקיאותו אפילו במסכת גרים וסברתו הנכונה הסכים כדברי כולם לחלק בין יוחסין לשאר הדברים ובין זה הזמן שאינו מוחזקין העולם אצלנו לזמן הראשונים שהיו מוחזקין כולם ויש לי להביא לו ראיה מריש מסכת פסחים (דף ג') בההוא עכו"ם דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים כו' עד שלם עלך רבי יהודה דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים אלמא כולם היו בחזקת ישראל וכההיא דמסכת גרים משום חביבות ישראל כלומר שהיו מוחזקין וב"ד קבועין אבל בזמן הזה דפליגי חכמים ורבי יהודה ביוחסין אם הם חשובים מוחזקים לא ועוד דדייק מיניה לישנא דברייתא דקתני אתך במוחזק לך דאלמא בעינן חזקה ליוחסין והשתא דליכא חזקה הלכה כדברי חכמים דבהאי פליגי דוקא אבל היכא דאיכא חזקה או לשאר דברים אע"ג דליכא חזקה ולא ראיה מודו דמעשיה מוכיחין עליה ופי' ג"כ דברי רבי יוחנן וברייתא דרבי יהודה כפירוש הגאון ז"ל במוחזק שאמר נתגיירתי אבל מי שבא ואמר גר אני נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר כמו שכתבתי וכן בחוצה לארץ שאין שם חזקה צריך ראיה כההיא דסוף גרים שהיא הלכה ומתניא גבי הלכתא פסיקתא ולא חש לדברי רבי יהודה דהכא דהא הדר ביה לגבי רבנן. עלה בידך פי' לשון ר"מ ז"ל כך בקצרה גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל וכו' וכן גר כו' הרי אלו בחזקת גרי צדק פי' לשאר הדברים כדרב אשי ורב אסי ושאר הראיות שהבאתי אעפ"כ אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותן כו' עד הואיל והוחזקו עכו"ם פי' כדר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן במוחזק בעכו"ם וליוחסין וכפירוש הגאונים ז"ל אבל מי שבא ואמר שהיה עכו"ם ונתגייר בב"ד פי' ולא היינו יודעין זולתי על פיו שהיה עכו"ם נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר כי חזר רבי יהודה להורות כדברי חכמים:

בד"א בארץ ישראל. בירושלמי דסוף מסכת גרים דהוי כי חזקה דכשרות דמודו בה רבנן לרבי יהודה כדפרישית:

ובאותן הימים. כדעת בעל הלכות גדולות וכדפרישית נמי דאפילו חכמים דרבי יהודה מודים בה:

אבל בח"ל צריך להביא ראיה. בסיפא דמס' גרים וכדרבי יוחנן וחכמים דמיירי ביוחסין כפירוש הגאון ז"ל:

ואין להם חזקה דכשרות ואני אומר שזו מעלה ביוחסין. כפלוגתא דרבי יהודה ורבנן במסכת קידושין גבי בחזקת יוחסין בזמן הזה ועיקר התירוץ כאן ליוחסין וכדמשמע לישנא דברייתא נאמן אתה לפסול כו' כאן לשאר מילי וכי קשיא לך מההיא דסוף מסכת גרים תריץ לא נחלקו חכמים אלא בזמן הזה וחוצה לארץ נמי בכל זמן כזמן הזה בארץ ישראל דמי כדמסכת גרים וכדאמרינן ריש גיטין בארץ ישראל בקיאין לשמה בחוצה לארץ לא ונמצאו דברי רבינו משה ז"ל נכונים:

יא

כשם שמלין ומטבילין כו' עד לשם עבדות. פרק החולץ (דף מ"ה מ"ו) ופרק שני דמסכת גרים ירושלמי:

הלוקח עבד מן העכו"ם כו' עד ותחדל לדבר אליה. פרק החולץ (דף מ"ה) :

יב

כשם שמלין ומטבילין כו' עד לשם עבדות. פרק החולץ (דף מ"ה מ"ו) ופרק שני דמסכת גרים ירושלמי:

הלוקח עבד מן העכו"ם כו' עד ותחדל לדבר אליה. פרק החולץ (דף מ"ה) :

יג

כשם שמלין ומטבילין כו' עד לשם עבדות. פרק החולץ (דף מ"ה מ"ו) ופרק שני דמסכת גרים ירושלמי:

הלוקח עבד מן העכו"ם כו' עד ותחדל לדבר אליה. פרק החולץ (דף מ"ה) :

יד

כשם שמלין ומטבילין כו' עד לשם עבדות. פרק החולץ (דף מ"ה מ"ו) ופרק שני דמסכת גרים ירושלמי:

הלוקח עבד מן העכו"ם כו' עד ותחדל לדבר אליה. פרק החולץ (דף מ"ה) :

טו

לפיכך לא קבלו בית דין כו' עד אז יבנה שלמה. תחלתו פרק לפני אידיהן והכל פרק הערל (דף ע"ו) :

טז

לפיכך לא קבלו בית דין כו' עד אז יבנה שלמה. תחלתו פרק לפני אידיהן והכל פרק הערל (דף ע"ו) :

יז

גר שלא בדקו אחריו כו' עד סוף הפרק. פרק החולץ (דף מ"ו) :

יח

גר שלא בדקו אחריו כו' עד סוף הפרק. פרק החולץ (דף מ"ו) :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.