מבוא התלמוד/לג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מבוא התלמוד לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאר אצלנו לבאר ולדבר מענין חתימת המשנה והתלמוד, וכבר ידענו דסדר המשנה היה עוד קודם רבינו הקדוש ואמרו (שבת קכ"א ע"א) משנה זו בימי נחמי' בן חכליה נשנית, ראינו דכל המשניות בפ"ק דביצה, יבאו אלינו עוד מזמן נחמי' בן חכליה בתחלת בית שני בשעה שנאסר על ידו טלטול כלים בשבת, ועוד אמרו (סנהדרין מ' ע"א) מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים, ומוקי לה הגמ' (שם מ"א ע"ב) משנה זו נשנית בעת שהיה ר' יוחנן בן זכאי תלמיד יושב לפני רבו, ולא זזה ממקומה וכבר התעורר בראי' זו רבינו שרירא גאון בכתב תשובתו: וכן פרק ראשון דשבת נסדר בזמן שעלו לבקר את חנניא בן חזקיה בן גרון כמ"ש למעלה, ועוד הביא החכם צבי סי' יו"ד, וכן הוא בספר כריתות מובא בספר עץ חיים על כללי הש"ס מר"י חאגיז. ממה שאמרו במשנה שאמר ר' יוסי בסוף כלים, אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאתה בטהרה, ראינו דבימי ר' יוסי כבר נסדר מסכת כלים כמו שהיא עתה לפנינו, וע' ג"כ (פסחים נ"ז ע"ב) יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין, אע"ג דבמשנה היא מאמר ר' שמעון בכל זאת בלי ספק היא משנה קדומה מאוד, נודעה אף ליששכר איש כפר ברקאי שהי' עדיין בזמן המקדש, ועוד יש להביא ראי' ממה שאמרו (יומא נ"ג ע"ב) דאמרו לכהן גדול אל יהיו רגיל לעשות כך, שהרי שנינו לא היה מאריך בתפלתו, הרי דבזמן כה"ג היתה משנה זו סדורה: עוד הביאו ראי' מן משנה ראשונה דפסחים ובמה אמרו שני שורות במרתף, דמשנה אחרונה תפרש לראשונה, והרבה פעמים מצינו זו משנה ראשונה אבל משנה אחרונה חולקת. ואמרו מאן תנא מדות ר' אליעזר בן יעקב (יומא ט"ז ע"א), מאן תנא תמיד ר' שמעון איש המצפה (יומא י"ד ע"ב), עדיות בו ביום שמינו את ר' אליעזר בן עזריה לנשיא נשנית (ברכות כ"ט ע"א), מסכת עוקצין כבר היתה מסודרת בזמן רשב"ג אביו של רבי, (הוריות י"ג ע"ב), וע' תוס' (ב"ק צ"ד ע"ב) ד"ה בימי רבי שכתבו ג"כ דמשניות היו קודם רבי אלא שרבי סדרם ע"ש, והביאו מהך (הוריות י"ג ע"ב) משנה זו בימי רשב"ג נשנית, ומן לשון הברייתא מובאה (פסחים ק"ז ע"ב) אפילו אגריפס המלך שהיה רגיל לאכול בג' שעות, אותו היום לא יאכל, ונראה ממריצת הספור כי נשנית בזמן שאגריפס היה עדיין בחיים חיותו, ולקח התנא התנהגותו למשל, וכן פ"ק דבבא קמא משונה משאר כל המשניות הן בקוצר הלשון, ובסדר הדברים וכבר דקדקו חז"ל (ב"ק ו' ע"ב) על זה ואמרו האי תנא ירושלמי הוא דנקט לישנא קלילא, היינו דמשנה זו היתה ממשניות קדומות, נסדרו מחכם ירושלמי אחד, דהיה לו לשון משונה ורבי הכניסה בסדר שלו בלי שינוי:

עוד האריכו המחברים להוכיח בראיות שונות, דרבי סידר המשנה בששה סדרים, אבל לא נכתבה המשנה בזמנו על ספר, רק היתה שנויה בעל פה לפי סדר של רבי, והארכתי בזה בספרי תורת נביאים, ועתה ראיתי להרב מוה' יעקב חאגיז בספרו התחלת חכמה, הקדמה בדרכי המשנה, החליט ג"כ כזאת והביא הראי' שהזכרתי מן ש"ס (עירובין ס"ב ע"ב) כגון מגילת תענית דכתיבא ומנחא, וכ' רש"י ז"ל להכי נקט מגילת תענית לפי שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהם אפי' אות אחת חוץ ממגילת תענית ע"ש, הרי דבימי האמוראים בזמן אביי ור' יעקב בר אבא לא היתה המשנה בכתב עדיין וע"כ בדבריו מוכח מן הסוגיא, דאל"ה למה לא נקטו כגון המשנה דכתיבא ומנחא, וע' רש"י (ב"מ ל"ג ע"א) דכתב המשנה וגמרא דורות אחרונות כתבוהו ע"ש, ועד ימיו של רבינו הקדוש לא הי' מסודרות רק קצת מסכתות, כמו מס' כלים, ומסכת מדות, ועדיות, ותמיד. ועוד איזהו פרקים שונים, ואולם רבי אסף וקבץ וסדר כל המשניות בסדר אחד, וסתמה אליבא דר' עקיבא ור' מאיר, ופעמים שנראה לו דברי היחיד, שנאה בלשון רבים: עוד הביאו ראי' מה שמצינו דרב ושמואל פליגי אם מעברין תנן, או מאברין, (עירובין נ"ג ע"א), וכן החכמים מסופקים אם אדיהן תנן או עדיהן (ע"ז ב' ע"א) וכדומה עוד הרבה ואם הי' משניות בכתב,. הרי יכולין לעיין היכי כתיבי, וכה"ג פריך הש"ס (קידושין ל' ע"א) ניתי ספר תורה ונחזי: עוד הביאו ראי' מה דכ' רש"י (ב"מ ל"ג ע"א) הדר דריש הוי רץ למשנה, שירא פן ישתכחו המשניות ויחליפו שמות החכמים, ובמקום אסור יאמרו מותר עכ"ל, ואם הי' המשניות כתובות על ספר, לא שייך לטעות: עוד מצינו חילוק בין גירסות המשניות הקבועות בתלמוד בבלי, לגירסות המשניות הקבועות בתלמוד בירושלמי, כמו במשנה פ"ט דשביעית ופ"ה דתרומות (לא יכולתי להלום דברי הרב ר"י חאגיז, ולא מצאתי שם חילוק בגירסות), ואנכי מצאתי בסוטה ר"פ אלו נאמרין דבבבלי הגירסא נאמרים בכל לשון, ובירושלמי הגי' נאמרים בלשונם, ואם כ' רבי המשניות ניתי ספר ונחזה, אבל מאחר שהי' האמוראים לומדים המשניות בעל פה החליפו:

עוד מצאתי חילוק בין ירושלמי לבבלי בסדר הפרקים כגון במגילה פרק בני העיר בבבלי הוא פרק רביעי והאחרון, ובירושלמי הוא פרק שלישי, וכן פרק חלק בבבלי הוא פרק האחרון ממסכת סנהדרין ובירושלמי הוא מוקדם לפרק הנחנקין וע"כ שנשנו בע"פ ולא נכתבו בספר ומפ"ז החליפו את הסדר, עוד ראינו דרך כל כותבי ספרים, רומזים ממקום למקום, ומציינים כמו שכתבתי למעלה, או כמו שאכתוב למטה, ולא מצינו ענין זה בכל הש"ס שירמזו החכמים, תנן במסכת פלונית רק תנן התם, וכן לא אמרו כמו שהארכנו במס' פלונית רק במסכת תמיד מצינו לשון כמו שכתוב במס' יומא, ואולם כבר ידענו דגמרא דמס' תמיד סדרה בזמן הגאונים, בעת שהיה התלמוד כבר נכתב, וכן מוכח ממאי דהקשו (תמורה י"ד ע"ב) אם אשכחת אגרתי' מי אפשר למשלחי', והא כותבי הלכות כשורפי תורה ע"ש, ואם בזמן האמוראים היתה המשנה בכתב א"כ פשיטא דאפשר לכתוב באגרת דינים והלכות:

עוד יש להביא ראי' מדראינו דנקט הש"ס בכ"מ דתנן התם ולמה לא אמרו דכתיב התם, והרי כתב רש"י (תענית י"ב ע"א) דמפ"ז נקט לשון דכתיב על מגילת תענית משום דמגילה זו היתה נכתבת לזכרון נסים, כמ"ש (שבת י"ג ע"ב), ואם כל המשנה בזמן האמוראים היתה בכתב מידי רבי א"כ נופל גם עליה לשון דכתיב כמו על מגילת תענית אלא ודאי מדנקטו בכל הש"ס לשון תנן, אז דתנן מוכח דהיתה רק שנויה בעל פה: עוד הבאתי ראי' מה דאמרו (ב"מ פ"ה ע"ב) ציידנא טביא, ואכתוב ה' חומשא תורה לחמשה ינוקי, ומתנינן שיתא סדרי משנה לששה ינוקא, וע' רש"י ומתנינא היינו בעל פה, ולמה לא אמר ר' חייא ואכתוב ששה סדרי משנה, הרי כבר נכתבה על ידי רבי לשיטת הרמב"ם, אלא ודאי דרבי לא כתב המשנה רק סדרה בסדר נאות, וע' ג"כ (כתובות ס"ט ע"א) תלת לי' רב לרבי ביני חיטי, האחין ששעבדו מהו, ופירש"י שכתב לו אגרת שלומים, וכתב לו שאלה זו בין השיטות, והיינו משום דאסור לכתוב דברים שבעל פה והלכות, והיה מסמן האותיות בין השיטות על ראשי תיבות למען יבין כוונתו, ע' (גיטין ס' ע"א סירוגין שאני ע"ש) עכ"פ מוכח דבימי רבי לא הי' כותבין הלכות. ועוד איך אפשר דרבי כתב כל המשנה, ור' יוחנן שהיה תלמיד תלמידו אומר כותבי הלכות כשורפי תורה (תמורה י"ד ע"ב), א"כ דברי הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לפירוש המשנה שהחליט כי רבינו הקדוש כתב המשניות על ספר חוקה, תמוהים ומפורכים מכל אלו המקומות אשר הביא הרב ר"י חאגיז ואשר הוספתי אני הצעיר ג"כ, וצ"ע:

והנה אמרינן (שבת קל"ח ע"ב) עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר והפליא ד' את מכותיך אמרו עתידה אשה שתטול ככר של תרומה וכו' ופריך הש"ס והא בהדיא כתיב וכו', אלא לידע אם ראשונה או שניה, הא נמי מתניתין היא השרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכה שניה, מסתפקא לי' הא דא"ר אדא בר אהבה ופירש"י בהדיא כתיב, ותורה שבכתב כתובה ומונחת יקראו ויראו ע"ש, א"כ הא דמקשה לקמן הא נמי מתניתין היא, ואם המשנה לא היתה בכתב א"כ אין מקום לקו' הש"ס דנהי נמי דהוא מתניתין כיון דשנוי' על פה אפשר לשכחה, ומזה משמע לכאורה כשיטה דהמשנה היתה אז בכתב, וכבר התעורר הר"י חאגיז ואולם כיון דהדר דריש רבי הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד למען לא ישתכחו המשניות, שוב אע"פ שנשנו בע"פ בכל זאת הי' ידועים לכל, כמ"ש התוס' (חולין ק"י ע"ב) ד"ה דתנן והביאו באמת מהך דשבת דמקשה הש"ס בפשיטות הא נמי מתניתין ותמהני על הר"י חאגיז שלא התעורר מדברי התוס' הללו, א"כ ראינו דשיטת רש"י ברורה ומוכרחת מכל סוגיות הש"ס דמשנה נכתבה בימים אחרונים ומכ"ש הגמרא ושיטת הרמב"ם תמוה: ונשאתי עיני לראות דברי רבינו שרירא גאון בתשובתו וראיתי הרבה סתירות בזה פעם כתב כי רבי כתב את המשנה, ופעם כתב דרבי סדר המשניות, ואולם נ"ל דדעתו היא דרבי כתב המשניות רק לו לבדו והיו כעין מגילת סתרים, ולהתלמידים שנאה בע"פ, וז"ל ודאי שיתא סדרי משנה רבינו הקדוש תרצינהו, כי היכי דגרסו לה הלכתא בתר הלכתא, והכי אמרינן (יבמות ס"ד ע"ב) מתניתין אימת אתקין בימי רבי (לפנינו הגירסא מתניתין מאן תקין רבי), וכ"כ עוד הגאון הנ"ל באמצע התשובה ואחסינהו לרבי מן שמיא, דהוי לי' תורה וגדולה במקום אחד וכו' ואסכים לתרוצו כי היכי דלגרסו רבנין כלהו פה אחד ולשון אחד, ולא לגרוס כל חד לשנא דנפשי' וכו' וביומי דרבי בנו של רשב"ג אסתייעו מלתא ותרצינהו וכתבוהו וכלל הדברים בתשובת רש"ג יש בזה הרבה סתירות ולישבם צריכים לפרש דהי' בימי רבי המשניות כתובות רק כעין מגילת סתרים, אבל לא נתנו ללמוד בפרהסיא להתלמידים ובמ"א אדבר בארוכה על כל ענין התשובה:

עוד תראה הרבה סוגיות כפולות אשר רבו בש"ס, ואין אחד דומה לחברו, כמו סוגיא דמשרת נמצאה אצלנו פעמים בתלמוד (פסחים מ"ד ע"א) ועוד פעם שנית (נזיר ל"ו ע"א) וכאשר תעיין היטב תמצא כמה שינויים וחילופים, ותראה בכל אלו הוספה וגרעון בין סוגיא אחת לשנית: וכן תמצא סוגיא אם בעקרו קא מתפיס או בהיתירא קא מתפיס אשר נשנית (נדרים י"א ב') וכן (נזיר כ"ב ע"א) ותמצא שינויים וחילופים כמ"ש התוס' נזיר ד"ה מר זוטרא דסוגיית הללו פליגי ע"ש: וע' (פסחים קי"ד ע"א) סוגיא דמצות צריכות כוונה דהקשו ע"ז מברייתות שונות, ואולם (ר"ה כ"ח ע"ב) איתא ג"כ להך פלוגתא, ומייתי שמה הש"ס מברייתות אחרות ע' תוס' (שם קט"ו ע"א) ד"ה מתקיף דהתעוררו בזה: וע' (פסחים י"ב ע"א) דמקשה הש"ס ומי גזר ר' יהודא שמא יאכל מברייתות שונות, אבל בסוגיא (יומא י"ד ע"א) מקשה הש"ס ג"כ ומי גזר ר' יהודא שמא יאכל מברייתות אחרות: וע' תוס' (זבחים צ"א ע"א) ד"ה מוספי שבת דהתעוררו דבמנחות פ' התכלת בענין בעיא דתדיר ומקודש מייתי הש"ס ברייתות אחרות: והטעם מפני דכל מסכת נסדרת בפני עצמה, וכל חכם סידר לפי אלו המסכתות שונות אשר הי' ערוכים לנגד עיניו, ומפ"ז שנאה כל אחד לפי אשר נראה בעיניו בלשון אחר, ונחתם על ידי חכמים שונים, ומפ"ז יוצדק ג"כ למה לא הביאו בתלמוד רמז ומראה מקום מן מסכת אחרת משום דסדרם חכמים נפרדים, ואולי מסכת אחת לא היתה למראה עיני החכם אשר סידר מסכת אחרת: ובכל זאת יש לנו הוכחה כי כמה פעמים קצרו במקום אחר וסמכו על מה שמבואר במ"א, עי' ר"ן (נדרים י"ב ע"א) ד"ה והוא שנדר ובא מאותו יום שכתי בזה"ל, והך סוגיא קטוע דלא פירוש הש"ס, א"כ מאי אתא לאשמעינין, אלא סמוך לי' כאן, אסוגיין דר"פ שבועות שתים ע"ש, ובע"כ דשביעית ונדרים מחכם א' נסדרו וכיוצא בזה הוכיחו בתוס' (גיטין ע"ב ע"א) ד"ה ומשום שכתבו כיון שהאריך הש"ס בפעם אחד תו לא חש להאריך במקום השני, ומכאן יש להוכיח בפרק מי שאחזו סדרו אחר התקבל ע"ש, ומכ"ש דיש להחריץ המשפט כן על המסכתות אשר קצרו במקום אחד משום דסמכו על האריכות במ"א, ועי"ז תדע מי נסדר בראשונה, ואולם סוגיות הכפולות בשינויים שונים מורים כי נסדרו מן שני חכמים נפרדים, אבל בסוגיות הירושלמי אף אם ראינו הרבה כפולות הן בהלכה והן באגדה, כמו הספור מפטירת רבי שנויה הן פ"ט דכלאים ובכתובות פ' הנושא, האגדות פ"ק דפיאה נכפלו עוד הפעם בירושלמי ספ"ק דקידושין, עובדא דר' חנינא אחי ר' יהושיע שהלך לגולה נכפלה פ"א דסנהדרין ופ"ג דנדרים, ואולם שוים הענינים באין הוספה וגרעון, ודומה הספור במס' זו להספור במסכת אחרת, ומזה נראה דהירושלמי אשר מסודר מר' יוחנן לבד, מפ"ז כל המאמרים הן בהלכה והן באגדה, מסודרים בסגנון אחד, משא"כ תלמוד בבלי נחתם ע"י חכמים שונים וכל אחד סידר מסכת אחת או שתים ושלש לבד, והא דכ' התוס' (חולין ב' ע"ב) ד"ה אנא דמכאן יש להוכיח דר' אשי סידר הגמרא ע"ש, צ"ל דלא סידר רק ענינים הראשים, וראה בעין בקורת את כל פרטי המסכתות, ואותן אשר ישרו בעיניו, הניחם כפי סדר הראשון וזה נכון:

ולענין קדימת התלמוד ירושלמי לבבלי, כבר הבאנו בשם הרי"ף סוף עירובין דמפני זה הלכה כבבלי נגד הירושלמי, מפני דהוא אחרון וכבר היה מסודר הירושלמי לפני הבבלי, ונגענו ג"כ, בדברי הרב יד מלאכי כללי שני התלמודים בשם רבינו יהונתן מובאים דבריו בשיטה מקובצת כתובות דכל פלוגתות ר' יוחנן ור' לקיש מובאים בבבלי, כלם נובעים מן הירושלמי, ונעתקו משם לבבלי, ומה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו בירושלמי ולא הכניסם בקובץ הבבלי, וע' ג"כ רא"ש סוף עירובין וסמ"ג ה' עירובין, וכל האחרונים העתיקו דברי הרי"ף הללו, ליסוד מוסד, וכבר ראיתי לחכם א' שהתעורר מן דברי התוס' (יבמות כ"א ע"א) ד"ה ומותר באשת שכתבו על הא דהירושלמי אוסר אשת חמיו משום מראית העין, ובש"ס אמרו דמותר אדם באשת חמיו, וכ' ר"ת דשמא אח"כ אסרו בירושלמי, משמע דדעתם דירושלמי מאוחר לבבלי, ובאמת לק"מ דהך דמותר באשת חמיו הוא ברייתא, והך דירושלמי מאוחר לברייתא, אבל לא לתלמוד בבלי, וסתמא דבבלי, וביאור בירושלמי, כירושלמי פסקינין וע' שו"ת נו"ב מהדו"ת חלק אהע"ז באריכות ע"ד התוס' הללו:

וכבר הבאתי ראי' במ"א דש"ס בבלי מאוחר לירושלמי, דהרי (נדה ח' ע"א) ואמר ר' אלעזר הלכה אומרה ברכה רביעית בפני עצמה, וכתב רש"י שם והיכא אתמר דר' אלעזר בירושלמי ברכות ע"ש, ראינו דש"ס בבלי סמך עצמו על מה שמבואר בירושלמי ומפ"ז קיצרו בש"ס, וביותר מצאתי בש"ס (תענית ט"ו ע"א) דמקשה הש"ס ולמה יוצאין לבית הקברות, והנה לא נזכר במשנה וברייתא מחיוב הלינה לבית הקברות ביום תענית, ורש"י ז"ל הרגיש בזה, וכ' דש"ס דילן סמך על מה שמבואר בירושלמי תענית כי החיוב לצאת לבית הקברות ביום התענית ע"ש: וראי' היותר עצומה הבאתי בחידושי למס' נזיר, מש"ס מפורש (נזיר כ' ע"ב) דקאמרינן השתא בחמירתא אמר רב קילתא לא כל שכן ע"ש, והנה דברי רב בחמירתא לא נזכר אצלנו בתלמוד, ובש"ס שלנו אין זכר לדברי רב בחמירתא, רק דברי רב נודעים מן הירושלמי כמו שהתעורר רש"י כאן, והתלמוד שלנו הניח דדברי רב בירושלמי נודעים לכל, לכן לא הצריך להאריך בהעתקת דברי רב עוד הפעם, עכ"פ יש לך ראי' ברורה ומפורשת, דדברי הירושלמי הי' סדורים וערוכים לפני הבבלי, ועי' ג"כ (נדרים ג' ע"ב) במערבא אמרו אית תנא דמפיק מלנדור, ואית תנא דמפיק מכל היוצא מפיו יעשה, ועי' ר"ן שם דהביא דבאמת בירושלמי מבואר כן דמכל היוצא מפיו יעשה תרתי שמע מיני' ע"ש, ראינו דפלוגתתם בירושלמי הי' ידועים לבבלי:

והיכי שמצינו דבירושלמי תני לפלוגתת ר' יוחנן וריש לקיש להיפך מן הש"ס בבלי, כמו בהך (גיטין טו"ב ע"ב) דלא הכשיר ר' שמעון רק דוקא לאלתר אבל לא אחר עשרה ימים, ובירושלמי מבואר להיפך בין דברי ר"י ור' לקיש כבר כתבתי בזה כלל גדול, היכי דנוגע לפלוגתת חכמי ארץ ישראל, הנה ש"ס ירושלמי אשר נסדר בארץ ישראל פשיטא דהי' חכמי א"י בקיאים במאמרי החכמים מן מדינתם ודייקו בהם יותר, אולם היכי דפלוגתת חכמי בבל מתני בירושלמי להיפך מן הבבלי אזי דברי תלמוד בבלי מדוקדקים יותר, וכן במאמרי התנאים אשר נזכרו בירושלמי להיפך מן הבבלי, אז גם בזה לירושלמי משפט הבכורה, כמו בהך דר' חנינא בן עקביא, דבאמר בירושלמי פ"ק דשבת, דס"ל דכותבי תפלין ומזוזות כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה ולתפילין ולשאר מצותיה של תורה, ואולם בש"ס בבלי (סוכה כ"ו ע"א) איתא דר"ח בן עקבי' ס"ל דכותבי תפלין ומזוזות פטורין מן הק"ש ומן התפילין וע' יד מלאכי ח"ב כללי שני התלמודים אות ז' שמביא כן בשם התוס' (בכורות כ"ב ע"ב) ד"ה תירוס דבכה"ג היכי דברייתא אשר מובאת בירושלמי היא היפוך מן הברייתא זו, אשר מובאת בבבלי, אזי על הירושלמי סמכינן, דהם הי' בקיאין בברייתות ארץ ישראל יותר מן הבבלי ע"ש: ואגדות ירושלמי אשר על פי הרוב דומים ללשון המדרש, משונים הרבה מן הבבלי כמו שאכתוב במ"א, ואפי' במאורעת מסופר שמה הענין בהיפוך מן הבבלי, ע' ירושלמי פ"ד דשבת ר"י ור"ל, רצו לראות את שמואל ואמרו נלך בתר בת קול, ושמעו פסוק ושמואל מת וכן הוי, ואולם בבבלי (חולין צ"ה ע"ב) אמרו דלא מת שמואל:

ואגדות ירושלמי נתחברו בזמן אחרון אחר שראינו שנזכר שמה דיקלוטאנוס בירושלמי פ"ח דתרומות, וכן נזכר בירושלמי פ"ד דנדרים לולוניס מלכא כד נחת תמן נחת עמיו ק"כ ריבוא (ואולם בירושלמי שבועות פ"ג נזכר ענין זה על דיקליטאנוס) דקיסר דיקליטאנוס היה אחר חתימת התלמוד, ומכ"ש קיסר יליוס אשר הלחים עם פרס ונצחה, היה אחר דיקליטאנוס וכבר התעוררו בזה החכמים המבקרים, וע"כ דאע"ג דר"י חיבר הירושלמי, מ"מ האגדות ירושלמי נספחו בזמן אחרון, ותבין ג"כ הא דמצינו בירושלמי פ"ק דיומא כפה שיח את המנורה שאינו מובן המאמר בלתי האגדה הנזכרת (שבת ק"ה ע"ב) בהך דעייל לי' חמרי ליכא אתא חמרא ובטש לשרגא, ועל אגדה זו כוונו בירושלמי, וכן הך דירושלמי דפ"ב דחגיגה כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, זה אחד מששה מקראות, שהיה רבי קורא ובוכה, שהסכימו בירושלמי על אגדה בבלית ריש (חגיגה ד' ב') וכן הרבה אגדות קדומות ומסודרות מזמן ר' חייא ור' יוחנן ור' לקיש באו שמה, כמ"ש למעלה וזה מה שרציתי לבאר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף