מבוא התלמוד/לא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעניני המזיקין, ועין הרע, ורוח רעה. אשר בא מזה בש"ס, בלי ספק צריכין לקחת הדברים כפשטם. ואין לסבור בהם סברות ולפרש בענין רחוק. אחר שפשטות הדברים מורים שהאמינו במציאותם, וספרו מהם טבעם וגדרם והלוכם, ע' (חגיגה ט"ז ע"א) ג' דברים נאמרו במזיקים שלשה כמלאכים ושלשה כבני אדם, והמשנה באבות אומרת ג"כ המזיקין בערב שבת בין השמשות נבראו, וכן האמינו במציאותם כל יושבי מזרח ומערב במשך זמן תנאים ואמוראים, וכן בכישוף ובלחשים, ואם אמנם הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פ"ג דע"ז במשנה שאלו את הזקנים ברומי, וכן בה' עכו"ם ס"פ י"א דעת אחרת עמו. בכל זאת סתם לשון הברייתות והתלמוד במקומות רבות, אין לפרש כלל בדרך משל וחדה, רק דברים ככתבם, אכן על זה יש להתעורר כי יש הבדל גדול בין הבבלים, לחכמי ארץ ישראל, אף על פי ששניהם האמינו במציאותם, ומספרים לנו איך דברו עמהם. ואיך פעלו לפעמים ענינים נפלאים, כמו בהך דירושלמי תרומות. בקיסר דיקלאטינוס איך חממו הדמוסיאות, וע' מדרש רבה פ' בראשית דפ' תולדות. אבל לא האריכו לשון כל כך כמו בבבלי, כי שם יבאו הספורים ענין. שהיה השדים בני ביתם, והיו משמשים אותם לצורך הליכות ביתם ע' (חולין ק"ה ע"ב) דר' פפא השתמש עמו, להביא לו מים, וכן מספרים פרק ערבי פסחים איך הזהירו אותם שלא ילכו בשוק בלילי רביעית, ור' יוסף מספר הרבה מן יוסף שידא (עירובין מ"ג ע"א וב"ב ר"פ הספינה). וכן מענין הלחשים לא תמצא דבר בירושלמי אבל הבבליים הרבו לספר מהם. והזכירו (שבת פ"ו ע"ב) הרבה לחשים, וכן בריש מגילה נזכר דיאמר, עזי הבי טבחא שמנה מנאי וכן (גיטין ס"ח ע"ב) לשברירי דיומא לימא הכי ולשברירי דלילא לימא הכי. וכן הוא (ע"ז י"ב ע"ב), וכן פרק ערבי פסחים הזכירו הרבה לחשים, וסכנות זוגות, ובכלם אין הקש הטבעי גוזר אותם, ועוד יש בהם איסור דרכי אמורי, וע' תשובת הרשב"א סי' תי"ג לישר המעושרות ולישב הסתירות בזה מענין הרפואות מצאנו בברייתות שהזהירו על התנהגו' הרבה, להעמיד הבריאות ולעשות אופנים שלא יחלו, ולהציג נוכח עינינו. איזהו דברים קשים לגוף. ואיזה מתוקנים ומוכשרים. ואיך יתנהג אדם במרחץ. ובסעודה. ובדרך ארץ, והמאמרים רבו בזה מפוזרים ברוב המסכתות, לא כן בתלמוד בבלי מצינו מאריכים לשון בעניני רפואות ולחשים וסגולות שונות ומפורשים בכתובות סוף פרק המדיר, ובגיטין פ' מי שאחזו וכן ספ"ו דשבת. ובפרק ערבי פסחים. המעיין ידרשם משם, גם מעניני החלומות ופתרונם. ואיך האמינו בהם איזהו חכמים תמצא לחז"ל ברכות פ' הרואה ובירושלמי ובמדרש קינות, גם האמינו כי בנים וחיים ומזונות לאו בזכותא תליא רק במזלי והוסיפו להאריך (שבת קנ"ו ע"א) מי שנולד במזל זה יהיה עשיר וכדומה ע"ש. וכבר טרח הרשב"א בתשובה סי' ת"ח ות"ט לישב הסתירות אשר נראו בענינים אלו, דמצינו הרבה מאמרים בתלמוד. מורים ההפוך מזה ואין כאן מקומו:
ודע עוד כי הרבה ענינים בש"ס נשמטו לפנינו. מה שהיו לפני הקדמונים. ע' שאלתות פ' בראשית גבי יוסף מוקר שבת, מביא הגאון גירסת הש"ס, חזא העכו"ם לסדרא דיוסף. וחנק נפשיה. וסיום זה לא נמצא אצלנו בתלמוד, כאשר התעורר כבר הגאון מהר"י ברלין. וכן בשאלתות פרשת עקב במעשה דארטבן ורבי שגר לי' מזוזה, מוסיף בעל שאלתות על גירסת הירושלמי פ"ק דפיאה. בזה"ל "כי מיד נכנם שד בביתו של ארטבן, ולא היה לו רק בת אחת. והרופאים לא הועילו, נטל רבי את המזוזה, ושם לה על הפתח, ומיד ברח השד" ודבר זה לא נמצא אצלנו, וע' ג"כ (מעילה י"ז ע"ב) בעובדא דבן תמליון נשמט ג"כ ענין כדומה שנכנס שד לבתו של מלך, ורש"י מביא זאת בשם אגדה. וע' (יומא ע"ז ע"א) נשמט אצלנו בש"ס ענין ארוך מדוביאל שר בבל. ונמצא אצלנו בעין יעקב, וע' ג"כ בעין יעקב פ"ק דמגילה נדון הספור מכרך גדול שברומי. ואינו לפנינו בתלמוד פ"ק דמגילה. וע' ג"כ ספ"ק דסוטה. נשמט בתלמוד מאמר ארוך נדון העלם מקום שמת משה. ואיתא בעין יעקב במקומו שם, וכן בהלכות גדולות מביא הרבה מאמרים מן התלמוד, כמו בה' ברכות פ"ג דמזוזה מ"ע שהז"ג סד"א הואיל וכ' בי' בשכבך ובקומך תהוי כמ"ע שהזמ"ג וכו' ולא נמצא (ברכות כ' ע"ב) וכן בשימושא רבא על ה' תפילין שחברו ר' שלום גאון. מביא הרבה מאמרים מן אמוראים שאין להם רמז וזכר בתלמוד. כאשר כבר התעוררו ע"ז הקדמונים, מובא בטוא"ח ה' תפילין, וע' פחד יצחק ערך גנבא במחתרתא, שהביא גמרא ישינה דפום פורטוגאל הוספות הרבה מה שלא נמצא לפנינו בש"ס, וכן כל הספורים שלא היו לכבוד לפני איזהו חכמי התלמוד נשמטו אצלנו, כמו הספור מן אבוה דשמואל עם הדין אשה מדיתא, מובא בהלכות גדולות ה' קידושין, וכן עובדא דברורא אשת ר' מאיר נזכר בתלמוד (ע"ז י"ז ע"ב) רק ברמז, ורש"י שם מבאר הדבר ע"י מה שנודע לו איש מפי איש בעל פה, ונשמט בתלמוד:
וכן להיפוך תמצא בתלמוד, איזהו ענינים אשר נתוספו מן הגאונים מזמן אחרון, זמן רב אחר חתימת התלמוד, כמו שהעיד רבינו שרירא גאון בתשובתו, שקבלה בידו דשמעתתא ריש קידושין עד בכסף מנלן, היא הוספה מרבנן סבוראי, וכן (סנהדרין מ"ג ע"א) היוצא להרג משקין אותו קורט של חלתית, אמר ר' רובאי דמן רוב (בתלמודנו ליתא שם אמורא זה) מסתברא משל ציבור ור' רבאי זה היה מרבנין סבוראי, וכן הך (גיטין ז' ע"א) ר' גביהא מארגיזא אמר בי' טעמא, על קרא קינה ודימונה ועדעדה, וכן המאמר השני על קרא צקלג ומדמנה וסנסנה וכל זה הוספה מרבנין סבוראי, וע' תוס' (כתובות ב' ע"ב) כ"מ שנזכר פריך ר' אחאי, הוא מרבנין סבוראי, והקרוב לומר כ"מ שנזכר רבנאי (ב"מ ב' ע"א) הוא מרבנין סבוראי, וכן רבה תוספאי שנזכר (יבמות פ' ע"ב) היה מרבנין סבוראי והרמב"ם פי' המשנה פ"ד דזבים משנה זיין העיד כי לשון הגמרא (נדה ד' ע"ב) מאי מידף דכתיב קול עלה נדף, הוא תוספת מרבנין סבוראי, וע' רש"י (יומא ס"ב ע"ב) ד"ה ומוספים של שבת דסיים ולא גרסינין וכו' ושיטתא דרבנן תרביצאי וע' תוס' (מנחות פ"ב ע"ב) ד"ה ובתרביצא אמרו, היינו ענין שהוסיפו רבנין בבית המדרש על הש"ס, ובפרט מצאתי בריטב"א לב"מ, שהתעורר על הרבה סוגיות במסכת ב"מ שהם הוספה מר' יהודאי גאון, וכן הוא בשיטה מקובצת ב"מ, על יותר מן עשר סוגיות במסכת זו העיד דהוספה הוא מרב יהודאי גאון ע' בחי' לב"מ דף ג' ע"א ד"ה בין לרבנן בין לר"י כל הלשון זה עד תנא ר' חייא אינה מעקר הגמרא אלא מלשון ר' יהודאי גאון ופתקוה ספרי בעקר הגמרא והרבה יש כיוצא בזה במסכת זו עכ"ל, וע' שיטת מקובצת לב"מ ט"ו ע"ב ד"ה בין לרב בין לשמואל האי לארעא במה נחית דהיא הוספה מרבינו יהודאי גאון ודף י"ט ע"ב ד"ה ביריא כאן בשכיב מרע ועוד הרבה, וע' מהרש"א בחידושי אגדות תענית דאגדה זו (תענית כ"ה ע"א) ור"ח בן דוסא מהיכן הוי לי' עזים, עד דאייתו דובי בקרנייהו כל זה אינו מן הגמרא, ע' ג"כ מהר"י ברלין בהגהותיו, ועוד הראיתי, דלשון הגמרא (ברכות ד' ע"ב) ומאי שנא כאן דתני כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, לא היה בגירסא של רבינו יונה אחר שמקשה קו' זו מצד עצמו כאשר התעורר כבר הגאון בעל לחם חמודות, עוד נ"ל הך (חולין ס"ג) הנהו כ"ד עופות אי דויקרא עשרים הוי, זה הלשון הוספה היא, כי בימי הש"ס לא נזכר ספר ויקרא בשם זה, רק בשם תורת כהנים, עוד התעוררו החכמים, דבצרוף ערך גמזו פירש טעם אחר על השם גמזו, ולא התעורר דכבר התעוררו בתלמוד (תענית כ"א) ונתנו טעם אחר, וע"כ דלא היתה אגדה זו לפני הרב ר' נתן בעל הערוך, וכן מצאתי נזכר באגדה אשר בתלמוד ענין מחזור (ברכות נ"ט ע"ב) ושם זה הונח להלוך החמה על מקומה הראשון בשעה שנקבעה ברקיע ובא מן הלל האחרון שהיה אחר חתימת התלמוד, ע' רמב"ן בהשגותיו לספר המצות מ"ע קנ"ז, ומן המפורש אנו למדים דעוד איזהו אגדות נתוספו מן האחרונים, ואולי מספרי דאגדתא ע"י רבני סבוראי והגאונים, ואם אמנם כי יהיה איך שיהיה דבריהם קדושים ונאמנים אצלנו, וחייבים אנחנו למשכוני נפשן עבורם לפרש דבריהם בכל אופן האפשר, כי גם כל דברי הגאונים דברי קבלה הם, ובפרט הקרוב לומר שנספחו לתלמוד מן ספרי דאגדתא, אשר נתחברו עוד זמן רב קודם חתימת התלמוד, רק לא נספחו להתלמוד, בכל זאת הרוחנו שיהיה הסדר הנאות, אשר אנו רואים בכל התלמוד, נשמר בעינו הראשון, כי בתלמוד ראינו שדבר נדבר על אופניו, ויש סיבה וטעם לסמיכת המאמרים אחד לחברו, כאשר הראיתי בחידושי לש"ס (ברכות ט' ע"ב) בשביל שנזכר למעלה שלא יאמר אותו צדיק, זכרו הדרוש ענינו שתרד אש מן השמים שלא יאמרו מעשה כשפים, וע' רש"י (ברכות י' ע"א) ד"ה מאי דכתיב משום דאיירי בסוף בסמוכת גאולה, וכן (ברכות י"ד ע"א) בעי מיני' דבי ר' אמי מר' אמי השרוי בתענית שאין לו שום ענין התם, רק ע"י שנאמר לעיל בעי דבי ר' חייא מר' חיי', וע' (גיטין ז' ע"א) שכל המאמרים יש להם סמיכות בצד מה למאמר קודם אף אם רק שווין בפתרון המלה וע' (גיטין ל"ו ע"ב) מפני שחקרו לפרש לשון עולבנא הביאו הברייתא הנעלבין ואינם עולבין ע"ש, והנה הרבה אגדות כגון הפתיחות למגילת אסתר, וכן הך אגדה (גיטין ס"ח ע"ב) המתחלת לדמא דרישי אין לה סמיכות למה שלמעלה, וגם נשתנה סגנון הלשון והכל מורה כי נספחו ממקום אחר לכאן, אבל כל מקום שנזכר שם אמורא תדע בבירור, כי נספח לתלמוד עוד בשעת חתימת התלמוד ע' (גיטין נ"ח ע"ב) אר"י אשרי אדם מפחד תמיד, יש לה סמיכות לדלעיל שאמרו שלש גזירות גזר ע"ש, ויש בזה עוד להאריך ואין כאן מקומו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |