מאירי/חולין/קלח/א

מאירי חולין קלח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כבר ידעת שאין שום כלי מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו שאם נשבר טהור לפיכך חמת חדשה של עור שלא נגמרה תפירתה מכל וכל אע"פ שאין שם סדק שיצאו רמונים מתוכו או אפי' זיתים אינה מקבלת טומאה שהרי מ"מ לא נגמרה מלאכתה:

נגמרה מלאכתה ואחר כך נקרעה אם נקרעה בכדי שאינה מחזקת פקעית של שתי גדולה טהורה ושיעור פקעית זה הוא שתהא במשקל עשר סלעים והוא רביעית המנה למנה בן ארבעים סלעים:

המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי בשיעור המתנה ואמר על זה וכמה נותנין לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל מלובן ולא צואי כדי לעשות ממנו בגד שנ' ונתן לו שיהא בו כדי נתינה אמר הר"ם פי' מה שאמר מלובן ולא צואי שיתן לכהן שעור שיהא בו אחר כדי שיכבסנו וילבננו חמש סלעים לא פחות מזה ומשנה הזאת אינה מדברת אלא במי שיש אצלו שיעור הרבה מראשית הגז שהוא לא יתן לכל כהן ממנו פחות משיעור זה והרי זה כמו שאמרנו בסוף פיאה אין פוחתין לעניים בגורן כמו שביארנו שם ושיעור ראשית הגז כמה הוא הרי אחד מששים ממה שגזז וכבר אמרנו שהשיעור הקטן שחייב בראשית הגז משקל ששים סלעים על מנת שיהיו מחמש רחלות ועל מנת שלא יגזז מאחת מהחמש רחלות פחות משנים עשר סלע הנה נתבאר שראשית הגז לא יהיה פחות ממשקל סלע:

אמר המאירי כמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהם עשר בגליל וכבר ביארנו שלא נאמר דבר זה אלא במי שיש לו גיזות הרבה ורוצה לחלקן לכהנים הרבה שלא יתן לכל אחד [פחות] ממשקל חמש סלעים ואם לא הגיע בכדי שיעור שיגיע לכל אחד חמש סלעים לא יתנם אלא לכהן אחד ומ"מ שיעור ראשית הגז אחד מששים ונותן לכהן אחד ממשקל ששים סלעים שהוא חיוב ראשית הגז סלע לכהן וממשקל ק"כ סלעים משקל שני סלעים לכהן וכן כלם עד שיגיע שיעורו לחמש סלעים ואם היתה לו גיזה שיגיעו חמש סלעים לכמה כהנים מחלקה לכמה שירצה ובלבד שיגיע לכל אחד חמש סלעים ומשקל חמש סלעים זה הואיל ויש שם יותר מכשיעור אלא שהוא רוצה לחלקו צריך שיתנהו לו מלובן ולא צואי ופי' דבר זה לא שיהא ישראל צריך ללבנו אלא שיתנהו לו כל כך בריוח שאחר שילבנהו יהא בו משקל חמש סלעים שכשיעור זה שיערו חכמים שראוי לעשות ממנו בגד קטן כאבנט וכיוצא בו:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

הציץ של כהן גדול היה טס של זהב רחב שתי אצבעות ומקיף מאוזן לאוזן נקוב בשתי קצותיו ופתיל תכלת למטה ממנו נכנס מנקב לנקב ונקשר באותו פתיל כנגד העורף:

אבנט של כהן גדול בכל השנה ענינו כאבנט של כהן הדיוט ר"ל שהוא של כלאים והוא שש ותכלת שהשש הוא של פשתן והתכלת של צמר אבל אבנטו של כהן גדול ביום הכפרים הוא של בוץ לבד:

המשנה הרביעית והכונה לבאר בה איזה דבר פוטר את המין המחוייב שלא ליתן גזז ולא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור לבנו ולא צבעו חייב אמר הר"מ פי' אם נצבע מראשית הגז ואין מותר לעשות במתכוין:

אמר המאירי לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור מראשית הגז הואיל וצבען אחר הגיזה שקנאן בשנוי והרי הוא כמזיק מתנות כהונה שהוא פטור אפי' מהחזרת דמים מפני שהוא ממון שאין לו תובעים וודאי כך הדין בראשית הגז אבל אם לבנו ולא צבעו חייב שאין הליבון מפקיע ומ"מ אם היה הצמר אדום או שחור מצד עצמו חייב:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא.

מי שהיו לו חמש צאן שהם חייבות בראשית הגז גזז את הראשונה ומכר את הגיזה ואחר כך גזז את השניה ומכר את הגיזה וכן כלן עד שבשעה שגזז את החמישית לא היתה בידו אלא גיזה אחת הרי כלן מצטרפות וחייב ליתן כשיעור הראוי ליתן אפי' לאחר כמה שנים למדת לפי דרכך בראשית הגז שאע"פ שמצותו בתחלה אם הפריש בין באמצע בין בסוף יצא לא היה לו חמש צאן כאחד אלא היתה לו אחת וגזזה ואחר כך קנה אחרת וגזזה וכן עד שקנה חמש זו אחר זו הואיל ובשעה שגזז את האחת לא היו לו חמש אין מצטרפות:

המשנה החמישית והיא מענין החלק הרביעי הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז לקח גז צאנו של חברו שייר המוכר חייב לא שייר הלוקח חייב היו לו שני מינים טחופות ולבנות מכר לו טחופות אבל לא לבנות זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו אמר הר"מ פי' טחופות שם נופל על שאינו לבן בין שיהיה שחור או אדום או זולתם מן הגוונים שנאמר גז צאנך כמות שהיא ודע שהנוטל צמר רחלה בלא גזיזה חייב בראשית הגז וכן אמרו ז"ל השוטף את רחלו חייב ור' יוסי חולק עליהם והלכה כחכמים:

אמר המאירי הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז אפי' קודם שגזזה וגדולי המחברים פירשוה לאחר שגזזן ולא ידעתי למה ודקדקו בגמ' הא צאנו ליגזז ר"ל שלקח הצאן לגיזתן העתידה להתגדל בהן הואיל וגוף הצאן משועבד לו עד שיגדל הצמר ויגזז אע"פ שגדלה הגיזה ברשות הגוי ואע"פ שאין הצאן קנוייה לו אחר הגיזה כלל חייב וכן הלכה לקח גז צאנו של חברו ושייר המוכר מקצת צאנו ליגזז המוכר חייב להפריש מן המשוייר על הכל ואם לא שייר לוקח חייב היו לו שני מינין טחופות ר"ל שחומות ולבנות ומכר שחומות אבל לא לבנות או זכרים אבל לא נקבות לוקח נותן על מה שלקח ומוכר נותן על מה ששייר כמו שפירשנו למעלה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

יתבאר במקום אחר שהמפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותו עד שיתן לכהן ראשית הגז חולין הוא לכל דבר ומכאן סמכו גדולי המחברים לומר שנותנים אותה אף לכהנת הנשואה לישראל כדין מתנות הבהמה כמו שהתבאר:

כבר ביארנו שהפאה נוהגת באילנות כבשדה מעתה מי שיש לו הרבה אילנות בתוך שדהו והתחיל לגדרם אינו צריך להניח פאה בכל אילן ואילן אלא באילן אחד על כלן מכר אילנות בתוך שדהו לחברו ושייר לעצמו הקרקע וקצת מן האילנות אם התחיל הוא לקצור קודם שמכר הוא מניח פאה על הכל שכיון שהתחיל לקצור חלה עליו חובת הכל ואם מכר קודם שיתחיל לקצור מניח כל אחד פאה במה שלקח והוא מניחה במה ששייר וכן הדין במוכר שדהו חתיכות חתיכות:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף