מאירי/חולין/עב/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מאירי TriangleArrow-Left.png חולין TriangleArrow-Left.png עב TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מאירי
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
רש"ש
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עובר במעי אשה שמת דינו כטומאה בלועה ומתוך כך אין האשה מיטמאת ממנו עד שתצא כמו שביארנו במשנה והחיה שהושיטה ידה לפנים ונגעה בו מן הדין טהורה היא אלא שחכמים גזרו בה ליטמא טומאת שבעה כמו שביארנו במשנה גזרה שמא יוציא הולד ראשו ואין החיה מרגשת והיא נוגעת וסבורה שאינה מטמא ובאשה עצמה אין כאן גזירה שמרגשת היא בנדנודו:

הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל כקבר אבל לא במשא וכבר ביארנו ענין גולל ודופק במסכת ברכות פרק מי שמתו:

דם המת מטמא כמת עצמו במגע ובמשא ובאהל שנאמר בנפש האדם אשר ימות וכתיב כי הדם הוא הנפש ואינה מטמאה אלא בשיעור רביעית ולא עוד אלא שרביעית זו צריך שתהא כלה ממת אחד אבל רביעית דם הבאה משני מתים טהורה:

המשנה הרביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה בביאור החלק השלישי ואמר על זה בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו וחתכה ואחר כך שחט את אמו הבשר טהור שחט את אמו ואחר כך חתכה הבשר מגע נבלה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מגע טרפה שחוטה מה מצינו בבהמה טרפה ששחיטתה מטהרתה אף שחיטת בהמה תטהר את העובר אמר להם ר' מאיר לא אם טיהר שחיטת טרפה אותה דבר שהיא גופה תטהר את העובר שאינה גופה מנין לטרפה ששחיטתה בהמה טמאה אסורה באכילה [אף טרפה אסורה באכילה] מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טרפה לא תטהרנה שחיטתה לא אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לה שעת הכושר תאמר בטרפה שהיתה לה שעת הכושר טול לך מה שהבאתה הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין לא אם אמרת בבהמה טמאה שאין במינה שחוטה תאמר בטרפה שיש במינה שחוטה בן שמנה חי אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו שחוטה אמר הר"מ פי' מגע טרפה שחוטה מטמא בקדשים ואע"פ שאינו מטמא חולין וכן אמרו טרפה ששחטה מטמא בקדשים ומה שאמר ר' מאיר בכאן מנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה אינו על דרך שיחלוק עליהם בזה אבל הוא מקשה עליהם כדי שישמע תשובתם לפי שאמרו שהיתה לו שעת הכושר ועובר זה לא היתה לו שעת הכושר רק הוא כמו טרפה מן הבטן לפיכך הוא אצלו נבלה ואין מועיל לו שחיטת אמו ואין הלכה כר' מאיר ודע שבעל חי שנטרף ונשחט אין שחיטתו מטהרתו מידי נבלה:

אמר המאירי בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו וחתכוה והדבר ידוע באבר זה שהוא נבלה כמו שהתבאר למעלה ואחר כך שחט את אמו הבשר שנשאר מן העובר בפנים טהור שאין בהמה מקבלת טומאה מחיים שחט אמו ואחר כך חתכו אותה היד הרי אותו אבר כנבלה והנשאר מן העובר נוגע בו והרי כל בשר העובר מגע נבלה דברי ר' מאיר ושמא תאמר והרי מגע זה מגע בית הסתרים הוא שהרי הנשאר מן העובר לא נגע באבר אלא על ידי חבורו ומקום חבורו אינו נראה פירשו בגמרא שאין זה נוגע בית הסתרים משני טעמים אחת שכל העומד ליחתך באוכלין כחתוך דמי וכמו שאמרו חבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמו והרי הם כנוגעים זה בזה בגלוי והאחרת שאי אפשר שלא נגעו זה בזה בגלוי בשעה שהוא חותכו מעט ואי אפשר לצמצם שלא יגע זה בזה באחד ממקומות החתך וחכמים אומרים שאין אבר זה נידון כנבלה מאחר שהוא מחובר בשעת שחיטה לעובר שבפנים ששחיטת האם אע"פ שאין מועילתו להתירו מועילה היא לו לטהרה מידי נבלה אפי' היה אותו העובר מת והרי דין אותו האבר כדין טרפה שחוטה ונמצא בשר העובר מגע טרפה שחוטה לפסול בקדשים הנוגעים בהם מדברי סופרים כמו שיתבאר בגמרא מה מצינו בבהמה טהורה שהיא טרפה ששחיטתה מטהרתה מידי טומאה אף שחיטת בהמה מטהרת את האבר היוצא המחובר עם העובר בשעת שחיטה ואמר להם ר' מאיר לא אם אמרת בטרפה שתהא שחיטתה מטהרת אותה ואת האבר המדולדל שבה כמו שיתבאר במסכתא זו הדין נותן כן בה מפני שהיא גופה ואין ממנה הקש לטהר את האבר היוצא אע"פ שמחובר לעובר שבפנים אחר שאינו גופה ועוד שאף הטרפה מנין ששחיטתה מטהרתה מידי נבלה שמא אני דן אותה כבהמה טמאה שאין שחיטתה מטהרתה מידי נבלה (שמא אני דן אותה כבהמה טמאה שאין שחיטתה מטהרתה) והשיב לו שאין לדונה כטמאה אחר שהיתה לזו שעת הכושר ואפי' נולדה טריפה מן הבטן מ"מ יש במינה שחוטה ואין לדמותה לבהמה טמאה ומ"מ בן שמנה שנולד מבהמה חיה אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה שאין במינו שחוטה:

זהו ביאור המשנה והלכה כחכמים בכלה ופסק שבה הוא שאם הוציא עובר וחתכה האבר נידון כנבלה ובשר העובר טהור:

שחט את אמו ואחר כך חתכה האבר נידון כטרפה שחוטה ובשר העובר מגע טרפה שחוטה ופוסל בקדשים מדברי סופרים טרפה שנשחטה נטהרה מידי נבלה היא והאבר המדולדל בה ר"ל שנחתך ועדין מעורה במקצת אלא שאין אותו אבר יכול לחיות עוד ולהדבק בגוף הבהמה אפי' היתה טרפה מן הבטן:

בהמה טמאה שנשחטה וכן בן שמנה חי שנולד מבהמה חיה ושחטם אין שחיטתם מוציאתם מידי נבלה כלל ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

Information.svg

מהדורה זמנית - הבהרה
אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות

הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף