מאירי/חולין/יד/א

מאירי חולין יד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המשנה הרביעית והכונה בה להשלים ביאור מה שהתחיל בשלפניה בענין באיזה זמן שוחטין ואמר על זה השוחט בשבת וביום הכפורים אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה אמר הר"מ פי' אמרו השוחט בשבת אם היה שוגג ולפיכך שחיטתו כשרה ומה שאמר אע"פ שמתחייב בנפשו כך סדר התלמוד אע"פ שבמזיד מתחייב בנפשו שחיטתו כשרה ושמא תאמר ולמה לא תהא שחיטת מזיד בשבת כשרה הואיל ואינו מחלל שבת ואין שחיטתו פסולה אלא אחר גמר שחיטה ואם שחט אחר כן שחיטה שנייה שיהיה אסור דע שמשיתחיל לעשות חבורה בצואר הבהמה הוא מחלל שבת קודם שישחוט שום דבר מן הוושט והגרגרת ואם תרצה לבאר יותר מזה תאמר בשעה שישחוט קצת הסימנים קודם שיגמור השחיטה הוא מחלל שבת ובשעה שיגמור השחיטה הרי זה פסול ודע שזה שישחוט בשבת בשוגג שאמרו שמותר באכילה אין מותר עד מוצאי שבת אבל השוחט לחולה בשבת מותר לו לאכל ממנו חי בשבת אבל מן המבושל לחולה בשבת אינו מותר לבריא לאכל ממנו אלא למוצאי שבת כמו שהתבאר בשביעית:

אמר המאירי השוחט בשבת וביום הכפרים אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה בדיעבד משנה זו לא התבאר ענינה כל הצורך ובגמרא פרשוה בששחט בשוגג ואע"פ שנאמר עליה שנתחייב בנפשו פי' הדברים אע"פ שאם עשה כן במזיד מתחייב בנפשו שחיטתו כשרה והכריח דבר זה מפני שמתוך שאמר שחיטתו כשרה אלמא אף לשוחט ואלו שחטה במזיד אסורה לשוחט לעולם ואע"פ שמתפרשת בשוגג אסורה היא ליומה כר' יהודה שסובר בזו קנסינן שוגג אטו מזיד והוא ששנה שחיטת שבת בדמיון שחיטת יום הכפרי' שהרי יום הכפרים אסור לאכול בו ביום נמצא שענין המשנה על דרך פסק כך הוא השוחט בשבת וביום הכפרים שלא לצורך חולה בשוגג אע"פ שאלו עשה כן במזיד מתחייב בנפשו שחיטתו כשרה בין לו בין לאחרים לערב בכדי שיעשו ומ"מ אסורה ליומה בין לו בין לאחרים וכן הלכה ויש מי שאומר שמותרת לערב מיד שלא נאמר דין שהיית בכדי שיעשו אלא בדבר הנעשה על ידי גוי שהדבר קל בעיני ישראל ואינו מדקדק שלא לומר לו לך והבא לי וכן באיסור קל הנעשה אף על ידי ישראל כמה שאמרו במקום אחר באשה שמלאה קדרה עששית ותורמוסין מערב שבת לאוכלן למוצאי שבת אבל באיסור חמור הנעשה על ידי ישראל אין הדבר מצוי לחטוא ומותר לערב מיד:

וזהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה להשלמת ענין זה עם שאר דברים שנתגלגלו בהם אלו הם שחט בשבת במזיד שלא לצורך חולה אם עשה כן בפרהסיא שחיטתו פסולה ונבלה לדעת קצת כדין מה שנתבאר במחלל שבתות בפרהסיא ואם עשה כן בצנעא שאינו משומד עליה אסורה לשוחט עצמו לעולם ולאחרים מותרת לערב בכדי שיעשו וגדולי הדור מתירין אף מיד על הדרך שביארנו:

בתוספות כתבו שבשחיטה ראשונה אף בשוחט בפרהסיא כן שלא נקרא משומד גמור בשחיטה ראשונה שאינה לשחיטה ליעשות עליה משומד אלא בסוף ר"ל גמר השחיטה והילכך הראשונה כשרה וממנה ואילך פסולה ואם כן זו שאמרו במזיד מותרת לאחרים פירושה אף בפרהסיא בשחיטה ראשונה ומביאים ראיה ממה שאמרו בפרק אותו ואת בנו השוחט לע"ז ר' שמעון פוטר משום אותו ואת בנו ששחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה וחכמים מחייבין ואמרו עליה לא שאנו שחכמים מחייבים אלא ששחט ראשון לע"ז ושני לשלחנו אבל ראשון לשלחנו ושני לע"ז פטור דהא חיוב ע"ז ואותו ואת בנו באין כאחד וקם ליה בדרבה מניה ואי לא אתרו ביה לע"ז חייב משום אותו ואת בנו והלא כמשומד לכל התורה הוא ושחיטת נכרי היא אלא אינו נעשה משומד גמור בראשונה והוא הדין לחלול שבת בפרהסיא וכמה קשים דברים אלו לפרש שהרי בהדיא אמרו היתה בהמת חברו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן אחד אסרה והשוחט לשם הרים שחיטתו פסולה וודאי בראשונה קאמר וההיא דאותו ואת בנו מ"מ יש לתרץ בה דהואיל ושחיטת ישראל משומד היא לא יצאה מכלל שחיטה שאינה ראויה וכל שכן לדעת האומרים ששחיטת משומד לע"ז מטהרת מידי נבלה ואחר שכן ודאי זו שאמרו במזיד מותרת לאחרים דוקא בצנעא או שמא אף בפרהסיא אלא שאינו עושה כן דרך חלול שבת אלא שמזיד בהוראה לדון בחולה מי שאינו חולה של סכנה וכיוצא בזה כך נראה לי ועקר לא סוף דבר במה שאסרנו שחיטות אלו ליומן בששחט דבר שהיה מוקצה בין השמשות כגון שלא היה לו חולה בין השמשות כלל שתהא דעתו עליה מאתמל אלא אף אם היה לו חולה בין השמשות שהוכנה בהמה זו על ידו הואיל והבריא משקדש היום והוא שוחט אחר שהבריא אסור כדין מה שביארנו:

היה לו חולה בין השמשות ועדין הוא חולה בשבת ושחט לו מותר לבריא בו ביום הן לשוחט הן לאחר שהרי בהיתר גמור נשחטה ולשמא ירבה בשבילו אין לחוש ששחיטה לאחד שחיטה למאה אלא שאין בריא אוכל ממנה אלא באומצא ר"ל בשר חי בלא בשול ובלא מליחה שהמליחה אסורה בשבת ולאיסור דם אינו צריך לחוש שהדם הנבלע באיברים מותר אא"כ יש שם ורידים מלאים דם שאין עקר מליחה אלא בבשול שמא יתן הבשר במים קודם שיהו רותחים והדם נפלט במים פושרין ומ"מ היו נוהגים לאכלה בחומץ כדי לעכב את הדם ומכל וכל עד שמתוך כך מפרשי' באומצא כן ויש מי שאוסר לכבשה בחומץ בשבת ומפרשים באומצא כמו שביארנו ומצד מה שאמרו כבוש כמבושל ויש אוסרים לאכול בלא מליחה מפני שכשהוא כוסס הבשר בשניו הדם פורש ונשאר בפיו וכן אוסרין מליחה וכבישה בחומץ בשבת וזה שאמרו מותר לבריא באומצא פירושו שאם עשאוה לחולה באומצא מותר לבריא ור"ל כבישה בחומץ ואין חוששין שמא ירבה בשבילו שמאחר שהוא דבר שאינו מצוי כבשול גמור לא גזרו ביה רבנן או שמא הואיל ואיסור כבישה אינו אלא מדרבנן וכמו שאמרו כובשין כבשים במועד אף שלא לצורך המועד לא גזרו בו ויש מפרשים אותה בסמוך לעצם שאין בו דם ואיני יודע מהיכן בא להם לא היה זה חולה בין השמשות וחלה בשבת ושחט לו יש מי שאוסר לבריא בו ביום מטעם מוקצה ואע"פ שאין מוקצה מחמת הכנה בשבת ומוקצה מחמת איסור אין כאן שהרי בהיתר היא נשחטת הם אומרים שמודה ר' שמעון בבעלי חיים שמתו ואין הדברים נראין כמו שפסקנו במסכת ביצה והילכך אף בזו מותרת לבריא בו ביום:

המבשל בשבת שלא לצורך חולה אף דבר המוכן מבעוד יום בשוגג דינו כדין שוחט ואסורה ביומה בין לו ובין לאחרים כר' יהודה ויש פוסקים להתירה אף בו ביום ואף לשוחט עצמו כר' מאיר אלא שהרבה סוגיות מצינו כר' יהודה כמו שביארנו בשלישי של שבת ולערב מותרת בין לו בין לאחרים בכדי שיעשו ויש אומרים מיד ובמזיד אסורה לו לעולם ומותר לאחרים לערב ואין צריך לומר שכן במבשל דבר המוקצה וכן הדין במי שבשל לחולה שהיה חולה מבעוד יום והבריא בשבת אם שחט לו אחר שהבריא אע"פ שאין כאן מוקצה ואם בשל לחולה שהיה חולה בין השמשות והוא חולה עדיין אסור לבריא בו ביום אף בדבר המוכן שמא ירבה בשבילו ולערב מותר אף למבשל ואף מיד:

קצץ לו דלעת הואיל והיתה מחוברת בין השמשות אסורה ביומה לכל אדם משום מוקצה ולערב בכדי שיעשו ויש אומרים מיד וכן הדין שכל שנעשה בהיתר אין צריך בשש:

מחתכין את הדלועין התלושין לפני הבהמה בשבת אע"פ שנתלשו בשבת על ידי גוי או על ידי איזו סבה וכן מחתכין את הנבלה לפני הכלבים אע"פ שנתנבלה בשבת אע"פ שלא היה דעתו של אדם על אלו מערב שבת שאין איסור מוקצה מחמת הכנה בשבת ומוקצה מחמת איסור שחיטה ותלישה אין כאן שהרי אף כשהבהמה חיה ראויה לכלבים אלו נתנוה לו וכן בדלועים המחוברים הרי היה יכול להעביר בהמתו על המחובר וביום טוב מיהא אסורים מחמת מוקצה של הכנה ויש חולקין בזה בקצת דברים וכבר כתבנו הענין במסכת יום טוב פרק ראשון:

בזמן שהכותיים לא נעשו עדין כגוים גמורים היתה תבואה שלהם חשודה מ"מ להיות כלה טבל גמור והיו חייבים ליטול ממנה תרומות ומעשרות ומי שלקח מהם באותו זמן חבית של יין היה ערב שבת ולא היה לו פנאי להפריש המתנות ממנה והיה רוצה לשתות על דרך זה שיאמר שיעור זה הראוי להפריש ממנו לתרומה יהא תרומה באיזה מקום שבחבית וכן שיעור זה הראוי למעשר מעשר ושישתה כל אותה שבת ואחר השבת יפרישם ושיסמוך על מה שאמרו הוברר הדבר שזהו תרומה וזהו מעשר אסור שכל שהוא מן התורה אין בו ברירה כמו שביארנו במסכת יום טוב ועיקר דבר זה בסדר זרעים ואע"פ שהכותיים כבר עשאום כגוים גמורים מ"מ אתה למד ממנה למי שיש לו חבית של יין והוא טבל גמור שאינו שותה ממנו על סמך ברירה עד שיפריש וכבר הרחבנו בה יותר בשני של סוכה ובשלישי של עירובין וכן בשלישי של גיטין ושם ביארנו ענין מיחל ושותה ושאר דברים הצריכים בביאור השמועה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף