מאירי/חולין/יב/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מאירי חולין יב א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף


שינון הדף בר"ת


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מי שנתברר לנו שאינו יודע הלכות שחיטה ששחט ולא עמדו אחרים על גביו מתחלה ועד סוף אע"פ שעמדו עליו במקצת השחיטה ועשאה יפה אין אומרין מכיון ששחט סימן אחד יפה חזקתו על האחר שיפה הוא שוחטו אלא שחיטתו פסולה אא"כ עמדו על גביו מתחלה ועד סוף וכבר ביארנו פסק זה למעלה:

מי שהיה הולך ומצא תרנגולת שחוטה במקום שאין לחוש לשחיטת נכרי כגון שרובו ישראל ויש מפרשים דוקא בכלו ישראל או שאבדו לו גדיו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטים או שאמר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצא שחוט אע"פ שאין אומרין חזקת שליח עושה שליחותו לקולא בדאוריתא כמו שביארנו בעירובין פרק בכל מערבין אם מצאו בבית מותר ואע"פ שלא ידע מי שחט שאף כשתאמר אחר שחט מ"מ רוב המצויים אצל שחיטה מומחים הם מצאן באשפה שבשוק אסורים שהרי דרכן של בני אדם להטיל נבלות באשפה שבשוק וודאי נבלה היא ויתבאר בפרק גיד הנשה שמטמאין משום נבלה מצאן באשפה שבבית מותרות אין דרכן של בני אדם להסריח את ביתו בהטלת נבלות אלא ודאי נגררו לשם על ידי חיה או שרץ ומגדולי המחברים אסרוה:

מצאן בשוק שלא באשפה אם היתה עיר שרובה ישראל או אפי' רובה גוים אם רוב טבחים ישראלים מותרים ואע"פ שנתעלמו מן העין שחיטת הסימנין סימן מובהק הוא בעיר שרובה ישראל או שרוב טבחיה ישראל שישראל שחטן ומגדולי המחברים אסרוה ויש מכריעין בעיר שכולה ישראל אלא שבשני של מציעא מתברר הענין כדברינו כמו שכתבנו שם בסוף סוגית המשנה הראשונה ואם היתה עיר שרובה גוים אסורין שאין שחיטת הסימנין מחזיקתן כל כך וגדולי פורווינצא מתירין אותה בחיבוריהם ואין דבריהם נראין ובתוספות כתבו בזו של אבדו גדייו דוקא אבדו אבל נגנבו אסורין שאין מחזיקין ישראלים בגנבים ותולין בעממין והבל הוא שהרי בתוספתא של מסכתא זו פרק שני הוזכרה בלשון גנבה ר"ל נגנבה בהמתו נגנבה תרנגולתו מצאה שחוטה וכו' ושאר עניני השמועה כלם מתבררים בשני של מציעא כשטתנו:

האומר לשלוחו צא ותרום והלך השליח ולא נודע אם תרם אם לא תרם והלך בעל הבית ומצא תרום אין חזקתו תרום שאין אומרים באיסורין חזקת שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר ושמא אחר ששמע תרם שלא ברשות הבעלים ותורם שלא מדעת הבעלים אין תרומתו תרומה:

מהדורה זמנית - הבהרה
אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות

הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף