מאירי/חולין/טו/ב

מאירי חולין טו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המשנה החמישית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השלישי מן הפרק בענין במה שוחטין ואמר על זה השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשרה אמר הר"מ פי' מגל יד צדו האחד מגל וצדו האחד סכין והצד שהוא הסכין הוא שאסור לשחוט בו לכתחלה גזרה שמא ישחוט בצד השני ואם שחט בו שחיטתו כשרה לפי שכשאמר השוחט מורה על מי שעבר אבל לא לכתחלה וזה היה צור וקנה שחברן בקרקע או מחוברין מתחלתן ואפי' דיעבד שחיטתו נבלה אבל תלושין מן הקרקע מותר לכתחלה:

אמר המאירי השוחט במגל יד וכו' פי' מגל יד הוא שיש לו שני פיות מצד אחד חלקה כסכין ומצד אחר יש בו פגימות הרבה ויש מפרשים בה שהוא כלי הנקרא פודאדוייראה בלע"ז ויוצא כמין שן מאחריה שהוא קצר ואין בו שיעור שחיטה וסוף הדברים כל שהוא כלי שמלאכה מצוייה בו משני צדדין וצד אחד ראוי לשחיטה וצד שני אינו ראוי לשחיטה הוא בכלל זה ולכתחלה לא ישחוט בה אף בצד שהוא סכין שמא יפשע וישחוט מן הצד האחר הא בדיעבד שחיטתו כשרה וצור וקנה שמשנה זו מוכחת שאף הם לא ישחוט בהם לכתחלה תנאים יש בה והוא שאם הם תלושים לגמרי שוחט בהם לכתחלה ואם הם מחוברים כגון קנה העומד מאליו וצור היוצא מן ההר אף מכותל מערה (אבל) [אף] בדיעבד שחיטתו פסולה לא נאמרו הדברים לאסור לכתחלה ולהכשיר בדיעבד אלא בתלוש ולבסוף חברו וכן הלכה:

וזהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

תלוש ולבסוף חברו עצמו שאנו מכשירין בדיעבד יש אומרים דוקא בשלא בטלו אלא שדעתו ליטול משם אבל אם בטלו הרי הוא כמחובר מעקרו וראיה לדבריהם שהרי רבא שאל למטה תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה מה דינו בדיעבד וודאי צריך לעיין מה שאל והרי העמדנו משנתנו בכך ולדעת ר' אלא ודאי ר' לא דבר אלא בשלא בטלו ואיהו בעי לה בבטלו דומיא דמשתחוה לבית בענין ע"ז וכותל בנין בהכשר זרעים ולא הובררה שאלתו ודנין בה לחומרא וכן כתבוה גדולי הדורות ויש אומרים לענין פסק שבלא בטלו שוחטין לכתחלה ובבטלו כשר בדיעבד ומפני שלדעתם רבא שאלה במה שהיה ר' מתיר בדיעבד ומשום דלא סבירא ליה לתרוצי מתניתין ובריתא בפלוגתא דמחובר לתלוש כלל אלא דמתניתין בצור דק שהוא נפרך וקנה שיהא עדיין רך ביותר ובריתא בדאלימי ובריתא דבמחובר לקרקע ר' פוסל מפרש לה במחובר מעקרו אבל תלוש וחברו לדעת רבא לא איירי בה איהו כלל ומשום הכי בעי לה רבא ובלא בטלו מיהא לא בעי לה כלל ואנן קיימא לן בסוגיא דגמרא דהא דר' פוסל במחובר מעקרו ומשנתינו בתלוש וחברו ודאי בבטלו דאי לאו הכי הוה ליה לאוקומי תרוייהו בתלוש כאן בבטלו כאן בלא בטלו אלא לא בטלו לא איירי בה ואף לכתחלה כשרה ונעץ סכין אע"ג דסתמיה לא מבטלי ליה פירושו שבטלו בהדיא ועקר הדברים שבטלו ולא בטלו לדעת ר' שוים הם וכל שאינו מחובר מעקרו בטלו או לא בטלו בדיעבד כשר וכמו שכלל תלוש וחברו כנגד מחובר מעקרו ורבא הוא שנסתפק בכך ותלמוד ערוך אין מניחים משום ספק בעיא דידיה והילכך לכתחלה אוסרין אף בלא בטלו שהרי שחיטה בתלוש מויקח את המאכלת נפקא ואין קיחה אלא בתלוש ובדיעבד מכשירין אפי' בבטלו ואפי' בצור היוצא מכותל הבנין הואיל ומ"מ תלוש ולבסוף חברו הוא וכן נראה דעת גדולי המחברים תלוש ולבסוף חברו שהכשרנו שחיטתו בדיעבד אם בבטלו אם בלא בטלו דוקא בשהסכין למעלה וצואר בהמה למטה והוא מוליך ומביא צואר הבהמה בחדה של סכין אבל אם היה הסכין למטה וצואר בהמה למעלה פסולה שמא מתוך כובד הבהמה נדחק צואר שלה על הסכין ונחתך הסימן בדריסה ולא הרגיש ואפי' אמר בריא לי שלא דרסתי יראה שאינו נאמן שמא דרס ולא הרגיש וכן דעת גדולי הדור אלא שהם באים בפיסולה מטעם אחר שאינו נראה לי ולקצתם ראיתי בזו שהוא נאמן ומגדולי קדמונינו כתבוה כדעת ראשון ובעוף בין כך ובין כך כשרה וגדולי הדור פוסלין בעוף הגס כגון אוז וכיוצא בו ולא יראה לי כן ולא עוד אלא שמגדולי קדמונינו מתירין אף בגדיים וכיוצא בהם ולא יראה לי כן אלא בכל עוף מותר:

נעץ הסכין בדבר התלוש ושחט יש מי שאומר שכתלוש הוא נדון וכשרה ובלבד שלא יהא צואר בהמה למעלה וכן כתבוה גדולי המחברים בלחי שנתלש ושן קבועה בו ושחט באותו השן שכשרה:

ממה שאסרנו במשנה שחיטה במגל יד לכתחלה אף בצד הכשר מגזרת צדו האחר יש מי שאומר כל שכן שאם היתה לו סכין פגומה אע"פ שיש מפגימה ולהלן כשיעור הראוי אין שוחטין בו לכתחלה אף על דעת שיזהר שלא לשחוט אלא מפגימה מאילך שמא יפשע ולא יזהר ומ"מ אם שחט ואמר בריא לי שלא שחטתי אלא מפגימה ואילך כשרה והרבה מפרשים מתירין לכרוך חוט על הפגימה דרך סימן ולשחוט בשיעור הנשאר לכתחלה שמגל יד צורתו כך היא ושמא יבא לטעות אבל כאן שהוא עושה סימן ולפי שעה מותר ומ"מ בבריתא ראיתי במסכתא זו פרק ראשון שאף בלא סימן מותר והוא שאמרו שם סכין שיש בה פגימות הרבה אם יש בין פגם לפגם כמלא צואר חוץ לצואר מותר לשחוט בה אלא שלרוחא דמילתא כל שבלא סימן ראוי לחוש ובסימן מיהא אין פקפוק בהיתרו וכמו שאמרו במסכת יום טוב מתוך שלא התרת לו אלא על ידי דליו זכור הוא כך מכיון שלא התרת לו אלא על ידי סימן זכור הוא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף