למודי ה'/נט
|
< הקודם · הבא > |
לימוד נט
[אם נשים שייכות במצות אכילה בתשיעי בתשרי]
נסתפקתי בהא דתני חייא בר רב מדפתי בפרק יום הכיפורים (יומא פא:) ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וכי בט' מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בט' מעלה עליו הכתוב כאילו התענה ט' וי', וכך פסק הרמב"ם ס"ל פ"ג דנדרים ע"ש, הני נשי מאי הוי עלייהו בדין זה, מי אמרינן דכיון דאכילה דט' צורך י' היא כמ"ש רש"י ז"ל שם דה"ק קרא התקן עצמך בט' שתוכל להתענות בי' ע"ש, מינה דלגבי נשים נמי דאיתנהו בעינוי איתנהו נמי בתקנתא דט' דאטו גברי בעי חיי וכו' [נשי לא בעו חיי][1], או דילמא מצות עשה שהזמן גרמה הוא ולא שנא [ונפק"מ לנודר להתענות כך ימים חוץ מימים טובים דערב יום הכיפורים בכלל כמ"ש מור"ם בהג"ה באורח חיים סי' תק"ע וכן נשבע להתענות בערב יום הכיפורים להרמב"ם כמ"ש מרן בסוף הסימן שם ע"ש במגן אברהם וכן לענין תענית חלום שכתב בהג"ה באורח חיים סי' תר"ד ע"ש] והגם שמרן כסף משנה ז"ל בה' הנז' מצדד אצדודי בדרשא זו דאסמכתא היא ומדרבנן ע"ש מ"מ כבר כתבו התוס' ז"ל בפרק ערבי פסחים (דף ק"ח) ובפ' מי שמתו (דף ך') דמצות עשה שהזמן גרמה גם בדרבנן נמי נשים פטורות ע"ש.
ודע דלפי דברי מרן ז"ל הללו דהך דרשא היא מדרבנן ניחא לי מה שמעולם היה ק"ל על מוני המצות דאתי רבנן ובצרי חדא זאת המצוה לאכול ולשתות בט'. ואני רגיל לומר לפמ"ש הרב פרי חדש ז"ל בריש סי' תר"ד אהא דחייא בר רב דא"כ נימא קרא שיאכל בט' ותירץ דאפקיה בלשון עינוי שלא ליתן שכר עשה גמור אלא שכר מצוה בעלמא ע"ש. ומיהו לפי מ"ש רש"י ז"ל התקן עצמך וכו' הא ל"ק דלימא קרא שיאכל בט'. עי"ל לזה לפי מ"ש הרב הנז' עצמו שם דנקט ט' וי' למימרא שהוא כמתענה ב' ימים רצופים ולפ"ז ניחא דמשום הכי אפקיה בלשון עינוי לאשמעינן הא דיש לו שכר כרצופים דעדיף מבלא רצופים אע"ג דהן מצות חלוקות. ושמעתי באומרים לי דאפקיה בלשון עינוי למימרא שאם רצה להתענות מצוה היא בידו אבל בי' אין לו אלא להתענות ואם יאכל אדרבה ענוש יענש, וליתא שהתוס' כתבו כאלו התענה פי' כאלו נצטוה להתענות אבל עכשיו אסור להתענות. איך שיהא לפי מ"ש מרן שהיא מדרבנן ניחא לן מה שלא נמנית בכלל המצות.
ולמאי דאתאן עלה אפשר לי לדקדק קצת מאותה שהק' בפרק הישן (דף כ"ח א') יה"כ מדרב יהודה נפקא ומשני ל"צ אלא לתוספת עינוי ע"ש ומדלא משני ל"צ אלא לאכילה דט' אע"ג דכתיב גבי בעשור ה"נ תוספת לא נפקא מבעשור אלא מבערב בפ' אחרת ואצטריך דסד"א מצות עשה שהזמן גרמה היא קמ"ל דכיון דהוה צורך עינוי דכרת הוא חייבות. ואין לומר דאדרבה כלפי לייא דלא משני הכי משום דפשיטא מלתא דודאי פטורין מש"ה לא ניחא ליה לאוקמי קרא לחייבינהו דאימא הא גופה קמ"ל קרא דה"ט משום דהוה צורך ענוי.
ויש לי עוד להביא ראיה מדאמרינן בריש פרק מי שמתו (דף ך' ע"ב) וחייבין בתפלה פשיטא כיון דכתיב ערב ובקר וצהרים וכו' כמצות עשה שהזמן גרמה הוי קמ"ל דרחמי נינהו, וכך גורסין התוס' ז"ל ע"ש. שמעי' מינה דאע"ג דהוי מצות עשה שהזמן גרמה (היא) מ"מ כיון דאיכא טעמא דרחמי נינהו אזלינן בתר טעמא וה"נ דכוותה, וזה ברור. ומדבריו של גדול הרב האר"י ז"ל יראה דאכילה ועינוי דט' וי' מישך שייכי לנשים יותר מהאנשים ע"ש ומעתה יש לצוות לנשים לקיים מצות אכילת ט' דבני חובה נינהו:
וראיתי להרב ג"ה ז"ל (דף כ"ב) שהק' דאכתי תק' לתנא דעצם עצם בערב למ"ל ע"ש ואשתמיט מניה מ"ש רש"י ז"ל פ"ק דר"ה (ט. ד"ה כל) וז"ל דהא מדקאמר בערב ע"כ לא מקפיד אעינוי דט' ע"ש וכ"כ מרן הבית יוסף ז"ל שם אמה שהק' דקרא קאמר ועניתם והיכי יליף מניה שיאכלו ע"ש והרב פרי חדש כתב דאין זה קושיא דכתיב קרא אחרינא בעשור לחדש תענו וכו' ע"ש. ולע"ד מהא לא אריא דאימא בעי רחמנא להתענות בשתיהן וחילקן הכתוב להלכות עשירי למלאכה ולעונשין. והרב הנז' כתב שם דברי התוס' ומסיים בה וז"ל ומלת בערב צריך לפרושה דקאי אערב ט' ע"ש ולכאורה זה סותר מ"ש קודם בתי' ב', גם התוס' לא כתבו זה, ומ"ש ה"נ נימא האי ערב של עשירי היינו לומר דועניתם בערב דעשירי שיתענו בערביתו.
עוד הק' שם למ"ל בערב ע"ש, וקושיא זו היא לפי תי' א' שכתב קודם זה ע"ש ומה שתי' דאתי לתוספת עינוי ע"ש לתנא דעצם עצם עדיין ק' למ"ל בערב וכמו שהק' הרב ג"ה וצ"ל דאצטריך שלא תאמר יתענה גם בט' וכמ"ש הוא עצמו בתי' הב' למה שהק' מרן מרן ז"ל, ומה שהק' דלמה נקט י' ע"ש מ"ש י"ל עוד דהו"א שאע"פ ששכר העינוי כנגד האכילה מ"מ חשוב כאלו התענה כל ט' מצד האכילה לבד מתוספת י' שמתענה ממש שנכלל עם י' ונוטל שכרו פעמים לכך נקט ט' וי' רצופים לאשמעינן שאין כאן שכר תוספת פעם ב' בט' ומ"ש הרב דעל האכילה גרידתא לבר מי' הרי הוא כמתענה ב' ימים ע"ש איני יודע מנ"ל לש"ס דבר זה ואפשר דלפי מ"ש הרב שם דאצטריך בערב לתוספת עינוי די' ע"ש ניחא דמדסמך עינוי די' לאכילה דט' שמעינן כאלו התענה ב' ימים חוץ מי'. ומה שהק' מרן הב"י ז"ל דמדקאמר כאלו התענה משמה שהמתענה ה"ז משובח ע"ש אנכי לא ידעתי מה הוקשה לו דדילמא שניהם כאחד טובים:
שו"ר להרב מגן אברהם ז"ל (סי' תק"פ) שהוכיח דהך דרשא דר"ח היא מדאורייתא ע"ש ואח"כ ראיתי להרדב"ז בשניות סי' פ"ח מלשונות הרמב"ם ז"ל שכתב שם דרבינו ס"ל דמצוה מן התורה לאכול בערב יום הכיפורים אע"פ שאינה בכלל מצות עשה דרשא גמורה מן התורה הוא ע"כ. הנה הגאון ז"ל הבליעו בנעימה ולא גילה סודו מה המצוה הזאת מה טעם יש בה שאינה בכלל מצות עשה [וראיתי שם בסי' ק"ג דברים סותרים למ"ש כאן וצ"ע]. ועיין בהלכות קטנות (ח"א סי' כ"ו) שלא ראה דברי רבינו ז"ל הללו גם דבריו מעצמם הם תמוהים וע"ש:
- ↑ לשון הש"ס בקידושין לד.