ליקוטי מוהר"ן/קיט
|
< הקודם · הבא > |
- הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה קיט. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה קיט, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/קיט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
הנכנס לבקר את החולה בשבת, אומר: יכולה היא שתרחם (שבת יב):
כי כשאדם צריך לרחמים, השם יתברך שולח לו רחמנות, שהוא ירחם על אחר, ועל־ידי־זה מרחמין עליו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קנא:): כל המרחם על הבריות מרחמין עליו, וכמו שכתוב (דברים יג יח): ונתן לך רחמים ורחמך.
ומדת הרחמנות תלוי בדעת, מי שיש לו דעה יש לו רחמנות. כי כעס, שהיא הפך הרחמנות, הוא מחמת כסילות, כמו שכתוב (קהלת ז ט): כעס בחיק כסילים ינוח.
ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לג): כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו; כי אם אין בו דעה אין בו רחמנות, כי כעס בחיק כסילים ינוח. על כן אסור לרחם עליו, כי כל המרחם מרחמין עליו כנ"ל, אבל אם אין בו רחמנות אסור לרחם עליו.
נמצא זה החולה שצריך לרחמים, צריך שיהיה לו רחמים על אחרים, וזה תלוי בדעת כנ"ל.
ושבת הוא בחינות דעת, כי כל ימות החל כתיב (במדבר יא ח): שטו העם ולקטו – בשטותא, כמו שכתוב בזהר (בשלח דף סג), אבל בשבת נמשך הדעת לכל אחד.
וזה שאומרין המבקרים להחולה:
יכולה היא שתרחם, הינו שהשבת שהוא בחינות דעת, יכולה שתרחם – לשון נוכח, הינו שתרחם אתה, שיהיה לך רחמים על אחרים, על ידי הדעת שיש לך מבחינות שבת, וכיון שיהיה לך רחמים בודאי ירחמו עליך מן השמים, כי כל המרחם וכו' כנ"ל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |