ליקוטי מוהר"ן/עו

ליקוטי מוהר"ן עו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה עו. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה עו, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/עו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם: (בראשית כב א)

איתא בתקוני זהר (תיקון ע' דף קיח.): מסטרא דימינא מחא חורא ככספא, הדא הוא דכתיב: זרע אברהם אוהבי:

הנה, בהסתכלות יש אור הישר ואור החוזר, דהתפשטות הראות, הוא אור הישר, ובהגיע לראות דבר שחפץ, הוא אור החוזר. [כי עקר כח הראות – מחמת שכח הראות הולך ומתפשט ומכה בדבר הנראה, וחוזר הכח הראות, מחמת ההכאה, לעינים, ונצטיר הדבר בעינים, ואז העינים רואין את הדבר הנראה. כמבאר היטב (לעיל בסימן י"ג אות ד, עין שם). נמצא, שיש בכח הראות בחינת אור הישר ואור החוזר. כי כח התפשטות הראות מעיניו להדבר הנראה, זהו בחינת אור הישר, והכאת הראות בדבר הנראה, שעל־ידי־זה חוזר הדבר לעיניו ונצטיר בעיניו, שעל־ידי־זה עקר הראיה כנ"ל, זהו בחינת אור החוזר, שחוזר ושב הראות לעיניו כנ"ל]:

והשם יתברך, ברוך הוא, אף שאינו נתפס בשום מדה, אך כדי לשבר האזן, נאמר בו גם כן (תהילים קלח ו): כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק ידע. יראה הוא בחינת אור הישר; ממרחק ידע הוא בחינת אור החוזר. [כי עקר הידיעה, לידע מה שרואה, הוא על־ידי בחינת אור החוזר, שהיא בחינת מה שחוזר הכח הראות לעיניו. ועל כן לפעמים האדם רואה איזה דבר בעיניו ממש, ואף־על־פי־כן אינו יודע מה הוא רואה, כגון כשמעבירין איזה דבר לפני עיניו במהירות גדול, וזה מחמת שלא היה פנאי שיחזר הכח הראות לעיניו, ויציר הדבר בדעתו עד שידע אותו, וכמבאר בסימן ס"ה אות ג' עין שם. נמצא שהידיעה מה שיודע מה שהוא רואה, זה בחינת אור החוזר]:

ב

ודע, שהסתכלות עושה כלי, דהינו גבול וזמן. כי מקדם ראותו הדבר, הוא בלא גבול, וכשרואה הדבר, נעשה לו גבול. וזהו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (יומא עד): ויענך וירעיבך ויאכילך את המן, כי אינו דומה מי שרואה ואוכל וכו', מכאן שסומא אין לו שבע. כי מי שאינו רואה אין לו גבול כנ"ל. ומסקנא דגמרא: מאי קרא, טוב מראה עינים מהלך נפש. כי בכח הראות, עושה הלוך לנפשו, והוא הגבול:

ג

וזהו בחינת מעלת הבטחון. כי הבטחון הוא בחינת הסתכלות, שמסתכל וצופה בעיניו להשם יתברך לבד, ובוטח בו, בבחינת (תהילים קמה טו): עיני כל אליך ישברו. כי על־ידי ההסתכלות בבטחון גם כן עושה כלי, דהינו גבול וזמן. כי ההשפעה יורדת מלמעלה תמיד, אך שהיא בלא זמן. כי לפעמים דבר שצריך לו עכשו, יבוא בשתים או שלש שנים. אך על־ידי הסתכלות בבטחון, עושה לההשפעה גבול וזמן, שתבוא השפע בעת וזמן שהוא צריך.

וזה פרוש הפסוק: עיני כל אליך ישברו, על־ידי־זה, נותן להם את אכלם בעתו. פרוש: בהסתכלותו בעיניו להשם יתברך, דהינו בחינות בטחון, בחינת: עיני כל אליך ישברו, על־ידי־זה: אתה נותן להם את אכלם בעתו. בעתו דיקא, דהינו בעת וזמן שהוא צריך. כי הבטחון, שהוא בחינת הסתכלות, עושה כלי וגבול וזמן כנ"ל:

ד

וזה בחינת מעלת התקרבות לצדיקים. כי יש בחינת (שם מב): צמאה נפשי, דהינו כמו מי שהוא צמא מאד, ששותה אפלו מים הרעים. כמו כן גם בעבודת הבורא יתברך, יש בני אדם שהם תמיד בבחינת צמאון, ולומדים ועובדים עבודתו תמיד. והם תמיד בבחינת צמאון, כי נפשו שוקקת תמיד לעבודת השם יתברך, אך שהוא בלא זמן ושכל. כי לפעמים בטולה של תורה היא קיומה (מנחות צט), כמה שכתוב (תהילים קיט קכו): עת לעשות לה' הפרו תורתך. וזהו מעלת התדבקות בצדיקים, כי הם עושים גבול וזמן, לבל יהיה בבחינת צמאון:

וזה פרוש הפסוק: צמאה נפשי לאלקים לאל חי – זה בחינת צמאון כנ"ל. מתי אבוא – ולא יהא בבחינת צמאון. ואראה פני אלקים – ואראה דיקא, דהינו שאזכה שתהיה העבודה בבחינת ראיה, שאזי הוא בבחינת גבול וזמן כראוי כנ"ל, ואזי אינו בבחינת צמאון כנ"ל:

ה

על כן בכל יום ויום צריך התחדשות המחין, כמה שכתוב (איכה ג): חדשים לבקרים וכו'; וכמה שכתוב: המחדש בטובו וכו'. [כי חדוש המח, דהינו שזוכה לשכל חדש, ושכלו הלך וגדול בכל פעם, זהו בחינת ראיה. כי ידיעת השכל הוא בחינת ראיה, שיודע ומבין הדבר על בריו, כאלו רואה אותו בעיניו בראיה יפה, וכמו שכתוב (בראשית ג): ותפקחנה עיני שניהם, ופרש רש"י: על שם החכמה נאמר, כמובא בדברי רבנו כמה פעמים].

ובכח הראות יש שתי בחינות, כי מי שכח הראות שלו יפה, יכול לראות מרחוק, ואין צריך להתקרב אל הדבר שצריך לראות. אבל מי שאין כח הראות שלו חזק, הוא צריך להתקרב להדבר שרוצה לראות, ולהסתכל בו יפה.

כן בעבודת השם יתברך, יש מי שמחו צח, ויכול להתפלל או ללמד בלי עיון, ויש מי שצריך להעלות במחשבתו מקדם שידבר, ואם ידבר מקדם שיעלה במחשבתו, יהיה הדבור בלא מחשבה, והוא בחינת אחר הדברים. וזהו בחינת מחין דקטנות, שהם בחינת דינים. ומי ששכלו צח, הוא בגדלות המחין, והוא בחינות רחמים וחסדים,

כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות לג): גדולה דעה שנתנה בין שני שמות, שנאמר: כי אל דעות ה'. ואל הוא חסד, כמו שכתוב (תהילים נב ג): חסד אל כל היום. וה' הוא רחמים, כמו שכתוב (שם קיט): רחמיך רבים ה'.

אך אי אפשר להתפלל בשכל צח, עד שישוב בתשובה שלמה על חטאיו. כמו שכתוב (דברים ל): ומל ה' את לבבך, ותרגומו: ויעדי ה ית טפשות לבך. ובאיזה תשובה נאמר, בתשובה מאהבה, שלא ישאר שום רשם כלל.

כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (יומא פו): שובו בנים שובבים ארפא משובתם, דקשה, שובבים משמע דמעקרא בלא שום רשם. וארפא, משמע שישאר רשם. ומשני, כאן מאהבה כאן מיראה. כי מאהבה אין נשאר שום רשם, ויש לו שכל צח, ויכול להתפלל בלי עיון, ובכל יום ויום יכול להתחדש מחו:

ו

וזה פרוש הפסוק:

ויהי אחר הדברים. פרוש: אדם שהוא תמיד בשוה, שאינו יכול לבוא להתחדשות המחין. שהוא בקטנות המחין, שהוא בחינת אלקים, דינין, שזהו בחינת אחר הדברים כנ"ל.

והאלקים נסה – הינו לנסות ולהרים את בחינת המחין דקטנות, שהם בחינת אלקים, זה זוכין, על־ידי בחינת אברהם, שהוא בחינת אהבה. כי על־ידי תשובה מאהבה, זוכין למחין דגדלות, שהם בחינת חסדים ורחמים כנ"ל. וזהו: והאלקים נסה – את אברהם, שעל־ידי בחינת אברהם, מנסין ומרימין את המחין דקטנות, שהם בחינת אלקים, וזוכין למחין דגדלות כנ"ל:

וזה פרוש הזהר הקדוש:

מסטרא דימינא מחא חורא. פרוש: ממדת אהבה נעשה שכלו צח ככסף,

הדא הוא דכתיב: זרע אברהם אוהבי; כי המח נקרא: זרע אברהם אוהבי, שהיא מדת אהבה, שממדה זאת בא לשכל צח כנ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף