ליקוטי מוהר"ן/עה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ליקוטי מוהר"ן TriangleArrow-Left.png עה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה עה. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה עה, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/עה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

יברכנו אלקים וייראו אתו כל אפסי ארץ: (תהלים סו)

דהנה יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה. ומהיכן בא מדה זו, מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך, כמו שכתוב: ויז נצחם, ופרש רש"י: דמים.

ב[עריכה]

ולא מצא הקדוש־ברוך־הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום וכו' (עוקצין פ"ג). ובמחלקת יש בחינת העושה שלום, והוא בחינת העלאת מיין נוקבין. למשל, כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינות מחלקת, והתרוץ הוא בחינת העושה שלום, והוא העלאת מיין נוקבין.

ולפעמים שלום עושה שלום במקום אחר, והוא העלאת מיין נוקבין למקום אחר.

ג[עריכה]

ותורה ותפלה, הוא גם כן בחינת העלאת מיין נוקבין, שהוא שלום, כמו שכתוב: בורא ניב שפתים שלום.

ועושה שלום ובורא את הכל. כי בשעת בריאה נפלו עולמות למטה, והעולמות הם אותיות, ונתפזרו לכמה ניצוצות. ועל־ידי העלאת מיין נוקבין של תורה ותפלה, נעשה צרוף מהניצוצות, ונעשה עולם. וזה: ונתתי שלום בארץ, כי מהארציות נתעלה הניצוצות, ונעשה שלום. וזהו: ולאמר לציון עמי אתה, אל תקרי עמי אלא עמי בשתפי וכו'; כי הוא גם כן כמו בורא במלולו שמים וארץ כנ"ל.

ד[עריכה]

ובחינה זאת נעשה בכל יום, עד ביאת משיח, עד: וביום ההוא יעמדו רגליו על הר הזיתים, שהוא בחינת רגלין. ותורה ותפלה, הם גם כן בחינת עמידה. תורה, כמו שכתוב: ואתה פה עמד עמדי, ויתיצבו בתחתית ההר. ותפלה – ויעמד פינחס ויפלל. והוא בחינת רגלין, ועל ידי בחינת רגלין דתורה ותפלה נתקרבו בחינת: ועמדו רגליו על הר הזיתים, כמו שכתוב: צדק לפניו יהלך, וצדק הוא תורה ותפלה, כמו שכתוב: צדק תדברון.

וזה פרוש: שותא דינוקא בשוקא דאבוה ודאמא (סוכה נו). כי על־ידי הדבורים של תורה ותפלה נעשה בחינות שוקין ורגלין,

ובדבר ה' שמים נעשו, לכן יש ניצוצות שנפלו בכל דבר: במאכל ובמשתה ובמלבוש. והתענוג שיש מן הדבר מאכל ומשתה הוא הניצוצות,

והניצוצות הם אותיות. וקדם שמוציא אל הדבור, הם בחינת דם. והוא בחינת נפש, כמו שכתוב: כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא. וכשיצאה לדבור, הוא בחינת: נפשי יצאה בדברו.

וקדם היא בחינת: צולע על ירכו, ובהיציאה אל הדבור, הם בחינת: ויבן את הצלע. ומפני שניצוצות הנ"ל קדם הדבור אין להם צרוף, והם בבחינת שברים ומחלקת, כי כל ניצוץ מתגבר על חברו, ובהוציאו אל הדבור, הוא בצרוף, והוא בחינת שלום. נמצא, שצריך בהניצוצות הנ"ל לדבר בדברי תורה ותפלה, ולא בדברים אחרים.

וזהו פרוש הגמרא (סוכה נג תענית כה): לוי הטיח דברים כלפי מעלה ואטלע, שהוא בחינת צולע על ירכו, כי מכח שהוציא הניצוצות בדברים אחרים נשאר בבחינת צולע על ירכו.

ה[עריכה]

וצריך לדבר בתורה או בתפלה, עד שיהיה הגוף בטל ואפס. וזה פרוש הפסוק: והיו לבשר אחד – שיהא הגוף אחד עם הדבור עד שיהא כאפס. ובמה הוא בא לדבר זה, ביראה. כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה (ב"ב י): גוף קשה פחד שוברו. ופחד, הוא פחד יצחק, הוא יראה:

ו[עריכה]

וזה פרוש הפסוק:

יברכנו אלקים וייראו אותו. כלומר: כי הברכה, כשיהיה בבחינת יראה,

כל אפסי ארץ. כלומר: כל ארציות נעשים אפס, כמה שכתוב: והיו לבשר אחד:

ז[עריכה]

ובתורה ותפלה יש שני גונים, מחשבה וצעקה, והוא בחינת משה ודוד. כי הצעקה בחינת: חכמות בחוץ תרנה, ובמחשבה בחינת: חמוקי ירכיך. במשה כתיב: ויצעק משה, וכתיב: וילך וידבר וכו', כלומר שהיה מקהיל קהלות ברבים, וזה בחינת: חכמות בחוץ תרנה. ובדוד כתיב: במקהלות ברכו אלקים, והוא גם כן: חכמות בחוץ תרנה:

ח[עריכה]

גם זאת התורה, הלשון אינו מתקן ומסדר כלל, גם חסר הרבה. וכל אשר מצאה ידי להבין מדברים אלו בעזר ה' יתברך, הכרחתי לחזר ולכתבם במהדורא תנינא. וזהו:

יברכנו אלקים וייראו אתו כל אפסי ארץ (תהילים סז ז-ח):

כי יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה, ומדה זאת באה מדמים שעדין לא עבד בהם את השם יתברך. כי עקר מדת הנצחון הוא מהדמים, כמו שכתוב (ישעיה סג ג): ויז נצחם, ופרש רש"י: דמים.

ט[עריכה]

וצריך כל אחד לבטל מדת הנצחון והמחלקת, ולרדף אחר השלום, כי לא מצא הקדוש־ברוך־הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום (עוקצין פג). וזה זוכין על־ידי שידבר הרבה בתורה ותפלה, על־ידי־זה יזכה לשלום.

כי כשיש מחלקת, צריכין לעשות שלום. וזה העושה שלום הוא בבחינת העלאת מיין נוקבין. כי כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינת מחלקת, כי חלוק לבו, ואינו מבין הדבר, כי נראה לו כאלו הדברים סותרין זה את זה, וחולקין זה על זה. והתרוץ הוא בחינת העושה שלום, כי על־ידי התרוץ הוא עושה שלום בין הדברים הנראים כחולקים וסותרים זה את זה, וזהו בחינת העלאת מיין נוקבין. [כי עקר בחינת העלאת מיין נוקבין, הוא בחינת השתוקקות ואהבה שמעורר אחד לגבי חברו. כגון כשאחד משתוקק להשם יתברך, או לנסע לצדיק אמתי, זהו בחינת העלאת מיין נוקבין, שעל־ידי־זה מתחברין ומתקשרין להשם יתברך ולצדיקיו. נמצא שזה העושה שלום, שמכניס אהבה בלב כל אחד לגבי חברו, ומקרבם יחד, ועושה שלום ביניהם, זהו בחינת העלאת מיין נוקבין].

ולפעמים זה השלום עושה שלום במקום אחר, והוא בחינת העלאת מיין נוקבין למקום אחר.

י[עריכה]

וכל הדבורים שמדברים בתורה ותפלה, הם בבחינת העלאת מיין נוקבין, כידוע, שהוא בחינת שלום, כמו שכתוב (ישעיה נז יט): בורא ניב שפתים שלום. וזה עקר תקון הבריאה, כמו שכתוב: עושה שלום ובורא את הכל. כי בשעת בריאה נפלו עולמות למטה (על ידי שבירת כלים, כידוע), והעולמות הן בחינת אותיות, ונתפזרו לכמה ניצוצות. ועל־ידי העלאת מיין נוקבין של תורה ותפלה, נעשה צרוף מהניצוצות והאותיות, ונעשה עולם,

וזהו בחינת שלום, כי קדם שמכניס אלו הניצוצות והאותיות תוך דבורי תורה ותפלה, אין להם שום צרוף וחבור, והם בבחינת שברים ומחלקת, כי כל ניצוץ מתגבר על חברו. וכשמכניסם אל הדבור דקדשה, הוא מצרפם ומחברם, שזהו בחינת שלום. כי על־ידי הדבור דקדשה של תורה ותפלה נעשה העלאת מיין נוקבין, שעל־ידי־זה נעשה שלום כנ"ל, שעל־ידי־זה נתתקנין ונתחדשין כל העולמות הנפולין, ונחשב כאלו בראן מחדש.

וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (הקדמת הזוהר דף ה'): ולאמר לציון עמי אתה – אל תקרי עמי אלא עמי בשתפי, מה אנא בורא שמים וארץ במלולי, אף אתה כן וכו'. כי בודאי הוא בורא שמים וארץ בדבורי תורה ותפלה, כי חוזר ומחדש ומתקן העולמות הנפולין כנ"ל.

וזה בחינת (ויקרא כו ו): ונתתי שלום בארץ; כי מהארציות נתעלין הניצוצות ונעשה שלום, שזהו עקר תקון הבריאה כנ"ל. על כן צריכין לדבר רק דבורים קדושים, ולא דברים אחרים, כדי להעלות הניצוצות הנ"ל, לתקן כל העולמות.

יא[עריכה]

כי עקר הבריאה היתה על־ידי הדבור, כמו שכתוב (תהילים לג ו): בדבר ה' שמים נעשו. ועל־ידי השבירה נפלו ניצוצות בכל הדברים, במאכל ובמשתה ובמלבוש, ובכל התענוגים שבעולם. כי התענוג שיש בהדבר שאוכל ושותה וכיוצא בזה, הוא מהניצוצות שנפלו לשם,

והנצוצות הם אותיות כנ"ל. וקדם שמוציאם אל הדבור, הם בבחינת דם, שהוא בחינת נפש, כמו שכתוב (ויקרא יז יד): כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא. וכשמוציאם על־ידי הדבור, זהו בחינת (שיר השירים ה ו): נפשי יצאה בדברו; ואז מעלה הניצוצות ומחברם יחד, ועושה שלום ביניהם.

וזהו שאמרנו למעלה, שעל־ידי הדמים שלא עבד בהם את השם יתברך, מזה בא נצחון ומחלקת. כי עקר הנצחון והמחלקת, הוא מבחינת הניצוצות הנפולין הנ"ל, קדם שמחברם ומתקנם, שאז הם בבחינת מחלוקת כנ"ל, ואזי הם בחינת דמים כנ"ל.

ועל כן צריך לעבד את השם יתברך בכל הטפי דם שנמצאים בו, דהינו שידבר הרבה בתורה ותפלה, עד שיהיה נעשה מכל הדמים דבורים של תורה ותפלה. כי הדבור הוא מהנפש, שהוא בחינת דמים כנ"ל. ואזי מבטל כל הנצחון והמחלקת הנמשך מהניצוצות הנפולין הנ"ל, שהם הם בחינת הדמים שעדין לא עבד בהם את השם יתברך כנ"ל:

יב[עריכה]

ובחינה זאת של ברור הניצוצות, נעשה בכל יום עד ביאת המשיח, עד שיתקים (זכריה יד ד): ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים (כמובא בכתבי האריז"ל). כי עקר תקון הניצוצות הוא בבחינת רגלין (כמבאר במקום אחר). כי תורה ותפלה הם בחינת עמידה, שהוא בחינת רגלין. תורה, כמו שכתוב (דברים ה כח): ואתה פה עמד עמדי. וכתיב (שמות יט יז): ויתיצבו בתחתית ההר. ותפלה, כמו שכתוב (תהילים קו ל): ויעמד פינחס ויפלל.

וזה בחינת (שם פה): צדק לפניו יהלך. צדק, הוא בחינת הדבור של תורה ותפלה, כמו שכתוב (שם נח): צדק תדברון. על־ידי־זה נתתקנין הרגלין, בבחינת: צדק לפניו יהלך. ועל־ידי־זה זוכין לבחינת: ועמדו רגליו ביום ההוא וכו'. (וזה בחינת שותא דינוקא וכו', עין לעיל – זה איני מבין כלל).

כי קדם התקון, דהינו קדם שמוציא הניצוצות אל הדבור דקדשה, אזי הם בבחינת: צולע על ירכו (בראשית לב לב), שהוא בחינת פגם הרגלין. ואחר־כך כשמוציאם אל הדבור, ובונה מהם דבור דקדשה, זהו בחינת (שם ב): ויבן את הצלע – שמתקן בחינת צולע על ירכו.

וזהו בחינת (מגילה כב:): לוי הטיח דברים כלפי מעלה ואטלע – זה בחינת צולע על ירכו. כי מחמת שפגם בהדבור, על כן אטלע, כי נשאר בבחינת צולע על ירכו, שהוא בחינת פגם הדבור כנ"ל.

יג[עריכה]

וצריכין לדבר בתורה ותפלה, עד שיהיה הגוף בטל ואפס, וזהו בחינת (בראשית ב כד):: והיו לבשר אחד – שיהא הגוף אחד עם הדבור. (שהוא בחינת חוה, כמו שכתוב (תהילים יט ג): ולילה ללילה יחוה, כמבאר במקום אחר, שהיא בחינת הצלע הנ"ל, בחינת: ויבן את הצלע, שעל זה נאמר: והיו לבשר אחד) דהינו, שיתבטל הגוף לגמרי כאין וכאפס על־ידי דבורי תורה ותפלה.

ולבוא לזה, לבטל הגוף לגמרי, הוא על־ידי יראה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב"ב דף י): גוף קשה פחד שוברו, ופחד הוא בחינת (בראשית לא מב): פחד יצחק, דהינו יראה:

יד[עריכה]

וזה פרוש הפסוק:

יברכנו אלקים – זה בחינת שלום, כי לא מצא הקדוש־ברוך־הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום.

וייראו אתו – הינו יראה, שעל־ידי־זה נתבטל הגוף לגמרי, על־ידי דבורי תורה ותפלה כנ"ל. וזהו:

כל אפסי ארץ, הינו שכל הארציות נעשים אפס ואין, כי נתבטלין לגמרי כנ"ל. אזי זוכין לברכה, שהוא בחינת שלום, בחינת: יברכנו אלקים וכנ"ל. (ובתורה ותפלה יש שני גונים: מחשבה וצעקה וכו' – גם זה לא הבנתי כלל):

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף