ליקוטי מוהר"ן/נה

ליקוטי מוהר"ן נה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה נה. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה נה, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/נה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לשון רבנו זכרונו לברכה איתא בגמרא (נדה כד:): אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי, פעם אחת רצתי אחר צבי, ונכנסתי בקולית של מת וכו':

א דע, כי לראות במפלתם של רשעים אי אפשר אלא על־ידי בחינת ארץ ישראל, בבחינת (תהילים קי א): שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך. ימין, זה בחינת ארץ ישראל, בחינת בנימין, בן ימין, שנולד בארץ ישראל (כמובא בפירש"י פרשת וישלח):

ב

ב ולהמשיך בחינת קדשת ארץ־ישראל עכשו בגלות, שהיא תחת יד הסטרא אחרא, ואין יכלת בקדשתה להתגלות, אף־על־פי־כן יכולין לגלות ולהמשיך קדשתה אפלו בגלות המר הזה, בבחינת (ויקרא כו מא): ואף גם זאת בארץ איביהם; הינו אפלו בגלות המר, יכולין לגלות בחינת "גם זאת".

ועל־ידי מה יכולין להמשיך את קדשת ארץ־ישראל, על־ידי התנוצצות אור זכות אבות, כמאמר הזהר (שלח דף קעד.): באתר דאית תמן אבות, אית תמן שכינתא; בבחינת (שם): וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכר. כשמתנוצץ אור זכות אבות, אזי נתגלה קדשת ארץ־ישראל, ולא די שהאדם נצול מהרשע, אלא גם רואה בהרשע מה שהרשע רצה לראות בו:

ג

ג כי הרשעים ממשיכים בחינת רע עין על שונאיהם, בחינת (ברכות ז:): ולא עוד, אלא שרואה בשונאיו. והאדם נצול מרע עין הזה על־ידי למוד זכות שלמד על הרשע. כי גם הקדוש־ברוך־הוא מלמד זכות על הרשע, בשביל להציל את הצדיק מרע עין של הרשע. וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שם): ולא עוד אלא שזוכה בדין, שנאמר: מרום משפטיך מנגדו.

וזאת הזכיה שזוכה בדין, שמלמדין עליו זכות, על־ידי־זה נצול הצדיק מרע עין של הרשע. כי לסלק הדין והמשפט, צריך לזה התגלות היד, בבחינת (דברים לב מא): ותאחז במשפט ידי; שלא לשלט על הרשע. וכשנתגלה יד ה', אזי נעשה צל, שבו נתכסה הצדיק מארס של הרע עין, בבחינת (ישעיה נא טז): ובצל ידי כסיתיך.

כי הרשעים בגלות המר הזה, עיניהם לטושים כראי מוצק, וארס עיניו מביטים למרחוק, בבחינת (תהילים כב יח): המה יביטו יראו בי; ועל־ידי הצל כהו מאור עיניו ונחשכים, שאין הארס שלהם יכול להזיק.

אבל הצדיקים שמאור עיניהם בזמן הזה קטן, בבחינת (ישעיה מב יט): מי עור כמשלם; ועל־ידי הצל נתחזק מאור עיניהם, כדרך חלושי הראות שאינם יכולים לראות היטב כשאור חזק וגדול, וצריכים לצל כדי שיוכלו לראות.

וזהו (תהילים לז לב): צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, הינו עם רע עין כנ"ל,

וה' לא יעזבנו בידו. בידו דיקא, הינו בהתגלות יד ה' כנ"ל. ועל־ידי מה נתגלה יד ה', על־ידי: ולא ירשיענו בהשפטו – על־ידי בחינת: ותאחז במשפט ידי, בחינת: מרום משפטיך כנ"ל.

כי על־ידי־זה כהו מאור עיני הרשע, בבחינת (ישעיה כח ז): שגו בראיה, על־ידי פקו פליליה, זהו בחינת משפט, שזוכה בדין, על־ידי־זה שגו בראיה, נחשך מאור עיניו כנ"ל.

ועל־ידי הצל נתחזק מאור עיניו של הצדיק כנ"ל, ויכול לראות למרחוק, בבחינת (תהילים קכא א): אשא עיני אל ההרים, ורואה ומשיג צדקתו של השם יתברך, ויכול לידע ולהבין כי ה' הצדיק, אף־על־פי שהרשע זוכה בדין, ואין זה ממדת הצדק, ורואה שהצדק שהקדוש־ברוך־הוא מצדיק את הרשע במשפט, זהו צדקתו של הקדוש־ברוך־הוא, (שמות כג) כי לא אצדיק רשע.

וזהו: אשא עיני אל ההרים, זהו בחינת צדקתו של הקדוש־ברוך־הוא. בבחינת (תהילים לו ז): צדקתך כהררי אל, אף־על־פי שמשפטיך כבוש בתהום רבה:

ד

ד ועל ידי חזוק הראיה של הצדיק, שרואה צדקת ה', נתחזק אמונתו, ויכול להתפלל, כי לבו נתפשט מעקמימותו, שהיה לו קדם שראה צדקת ה', כי על־ידי הצדקות של ה' שרואה, נתפשט הלב מעקמימותו ונתישר, בבחינת (שם): וצדקתך לישרי לב. כי מתחלה נעקם לבו מלהאמין בשלמות בהשם יתברך, כי היה נדמה לו שעות, חס ושלום, הקדוש־ ברוך־הוא את הדין; אבל עכשו שרואה צדקות ה', נתישר לבו בשלמות אמונה,

ואז מחזק את עצמו, ומתפלל על צרכיו. כי עקר התפלה היא על־ידי אמונה, שמאמין שהכל ברשות הקדוש ברוך הוא, אפלו לשנות הטבע, ואין הקדוש־ברוך־הוא מקפח שכר כל בריה, כי צדיק ה'. וזהו בחינת (תהלים קיט): אודך בישר לבב – על־ידי ישרת לב, שהיא בחינת אמונה, נעשה בחינת תפלה:

וזהו בחינת פרה אדמה, כמאמר הזהר (חוקת דף קפ:) פרה דקבילת משור.

פרה, זהו בחינת תפלה, בחינת (הושע יד): ונשלמה פרים שפתינו.

דקבילת משור, בחינת הסתכלות, לשון (במדבר כד): אשורנו ולא קרוב. כי על ידי בחינת אשא עיני אל ההרים כנ"ל, נעשה בחינת תפלה. וזהו:

אדמה תמימה. אדמה, דא גזרת דינא. תמימה, דא שור תם, דינא רפיא (כ"ש בזוהר שם). הינו שרואה שהקדוש־ברוך־הוא מחליש כח הדין, בבחינת: ותאחז במשפט ידי;

אשר לא עלה עליה על, דא שלומי אמוני ישראל (גם זה שם בזוהר הנ"ל). זהו בחינת חזוק אמונה, בחינת תפלה, שנעשה על ידי חזוק הראיה כנ"ל, בחינת: וצדקתך לישרי לב כנ"ל:

ה

ה וזהו בחינת עפר ואפר הנאמר בפרה. כי בחינת התפלה, צריכה לבחינת עפר ואפר. כי צריך להכניע הרע, הן בפרט הן בכלל, תחת הטוב, בבחינת (מלאכי ג כא): ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. וזה בחינת אפר שיש בבחינת התפלה. ורגל זה בחינת תפלה, בבחינת (תהילים כו יב): רגלי עמדה וכו'.

הרע שבפרט, הינו גופו המגשם וחמרו, יבטל בשעת תפלה. כמו חסידים הראשונים, שהיה להם בשעת תפלה התפשטות הגשמיות. והרע שבכלל, הינו התפלות של פושעי ישראל שמתפלל עמהם, יבטל הרע שלהם, ויעשה מהרע כסא לקדשה, וזה בחינת אפר שבתפלה:

ועפר שבתפלה, הינו שיקשר את עצמו בכלל ובפרט, עם נפשין ורוחין ונשמתין של שוכני עפר, ויעורר אותם בתפלתו, שיתפללו עמו, בבחינת (ישעיה כו יט): הקיצו ורננו שוכני עפר. וזהו (איכה ג כט): יתן בעפר פיהו. כלומר, שיקשר דבורו עם שוכני עפר כנ"ל:

וזהו שאמר אברהם בתפלתו (בראשית יח כז): הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר, כי זה צריך לבחינת התפלה:

וזהו נקרא תפלה בצבור, כי אותיות צבר ראשי־תבות צדיקים, בינונים, רשעים. בינוני הוא המתפלל, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (קידושין מ:): לעולם יראה אדם את עצמו כאלו חציו זכאי וכו'. צדיקים, זהו בחינת עפר. רשעים, זהו בחינת אפר כנ"ל:

ולעורר שוכני עפר – זה יש בפרט ובכלל. בפרט, הינו חלקי נפש־רוח־נשמה שלו שבאו כבר בגלגול ונתקן. ובכלל, הינו נפש־רוח־נשמה של שוכני עפר אחרים, לעורר אותם שיתפללו עמו.

וזהו בחינת שבעה שבעה הנאמר בפרה, שכל ענינה שבעה, הינו כמובא (בזוהר אחרי דף עו: ובמדבר רבה פ' יט): שבעה כבוסין, שבעה כהנים וכו', זהו בחינת תפלה, בחינת (תהילים קיט קסד): שבע ביום הללתיך:

ו

ו גם צריך לתקן בתפלתו בחינת שלש קולות, בחינת (קהלת ה): קול כסיל ברב דברים, ובחינת (שמות לב): קול ענות אנכי שומע, ובחינת קול, בחינת (תהלים מד): כל היום כלמתי נגדי וכו' מקול מחרף ומגדף. וזהו בחינת עץ ארז ואזוב ושני תולעת, הנאמר בפרה:

ארז זה בחינת: קול כסיל ברב דברים; ברב ההנהגות ואמונות כוזבות, שהם בחינת דרכי האמורי, כי פתי יאמין לכל דבר (משלי יד). וזהו בחינת ארז, בחינת (עמוס ב): ואנכי השמדתי את האמורי אשר כגבה ארזים גבהו. והגבוהי קומה, על־פי הרב הן כסילים, כי מחמת גבה קומתו, העשנים העולים מהלב אל המח להתבשל במח, ולהתהוות מהם מחשבות, העשנים האלו נחלשים ברב הדרך שיש מהלב אל המח, מחמת גבה קומתם, ואינם ביכלתם להתהוות מהם מחשבות שכליות, ומחמת זה, הגבוהי קומה הם שוטים. וזה בחינת דרכי אמורי, שאין להם שום שכל, מחמת כי כגבה ארזים גבהו, בשביל זה, הם מאמינים אמונות רבות כזביות:

וקטני קומה, שהעשנים שלהם נתבשלים היטב, ונעשה מהם מחשבות שכליות, אבל מחמת ששכלם יותר ממעשיהם הטובים, בחינת (אבות פ"ג): כל שחכמתו מרבה ממעשיו; על־ידי־זה, כשהמחשבה שכליות חוזרת אל לבם, אין כח בלבם להכיל את השכל, כי עקר חזוק הלב, הוא על־ידי מעשים טובים. על־ידי־זה הם בבחינות (משלי יז): לקנות חכמה ולב אין; ועל־ידי זה השכל הם מחטיאים, והן הן הפילוסופים, שאין להם לב טוב וטהור, ואינם בבחינת (תהלים קיט): בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך, ומחמת זה השכל מחטיאים ביותר.

והן, בחינת (מלכים־א ה): אזוב היוצא בקיר. אזוב, זה בחינת קטני קומה, הם בעלי השכל, אבל הלב אינו יכול להצפין כח השכל בתוכו, כי לבם חלש וחסר. ובפרט הנואפים, העוסקים בחכמת פילוסופיא, שמאד מאד מזיק להם, כי לבם חסר, בבחינת (משלי ו): נואף אשה חסר לב. וזהו: אזוב היוצא בקיר, הינו בקירות הלב, שהשכל יוצא דרך קירות הלב, ואין הלב יכולה להכיל בתוכה את השכל, בבחינת: בלבי צפנתי וכו'.

וזהו בחינת: קול ענות אנכי שומע – קול חרופין וגדופין, שמגדפין כלפי מעלה בחכמתם, כידוע. ועליהם נאמר (קהלת ז): ואל תתחכם יותר:

ושני תולעת – זהו בחינת קול שלישי, שיש לאדם בזיונות וחרפות משונאים, בבחינת: כל היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני, מקול מחרף ומגדף, וזהו: תולעת, בחינת (תהלים כב): ואנכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם:

וזהו, שחיטה, שרפה, אסיפה, הנאמר בפרה, שהם שלש בחינות אלו:

שחיטה, זהו בחינת בטול אמונת כסילים, בבחינת (הושע ה ב): ושחטה שטים העמיקו;

שרפה, זהו בחינת חזוק הלב, שיוכל להכיל את דברי החכמה בתוכו, בבחינת (תהלים לט): חם לבי בקרבי; כי על־ידי שנעצר דברי השכל בלב, נתחמם הלב, כי השכל הוא כאש עצור. וזהו שרפה;

ואסיפה, זהו בחינת בטול הבזיונות של השונאים, בבחינת (בראשית ל כג): אסף אלקים את חרפתי, זה בחינת בטול קול שלישי כנ"ל:

ז

ז וכל זה צריך המתפלל לתקן בתפלתו:

להעלות את הנופלים באמונות כזביות, להעלותם בתפלתו לאמונה אמתיות, שהיא התפלה, ולקבע בלבם אמונה שלמה.

ולתקן את לב המחקרים החכמי פילוסופיא, שיוכל לבם להכיל את שכלם, שלא יחטיא אותם, בבחינת: בלבי צפנתי וכו'. וזה נעשה על־ידי כונת הלב שבתפלה, מתקן את לבם.

ולהפך כל הבזיונות והחרפות, להפך לכבוד. כי כשאדם עומד בהיכל המלך, ומבטל את עצמו מכל וכל, ואין רואה שום דבר, אלא את המלך רואה, בודאי כששומע איזהו חרפה ובזוי, הוא מפרש את החרפה והבזוי לפרוש של כבוד להמלך, כי איך אפשר שיבוא אחד לתוך היכל המלך, ויבזה את המלך, אלא בודאי אלו דברים הם דבורי כבוד. ומתבונן בהדבורים איך לפרש ולצרף אותם, שיתהוו מהם כבוד להמלך. ואין לחשב, שמא אלו החרפות עליו נאמרים; זה אינו, כי מי הוא, הלא ישותו נתבטל, ואין כאן אלא המלך בעצמו.

וזהו (תהילים כט ט): ובהיכלו כלו אומר כבוד – כל האמירות, צריך לצרפם להתהוות מהם כבוד. ובשעת התפלה, האדם עומד בהיכל המלך, בבחינת (שם נא): אדני שפתי תפתח; "אדני" זהו "היכל" (תיקון יח דף לא:). בכן צריך לעשות מכל הבזיונות צרופי כבוד להמלך:

ח

ח ועל ידי תפלה כתקונו מתנוצץ אור זכות אבות, בבחינת: חלה זכות אבות (עיין בזוהר שלח הנ"ל [באות ב])]. וזה נעשה על־ידי תפלות כתקונו, כי חלה זכות אבות, על־ידי ויחל משה את וכו' (שמות לב יא), על־ידי בחינת תפלה. ובאתר דאבות תמן, שכינתא תמן, שהיא בחינת חלה, שהיא "גם זאת". כי גם בחינת חלה, שהיא שעור מ"ג ביצים.

והוא בחינת ירשת ארץ־ישראל, כי זאת המצוה נצטוו שיעשו תכף, כמו שכתוב (במדבר טו יט-כ): והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה מראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה; כי באתר דאבהן תמן, שכינתא תמן, דהיא בחינת חלה, היא ארץ ישראל.

ועל ידי בחינת ארץ ישראל, לא די שנצול מרע עין של רשעים, אלא גם רואה בהם, מה שהם רצו לראות בו. ועד עכשו עברו משכיות לבם, שהשיגו יותר ממה שהתאוו, ועכשו על ידי ויחל, על ידי חלה זכות אבות, על ידי חלה תרומה, על ידי ארץ ישראל, נעשה לבם תוחלת ממשכה מחלת לב (משלי יג יב):

וזהו: קוה אל ה' ושמר דרכו (תהילים לז לד) – זה בחינת תקון התפלה, בחינת דריכת הקשת, בחינת התפלה, והן תלת גונין דקשת, שהם אור האבות המתנוצץ כנ"ל, על ידי זה:

וירוממך לרשת ארץ – זהו בחינת ארץ ישראל. ועל ידי זה:

בהכרת רשעים תראה – בחינת: שב לימיני וכו' כנ"ל: וזהו:

שכן ארץ ורעה אמונה (תהלים צה); על־ידי אמונה, שהיא התפלה, על־ידי־זה בא לבחינת ארץ ישראל:

ט

ט ודע, שלאו כל אדם יכול לתקן קולות הנ"ל בתפלתו, כי לפעמים הקולות הנ"ל בתפלתו הם יוצאים מרשעים גדולים כל כך, עד כי כל מי שעומד כנגדם הוא מסכן נפשו,

וצריך לזה תפלה גדולה, כמו תפלת משה רבנו עליו השלום. ואפלו משה רבנו עליו השלום היה ירא מעוג מלך הבשן, כי אחיזת עוג היה סמוך לימין, שהיא ארץ־ישראל, עד שאמר הקדוש־ברוך־הוא למשה: אל תירא אותו (במדבר כא לד), כי אמר: הא ימינא דילי אסתלק, כמובא בזהר (חוקת דף קפד). ועוג אחיזתו בימין, שהוא מבני ביתא דאברהם, וארצו סמוך לארץ־ ישראל, ובשביל זה היה ירא משה ממנו להתגרות, כל שכן שאר בני אדם, שצריך מאד לפשפש את עצמו, ולהבין שרש הרשע איך אחיזתו, אם יוכל להתגרות בו ולשיצאה לו:

י

וזהו שאמר אבא שאול:

קובר מתים הייתי – שהיתה השתדלותו תמיד לראות בהכרת רשעים, שבחייהם קרויין מתים (ברכות יח:).

פעם אחת רצתי אחר צבי – כי עקר מפלתן של רשעים הוא על־ידי ירשת ארץ־ישראל, על־ידי המשכת קדשת ארץ־ישראל, בבחינת שב לימיני וכו' כנ"ל, וארץ־ישראל צבי היא לכל הארצות (יחזקאל כ ו).

ונכנסתי בקולית של מת – הינו שרצה לתקן קולות הנ"ל.

ורצתי אחריו שלש פרסאות – הינו בחינת התפלה, שהם שלש תפלות, ועל ידם מתנוצץ אור שלשת אבות, שהם בבחינת רגלי הכסא, כדי להמשיך אור ארץ־ישראל, שהיא בחינת צבי הנ"ל.

וצבי לא הגעתי, וקולית לא כלתה – שלא השיג בחינת ארץ־ישראל, בטול קולות הנ"ל.

וכשחזרתי לאחורי – הינו אחר גמר תפלתי, שאז פוסע האדם לאחוריו שלש פסיעות.

אמרו לי: של עוג מלך הבשן היא – ואין כל אדם יכול לתקן קולות כאלו, כי אחיזתו בימין, ואפלו משה רבנו היה ירא מפניו, עד שהבטיחו הקדוש־ברוך־הוא: אל תירא אותו כמובא בזהר (שם).

ובשביל זה בחינת רשע כעוג נקרא פליט, כמו שכתוב (בראשית יד יג): ויבא הפליט – זה עוג (ב"ר לך לך פ' מב ועיין נדה סא ובתוספות שם וע' מ"ר דברים א ד), שרצה שיהרג אברהם וישא את שרה. והוא בבחינת: צופה רשע לצדיק – אברהם וכו' – ה' לא יעזבנו בידו, בבחינת: ותאחז במשפט ידי. והקדוש־ברוך־הוא כבש משפטו ממנו זמן רב, עד זמן משה רבנו עליו השלום, ובשביל זה נקרא פליט, בבחינת (איוב כג ז): ואפלטה לנצח משפטי – שנמלט מהמשפט זמן כביר:

יא

ועל־ידי־זה הצדיקים שהם עושי טוב, זוכים לפני ה', כי קדם כריתות הרשעים היה פני ה' מכסה ומסתר בעושי רע כדי להכריתם, בבחינת (תהילים לד יז): פני ה' בעושי רע להכריתם;

ועכשו, תכף כשרואים בכריתות רשעים, תכף נתגלה פני ה' לעושי טוב. וזהו (שם קה): בקשו פניו תמיד; כי על־ידי תמיד, שהוא בחינת ארץ־ישראל, כמו שכתוב (דברים יא יב): תמיד עיני ה' אלקיך בה, על ידי ארץ־ישראל תזכו למצא פני ה', כי על־ידי ארץ־ישראל תזכו לראות בהכריתות רשעים כנ"ל:

יב

וזהו בחינת כלליות מלאך סנד"ל במלאך מט"ט שר הפנים, כלליות עשיה ביצירה, על־ידי שכופלין הפסוק כל הנשמה (כמובא בכוונות) – בכל נשימה ונשימה צריך להלל את ה' (בראשית רבה פרשה יד).

ועל־ידי עין הרע נכפל הנשימה, כנראה בחוש, כשיש לאדם עין הרע, אזי מגהק ופותח פיו לקבל נשימה כפולה, וכשהנשימה כפולה, גם ההלל צריך לכפל כנ"ל. ובפרט שצריך להלל ולהודות לה', שהציל אותו מעין הרע הזאת, והוא רואה בהכרת רשעים.

וזהו בחינת מט"ט שר הפנים מאיר לעשיה, הינו שעושי טוב זוכין לפני ה' כנ"ל, על־ידי כריתות הרע עין, שגרמו לכפילת הנשימה: (עד כאן לשון רבנו ז"ל)

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף