ליקוטי מוהר"ן/כח

ליקוטי מוהר"ן כח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה כח. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה כח, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/כח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לשון רבנו זכרונו לברכה בני לן ביתא באוירא דעלמא. אמר שם, קם ותלא בין שמיא לארעא. אמר להו: אפיקו לי לבני וטינא מהתם. אמרו: ומי איכא דמצי לאסוקי התם. אמר: ומי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא:

א המתנגדים המבזים והמחרפים יראי השם – זה מחמת שמקבלים תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין, כי תלמידי־חכמים שדין יהודאין הם מקבלים תורתם מהשדין, שיש להם תורה נפולה מאלפין נפולים.

ובאלפין אלו כתיב בשלמה (מלכים א ה יב): וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף; כי שלמה זכה להם בקדשה,

אבל תלמידי־חכמים שדין יהודאין מקבלין מהם דרך הקלפות. ובשביל זה כל דבורם – דרך משל ומליצה וטעמים נפלאים, כי שרשה מאלו אלפין הנ"ל.

ואלו התלמידי־חכמים, נאמר עליהם (ישעיה ז יג): המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם אלקים; כי מיגעים אנשים שבאים לשמע דרושם ותורתם, ואנשים חושבים שיבואו לאיזהו תועלת על ידם, הינו שיבואו לדעת את ה' איך לעבד, והם האנשים אין משיגים שום תועלת, כי תורתם של אלו התלמידי־חכמים אין לה כח להדריך את האדם בדרך הטוב, כי מבישא לא הוי טבא; ולא עוד, כי תלאו גם אלקים – כאלו לואה הקדוש־ברוך־הוא מלעזר לעובדים אותו.

נמצא שעל־ידי־זה אלו בני אדם נופלים בכפירות גדולות, וחושבים, חס ושלום, לא יראה ולא יבין אלקים במעשה בני אדם. על־ידי־זה את יראי ה' לא יכבדו, ומחרפים ומבישים אותם. ובשביל זה בושה נקרא עבודת אלילים, כמו שכתוב (הושע ט): וינזרו לבשת, כי הבושה והחרוף נעשה מהכפירות:

ב

ב וכשיש ליראי השם חרפות ובושות מהכופרים האלו, עצה על־זה: אנכי תולעת ולא איש, חרפת אדם (תהילים כב ז). לחרפות ובזיונות, הסגלה לזה בחינת תולע, שעל־ידי בחינת הזאת מנצח אויביו. כי תולע הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב (איכה ד ה): האמנים עלי תולע;

והוא בחינת אברהם, שהוא ראש למאמינים, כמו שכתוב (בראשית טו): והאמין בה'.

ובבחינת אברהם, שהוא בחינת אמונה, משבר ומבטל עבודת אלילים והכפירות והבזיונות, ומתגבר על הכופרים, בבחינת (תהילים כ ז): בגבורות ישע ימינו. כי אברהם, שהוא בחינת חסד, בחינת אמונה, בחינת (שם פט): וחסדי לא אפיר ולא אשקר באמונתי, בימין הזאת הוא מתגבר על אויביו, כי נעשה בבחינת (נחום ב ד): אנשי חיל מתלעים.

ובזה החסד הוא מתקן אלו האלפין הנפולים הנ"ל, בבחינת (שמות כ ו): ועושה חסד לאלפים:

ג

ג ולבוא לחסד, אי אפשר לבוא אלא על־ידי שיכניס תלמידי־ חכמים צדיקים לתוך ביתו, כי המכניס אורחים תלמידי־חכמים אמתיים לתוך ביתו, כאלו הקריב תמידין, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות י:): איש קדוש עובר עלינו תמיד וכו'.

ובזה השמוש שעומד עליהם ומשמש אותם, זוכה לחסד הנ"ל, כמאמר (כתובות צו): כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד.

ובשביל זה היה התמיד כבש, כי ממנו נתתקנו האלפין, בבחינת (ירמיה יא): ואני ככבש אלוף. וזה בחינת כבש – שכבוש תחת יד רבו ומשמש אותם. וזה תמד – גימטריא ד' אלפין שהוא תקון האלפין כנ"ל.

וזהו (משלי כג): למי מדנים למי שיח, הינו על־ידי שיח, על־ידי חכם שד יהודאי, על ידו מדנים, על ידו בא התנגדות:

ד

וזהו שאמרו סבי דבי אתונא:

בני לן ביתא באוירא דעלמא. כי אלו בני אדם הרוצים לערך עבודתם על־ידי התורה ששומעים מתלמידי־חכמים שדין יהודאין, ובאמת אין להם על מה שיסמכו, והוי כאלו רוצים לבנות בית באוירא, כי תלמידי־ חכמים שדין יהודאין הם פורחין באויר, ואין להם על מה שיסמכו, כמו השדין שפורחים באויר.

ואמר שם, וקם בין שמיא לארעא – הינו התלמיד־חכם האמתי הוא בין שמיא לארעא, כתרגומו: כי כל בשמים ובארץ [דאחיד בשמיא וארעא].

ואמר אפיקו לי לבני וטינא מהתם – כי טינא נכנס בלבם של אלו כנ"ל, ונעשה לבם לב האבן. וכשתלמיד־ חכם האמתי רואה מחשבתם הרעה, אומר להם שיוציאו הטינא מלבם, שיוציאו הטינא שבלב האבן, ואל יכפרו בהקדוש־ברוך־ הוא.

כי הטינא ולב האבן מהתם, הינו מבחינת האלפין הנפולים הנ"ל, שהן גימטריא התם, [כי ארבע פעמים אלף עם הכולל עולה התם].

אמרו: מי איכא דמצי לאסוקי התם – שאמרו לו: מי יכול לעלות האלפין הנפולים. והשיב להם,

מי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא – הינו מי שבונה ביתו על־ידי תלמידי־חכמים האמתיים, כי יש להם על מה שיסמכו, כי תלמידי־חכמים אמתיים. הם יסוד כל דבר. ומי שביתו בית ועד לחכמים, שבונה ביתו בבחינת: איש קדוש עובר עלינו תמיד נעשה עלית קיר (מלכים ב ד ט-י) – אלו האנשים מעלין האלפין כנ"ל:

ה

וזה: אלף בית גימל דלת. גימל דלת דא שמיא וארעא. בית – מי שבונה ביתו בין שמיא לארעא, זה תקון האלפין.

זין חית – הינו אלו בני אדם המקבלים תורתם משדין יהודאין, המכנים בשם זין, בחינת (ויקרא יז ז): לשעירים אשר הם זונים. מהם החרוף והבזיונות, בבחינת (איוב לא לד) ובוז משפחות יחתני, בחינת חית:

הא ואו – הוי וי, לשון צעקה ומריבה כנזכר לעיל: למי מדנים למי שיח, הינו זין חית.

טית יוד – טובא גנז בגוה. כי צריך כששומע תורה מתלמידי־חכמים שדין יהודאין, שיאכל טוב שבגוה, כמו (חגיגה טו:) רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל. כמו שכתוב (משלי כג כו): בני תנה לבך לי; וכתיב (שם כב): שמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. וכשעושה כן, מעלה טוב הגנוז בגוה, הינו האלפין הנפולים. וזה טית – טובא גנז בגוה (הקדמת הזוהר ג.). שתשית לבך לטוב הגנוז בדבריו,

ועל־ידי־זה יוד – הינו תתקן על־ידי־זה האלפין, בחינת (ישעיה כה א): אודה שמך כי עשית פלא – דא אלף. וזה יוד צורת אלף. וזה יוד, לשון אודה. יוד, בחינת (איכה ג נג): וידו אבן – לשון השלכה, הינו קלפתו זרק: (עד כאן לשון רבנו ז"ל)

ו

ושמענו מפיו הקדוש, שזאת התורה מרמז בה כל הכונות של פרשת התמיד שאומרים בבקר. ובאר לנו קצת, ועין בכונות, ותראה ותבין שכל הכונות של פרשת התמיד מבארים בתורה הזאת.

כי מבאר שם בכונות, שתמיד מכניע קלפות דעשיה וכו', שהם בחינת עבודה זרה וכו'.

ו"עולת" גימטריא שם אב"ג ית"ץ וכו', שהוא בחסד וכו', בסוד: וישכם אברהם בבקר, והוא סוד: אל תיראי תולעת וכו',

ויש כנגדו בקלפה תולע אשר מכלה ואוכל הכל וכו'. ועל כן צוה השם יתברך ברחמיו להקריב עולת תמיד, להתגבר עולת תמיד שבקדשה, שהוא בחינת תולעת יעקב, על התולע שבקלפה וכו'.

ודע כי כל קרבן עולה, היא בבחינת לאה וכו', ולכן בא עולת תמיד כנגדה, כדי למתק דיניה, כדי שלא ישלט וימשל התולעת הטמא, ותולע יחזר לעולת. וזה שכתוב: עולת תמד כי תמד בגימטריא ד' אלפין שלוקחת לאה וכו'.

כל זה מבאר בפרי־ עץ־חיים שער הקרבנות, פרק ד' עין שם היטב.

ותדקדק ותראה שכל זה מבאר בהתורה הנ"ל. כי מבאר שם שהמתנגדים המחרפין יראי השם, זה נמשך מהאלפין הנפולים, שאלו האלפין בקדשה הם בחינת לאה, ואצלם נעשה מזה בחינת: המעט מכם הלאות אנשים, כי תלאו גם אלקים – כאלו לואה הקדוש־ברוך־הוא מלעזר וכו'. כי מלאה נעשה אצלם בחינת לואה, כי הם יונקים מהדינים הקשים שבלאה, שמשם אחיזת הקלפות הקשות שהם בחינת עבודה זרה הנ"ל. וזה מה שמבאר בהתורה הנ"ל שנופלים בכפירות, בחינת עבודה זרה, עין שם.

והתקון: אנכי תולעת ולא איש וכו', הינו בחינת תולע דקדשה, שמכניע תולע דקלפה. וזה שמובא לעיל בהתורה הנ"ל, שהוא בחינת אברהם, כי כן מבאר שם בכונות שתולע דקדשה, בחינת עולת תמד, הוא בחינת חסד, בחינת אברהם, בחינת חסד שבגבורה. וזה שמובא בהתורה הנ"ל שהוא בחינת: בגבורות ישע ימינו, הינו בחינת חסד שבגבורה:

וזה שמובא שם שעקר התקון – על־ידי שיכניס אורחים תלמידי־חכמים בתוך ביתו, שנחשב כאלו הקריב תמידין, כי תמד בגימטריא ד' אלפין. כי עקר התקון – על־ידי בחינת קרבן תמד, שעולה ד' אלפין, שעל־ידי־זה נתתקנין האלפין הנ"ל, וזוכין לבחינת תולע דקדשה, שהוא בחינת עולת תמיד, בחינת חסד לאברהם.

עין בהתורה הנ"ל ובכונות היטב, ותבין איך נכללו כל הכונות של פרשת התמיד בהתורה הנ"ל. עין היטב ותבין פלאות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף