ליקוטי מוהר"ן/כז

ליקוטי מוהר"ן כז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה כז. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה כז, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לשון רבנו זכרונו לברכה רציצא דמית בביעותה, היכא נפק רוחא. אמר להו: בהינו דעל:

א כי למשך את כל העולם לעבודתו לעבדו שכם אחד, וכלם ישליכו אלילי כספם וזהבם ויתפללו אל השם יתברך לבד – זה הדבר נעשה בכל דור ודור לפי השלום שבדור, כי על־ידי השלום שיש בין בני האדם, והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת, על־ידי־זה משליך כל איש את שקר אלילי כספו, ומקרב את עצמו להאמת:

ב

ב ואי אפשר לבוא לבחינת שלום, אלא על־ידי הארת־פנים, הדרת־פנים.

וזה (בראשית לג יח): ויבא יעקב שלם עיר שכם – אתערותא של בחינת (צפניה ג ט): לעבדו שכם אחד, הוא על־ידי שלום. ושלום הוא על־ידי בחינת יעקב, שהוא הארת פנים, בחינת שופרה דיעקב כעין שופרה דאדם (ב"מ פד. ע"ש), וזה בחינת (תהילים כד ו): מבקשי פניך יעקב:

ג

ג והדרת־פנים זה בחינת דרושי התורה, שהתורה נדרשת בשלש עשרה מדות, הנמשכים מי"ג (שלש־ עשרה) תקוני דקנא (זוהר אחרי סב.), מבחינת הדרת פנים, כמו שכתוב (ויקרא יט לב): והדרת פני זקן:

ד

ד ולפי ההזדככות חכמתו בי"ג (בשלש־עשרה) מדות אלו הנ"ל, כן הזדככות קול רנתו. בבחינת: זקן – זה קנה חכמה (קידושין לב:), הקנה מוציא קול (ברכות סא ועיין זוהר פנחס דף רלב רלד רלה:).

וזה (שיר השירים ב יד): הראיני את מראיך, זה בחינת הדרת־פנים, בחינת זקן כנ"ל. השמיעני את קולך – כי הקול לפי החכמה של דרושי התורה, לפי השכל של שלש־עשרה מדות שהוא דורש בהם את התורה. וזהו (עמוס ה ד): דרשוני וחיו, כי החכמה תחיה את בעליה (קהלת ז יב):

ה

ה וכשנזדכך קולו, אז על־ידי השמעת קולו לבד בלא דבור, הקדוש־ברוך־הוא מושיעו בעת צרתו, בבחינת (תהילים קו מד): וירא (ה') בצר להם, בשמעו את רנתם – על־ידי שמיעת קולו, הקדוש־ברוך־הוא רואה מי שמצר לו, איזהו עכו"ם מצר לנו.

וזהו (דברים כז ח): באר היטב – בשבעים לשון, שפרושים ודרושי התורה, שמשם תוצאות הקול, על ידם היטיב לנו בכל הלשונות ובכל העכו"ם, בבחינת בשמעו את רנתם, ראשי־תבות באר, ובאר הוא לשון פרוש ודרוש:

ו

ו ולהדרת־פנים הנ"ל אי אפשר לבוא אלא על־ידי תקון הברית, בבחינת (דברי הימים א טז כז): "הוד והדר לפניו", כש"עז וחדוה במקומו", שהוא ברית, הנקרא בעז, והוא חדוה דמטרוניתא.

וזה (שמות טו ב): עזי – זה בחינת ברית. וזמרת – זה בחינת קול. ויהי לי לישועה – בבחינת וירא (ה') בצר להם וכו':

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה ל:): כשעלו ישראל מן הים, נתנו עיניהם לומר שירה. כי על הים נתגלה בחינת ברית, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: הים ראה וינס (וינס) – ויצא החוצה (מ"ר וישב פרשה ז).

נתנו עיניהם – זה בחינת הדרת־פנים, בחינת זקן – זה קנה חכמה, כמו שפרש רש"י (בראשית ג ז): ותפקחנה עיני שניהם – על שם החכמה נאמר. לומר שירה – זה בחינת קול, שנתגלה על־ידי החכמה.

וזה שאמרו (סוטה שם): עוללים ויונקים אמרו: זה אלי ואנוהו, זה – בחינת ברית, בחינת (שמות ג יב): וזה לך האות. ואנוהו – זה בחינת הדרת־פנים.

וזהו פרוש (משלי כט ג): רעה זונות יאבד הון, הון זה בחינת קול, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: כבד את ה' מהונך – אל תקרי מהונך אלא מגרונך. (כמובא בבאר היטב סי' נג בשם הפסיקתא וכן ברש"י משלי ג בהג"ה שם. ולשון הפסיקתא אלא מחננך וכו' אם נתן לך קול ערב וכו'); וכשפוגם בברית, נפגם קולו.

ויעקב ששמר בריתו, כמו (בראשית מט ג): ראשית אוני, זכה לקול, בבחינת (שם כז): הקל קול יעקב.

ומבחינת קול זוכה לשלום, בבחינת (שיר השירים א א): שיר השירים אשר לשלמה – למלך שהשלום שלו.

ובשביל זה, תכף אחר קול רנה של שירת הים זכו לשבת שלום. כמו שכתוב (שמות טו כג): ויבאו מרתה, ושבת במרה נצטוה (כשארז"ל סנהדרין נו:).

וזה (שמות שם): ותען להם מרים שירו לה' – ראשי־תבות שלום, שעל־ידי שירה זכו לשלום:

ז

ז ודוקא במרה קבלו שבת־שלום, כי כן דרך השלום להתלבש במרה, בבחינת (ישעיה לח יז): הנה לשלום מר לי מר – כמו שכל הרפואות הם בסמים מרים, כן השלום, שהוא רפואה לכל הדברים, בבחינת (שם נז): שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו.

ולפעמים החלשה גוברת כל כך, עד שאין יכלת ביד החולה לסבל מרירות הרפואות, ואז הרופאים מושכין ידיהם מן החולה ומיאשים אותו – כך כשהעוונות, שהם חלי הנפש, גוברים מאד, אז אין יכול לסבל מרירות הרפואות, ואז: אין שלום אמר לרשעים (ישעיה מח נז).

וזה ששבח חזקיה את הקדוש־ברוך־הוא, שהשליך כל חטאתיו אחר כתפו, כדי שלא יצטרך להלביש את השלום במרירות הרבה. וזה, הנה לשלום מר לי מר (שם לח), הינו זה ידוע, כי לשלום צריך מרירות. ואתה חשקת נפשי מרדת שחת (שם כתוב משחת בלי, ופרש רש"י: מבלי רדת שחת) – כי ידעת שאין בי כח לסבל מרירות לפי חטאתי. והשלכת אחר גוך כל חטאי – כדי שיתלבש השלום במרירות כפי יכלתי.

וזה (בראשית כד א): ואברהם זקן – על־ידי זקן הנ"ל, על־ידי־זה: וה' ברך את אברהם בכל – זה שלום, כמו שכתוב: עושה שלום ובורא את הכל:

ח

ח ושלום בגופו (שבת לג: דרשו על פסוק "ויבא יעקב שלם": שלום בגופו, שלום בממונו וכו') – בארבע מרות שלא תתגבר אחת על חברתה. שלום בממונו – שלא יהיה בא זה ואכל את זה, כמו שאמרה בת נקדימון בן גריון (כתובות סו:). שלום בתורתו – בלא קשיות. ואז: ויבא יעקב שלם עיר שכם כנ"ל:

ט

וזה פרוש:

רציצא – בחינת קנה רצוץ, שהם העכו"ם, שהם רחוקים מבחינת זקן – זה קנה חכמה, מהדרת־פנים, והם דבקים בקנה רצוץ, כמו שכתוב (תהילים סח לא): גער חית קנה.

דמית בביעותה – הינו להמית ולבטל בעותם וצלותם, מלבקש עוד מאלקים אחרים, אלא לקרא כלם בשם ה'.

היכא נפק רוחא – הינו זאת הבחינה אי אפשר, אלא על־ידי תקון ברית, שהוא בחינת (יהושע ב יא): ולא קמה עוד רוח באיש.

ואיך מפיק ומוציא ניצוצי הקדשה שנפלו על־ידי פגם הברית, ואמר להם:

בהינו דעל – בזה שנכנס בו רוח, הינו בזה שנכנס בו רוח שטות, הינו הרהורי זנות, והוא משבר תאותו – בזה הוא מפיק ומוציא ניצוצי הקדשה של פגם הברית, כי זה הוא בחינת תשובת המשקל (איכה ה):

זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם: (עד כאן לשון רבנו ז"ל)

י

(שיך לעיל):

וירא (ה') בצר להם בשמעו את רנתם – על־ידי שמיעת קולו, הקדוש־ברוך־הוא רואה מי שמצר לו, איזה עכו"ם מצר לנו וכו'. ואמר, שעל־כן כשיש, חס ושלום, איזה גזרה וצרה לישראל מאיזה עכו"ם, אזי טוב לנגן הנגון של אותה העכו"ם שמצר להם, חס ושלום. וזהו: בשמעו את רנתם – רנתם דיקא, הינו רנה ונגון שלהם, של אותה העכו"ם שמצרה לישראל, חס ושלום:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף