לחם משנה/סנהדרין/יז

לחם משנה ‏ סנהדרין יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כיצד מלקין את המחוייב מלקות כפי כחו כו'. בפרק אלו הן הלוקין (דף כ"ב) אמר שם במשנה כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת שנאמר במספר ארבעים מנין שהוא סמוך לארבעים ובגמ' מאי טעמא אי כתיב ארבעים במספר הוה אמינא ארבעים במניינא השתא דכתיב במספר ארבעים מנין שהוא סוכם את הארבעים ע"כ. ופירש רש"י ז"ל דמדלא כתיב ארבעים יכנו אלא במספר ארבעים שמעינן דהכי קאמר מנין הסוכם את הארבעים חשבון המשלים סכום של ארבעים שגורם לקרות אחריו ארבעים והיינו ל"ט ע"כ. ולפי זה נמצא דמה שמלקין ל"ט הוא מן התורה מדשני קרא ולא אמר ארבעים במספר והשתא יש לתמוה על רבינו איך כתב לפיכך אמרו חכמים שאפילו הבריא ביותר מכין אותו וכו' דלכאורה נראה דאינו אלא מן התורה כדפרישית ומאין לו זה ועוד מאין יצא לו מ"ש כמה מלקין את המחוייב כו' שנאמר כדי רשעתו במספר שהרי לא הוזכר בגמ' דרשה זאת. ונראה שהוא ז"ל מפרש משנתנו כך כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת וכ"ת מנין לך שמלקין ל"ט הא אין לך לשנות דברי הכתוב שאמר ארבעים דמשמע ארבעים בדוקא ולא פחות לז"א דמדכתב במספר ארבעים ולא ארבעים במספר משמע דהתירה תורה לתת פחות מארבעים לכל אחד ואחד כפי מה שיכול לסבול כפי האומד ויהיה סוכם את הארבעים כלומר שתכלית המנין יהיה ארבעים ולא יותר אבל אם היה אומר ארבעים במספר לא היינו אומדים כלל אלא לעולם היו מלקין ארבעים ולא פחות וא"כ כיון שהתורה נתנה רשות לחכמים ללקות כפי אומד דעתנו לזה ראו הם ז"ל שאפילו הבריא ביותר אין מכין לו אלא ל"ט מהטעם שכתב רבינו אע"פ שמדברי הכתוב לא משמע אלא שנותנין לו כפי מה שיכול לסבול כיון שזה היה יכול לסבול מדין תורה היה ראוי ללקות הארבעים שלימות אלא שחכמים ראו לעשות כן כדי שלא יוסיף מאחר שכבר נתנה התורה להם רשות לפחות כפי אומד דעתם וקצת סיוע על זה הפירוש שאמר שם בגמ' אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי כו' ואתו רבנן ובצרי חדא דלפי פירוש רש"י ז"ל לא בצרי חדא אלא שהם מפרשים הכתוב בענין שלא יהיו אלא ל"ט אע"פ שיש לדחוק ולתרץ זה מ"מ לפירוש רבינו מרווח יותר דבצרי חדא דמן התורה ראוי ללקותו מ' ולמדנו לפי זה הפירוש דמה שיצא לנו ענין האומד משום שנאמר כדי רשעתו במספר ולא אמר ארבעים במספר ולפי זה דברי רבינו עלו כהוגן וכך אני מבין מדבריו בפירוש המשנה שהוא מפרש המשנה והגמ' כך דלא כפירוש רש"י ז"ל. ומ"ש במשנה סמוך לארבעים שמורה פירוש רש"י ז"ל שהוא ל"ט פשוט הוא שהוא טעות וצ"ל סוכם את הארבעים דכן אמר בגמ' וכן משמע ומבואר בפירש"י ז"ל וכן בסמ"ג הביא לשון המשנה סוכם את הארבעים:

ב

אמדוהו שיכול לקבל וכו'. זה דבר נכון ופשוט דאין להלקותו יותר ממה שיכול לסבול דשמא ימות בשביל כך:

אמדוהו לקבל הארבעים וכו'. שם במשנה אמדוהו לקבל ארבעים לקה מקצת ואמרו אין יכול לקבל ארבעים פטור כו' ובגמ' הקשו לקה אין לא לקה לא ורמינהי אמדוהו לקבל ארבעים וכו' לא קשיא הא דאמדוהו ליומיה הא דאמדוהו למחר וליומא אחרא ע"כ ומפרש רבינו ברייתא דקאמרה אפילו לא לקה פטור היינו שאמדוהו שילקה היום י"ב ולמחר אמרו אינו יכול לקבל ומשום הכי אפילו לא לקה פטור כיון דכבר אמדו ביום שלפניו חשבינן ליה לאותו אומד כאילו כבר לקה ומתני' איירי דאמדוהו שילקה למחר י"ב ולא לקה עד ליומא אחרא שבשעת האומד לא אמדוהו ללקות אלא לאחר זמן ומש"ה דוקא לקה פטור אבל לא לקה חשבינן ליה לאותו אומד כמאן דליתיה ולכאורה משמע מדבריו דהיכא דאמדוהו שילקה היום י"ב ובו ביום קודם שילקה אמדוהו אומד אחר שיכול לסבול י"ח דבתר אומד בתרא אזלינן כיון שלא לקה והיה באותו יום וכן מבואר בדבריו במ"ש אמדוהו שילקה היום ואחר שלקה כו' נראה דאם לא לקה ילקה י"ח וכן משמע במ"ש אמדוהו היום שילקה י"ב ולא לקה עד למחר משמע דאם אמדוהו באותו היום קודם שילקה חייב דאל"כ היה לו לאשמועינן באותו היום קודם שלקה וכל שכן למחר ותימה דאם כן למה דחקו עצמם בגמ' להעמיד משנתנו בדאמדוהו למחר וליומא אחרא היה ראוי להם להעמידם בדאמדוהו ליומיה דומיא דברייתא ואידי ואידי בחד גוונא אלא שבמשנה אמדוהו אומד אחר בו ביום עצמו ומשום הכי קאמר דאם לקה פטור אבל כשאמדוהו באותו יום קודם שילקה חייב וברייתא בדאמדוהו אומד אחד והלקוהו למחר כדאוקימנא לה השתא. לכך נראה לומר דרבינו סבור דאפילו באותו היום כיון שאמדוהו פעם אחת פטור והוי כאמדוהו פעם שניה למחר ומ"ש רבינו ואחר שלקה גבי אמדוהו לקבל ארבעים וכן גבי אמדוהו לקבל י"ב מילתא פסיקתא קאמר דאחר שלקה בכל אופן פטור בין שאמדוהו לאותו היום בין שאמדוהו למחר ולא לקה עד יום שלישי דאז ודאי אם לא לקה חייב כמו שיתבאר בסמוך אבל כשאמדוהו לאותו היום וחזרו ואמדוהו באותו היום עצמו אפי' לא לקה פטור. ומ"ש רבינו אמדוהו היום שילקה י"ב ולא הלקוהו עד למחר אורחא דמילתא נקט דאין דרך לחזור ולאומדו באותו היום עצמו כיון שלא נשתנה גופו וזה דקדק בלשונו שכתב והרי הוא למחר יכול לקבל והיינו אוקימתא דברייתא דאמדוהו ליומיה ובכי האי גוונא מתוקמא דהוי אורחא דמילתא כדפרישית אבל באותו היום לא מוקמינן לה ברייתא בהכי אע"ג דהדין הוא כך שפטור משום דודאי תנא לא איירי אלא במילתא דשכיח ומשום הכי רבינו לא דבר בו כלל. עוד י"ל והוא הנכון דלרבותא נקטיה דלא מיבעיא באותו יום דודאי לא ילקה אלא י"ב כאומד ראשון וכיון דלא נשתנה מן האומד ראשון לאחרון אלא אפי' שלמחר אמדוהו שיכול לקבל מפני שנשתנה וזהו שכתב והרי יכול לקבל אפילו הכי אינו לוקה אלא י"ב וזהו הפך סברת רש"י ז"ל מן הקצה אל הקצה כפי הפירוש שמפרש בגמ':

ד

מי שנתחייב מלקות כו'. משנה שם והקשו בגמ' והתניא אין אומדין אומד אחד לשני לאוין אמר רב ששת לא קשיא הא דאמדוהו לארבעים וחדא הא דאמדוהו לארבעים ותרתי ע"כ כלומר דלארבעים וחדא אין אומדין דאין ההוספה אלא שתי מכות ואין ראוי להשתלש אבל ארבעים ותרתי אומדין דההוספה שלש מכות ורבינו לא הזכיר אין אומדין לארבעים וחדא מפני שכבר נזכר בדבריו שלזה הוצרך לפרש ולומר כיצד אמדו שיכול הוא לקבל מ"ה ושם משל זה לומר דדוקא כשהם מ"ה שראויות להשתלש אבל לא מ"א:

ה

מי שאמדוהו וכשהתחיל ללקות כו'. שם (דף כ"ג.) ת"ר אמדוהו לכשילקה קלה פוטרים אותו לכשיצא מב"ד קלה מלקין אותו ולא עוד אלא אפילו קלה בתחלה מלקין אותו שנאמר והכהו ונקלה ולא שלקה בב"ד ע"כ. זו היא הגירסא לפי דברי רש"י ז"ל ורבינו ז"ל אע"פ שבגמ' דידן היא משובשת ופירוש רבינו כך הוא אמדוהו אומד הראוי ולקה מקצת ואחר שקלה קלה כלומר נתקלקל בריעי פוטרין אותו דכבר נקלה אבל אם כשיצא מב"ד ללקות אז נתקלקל בריעי מלקין אותו ולא עוד כלומר לא מיבעיא כשנתקלקל כשיצא מב"ד ללקות אלא אפילו נתקלקל בתחלה כלומר מבערב ר"ל שהוא ערב ואין ראוי ללקותו אלא למחר ואע"פ שיודע שלא ילקו לו עתה מפני שהוא סמוך ללילה ואין מלקין סמוך ללילה אלא למחר בכל זאת נכנס לו פחד גדול שנתקלקל ובודאי שבשעת ההכאה יתקלקל יותר ויותר כיון שהוא פחדן כ"כ שאפילו ביום אחד קודם ההכאה מתקלקל מפחד ההכאה ועוד שנתבזה בזוי גדול שמפחד ההכאה יום אחד קודם נתקלקל אפילו הכי לוקה כל האומד שאמדוהו והוצרך לפרש רבינו פירוש זה במ"ש אפילו בתחילה מפני שלפי פירושו כבר אמרו נתקלקל כשיצא מב"ד ללקות שהוא קודם ההכאה ומאי אפילו בתחלה אלא ודאי שהוא יום אחד לפני ההכאה כנ"ל לדעת רבינו ורש"י ז"ל פירש בה פירוש אחר ופירוש דחוק מפני שהוא מפרש לכשלקה קלה לכשילקה יקלה לשון עתיד ואינו משמע כן אלא לשון עבר:

אמדוהו לשתי מלקיות כו'. שם מיתיבי קלה בין בראשונה בין בשניה פוטרין אותו ופירש רבינו שאמדוהו לשתי מלקיות וראשונה הוי מלקות ראשונה ושניה מלקות שניה ולפירושו אתי שפיר דלא פליג הך ברייתא אברייתא דלקמן דולא עוד וכו' שכבר הזכרתיה אבל לפי פירוש רש"י ז"ל פליגי ברייתא אהדדי ודוחק:

ז

כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו וכו'. שם במשנה כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן וכו':

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף