לבושי שרד/אורח חיים/קלז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים קלז

מ"א ס"ק א' לאמצעי זה ע"פ דבריו בסק"ב דמן הדין יש לקבוע קריאת ד' פסוקים לשלישי משום דמעלין בקודש כמו בחנוכה ולא משגיחי' בחשיבו' דראשון רק דבתלתא גברי לא שייך כ"כ מעלי' בקודש מש"ה עכשיו שהחזן קורא הוי כחד גברא ומגיע ד' פסוקים להג' משום מעלין בקודש ומ"ש לאמצעי הוא רבותא לא מבעי' לראשון לא יקרא דעובר ב' פעמים על מעלין בקודש דהיינו לב' ולג' אלא אפילו לאמעצי נמי לא יקרא:

ט"ז סק"א בכלל זה לפי דשם סליק. אבל טעם דסליק ענינא לבד אינו פועל לפחות מעשרה פסוקים רק טעם הא"ח פועל ד"ז ממילא זהו דוקא בפ' עמלק אבל (בשאר) בפרשה אחרת אף דסליק ענינ' מוסיפין אלא שאין בנמצא פ' כזו שיהיה סליק ענינא רק פרשת עמלק ולכן התנ' דאמר אין פוחתין לא דיבר אלא היכא דלא סליק ענינא לאפוקי פרשת עמלק וק"ל ולכן הקשה הא מצינו בהפטרה דטעם דסליק ענינא לחוד פועל לפחות ולמה לי טעם הא"ח:

סק"ב שלכל אחד. ר"ל מש"ה לא קבעו חכמים מי יקרא ד' פסוקים:

מג"א סק"ב ובמנורה. עיין כנסת יחזקאל (סימן י"ז):

סק"ג ובמנחה של י"ט דלשון זה משמע די"ט שחרית דינו כמו בשבת דלא כמ"ש בש"ע כאן בשם ת"ה דפ' המועדות דינם כב' וה' לכן כתב שהוא ט"ס:

סק"ד כשדילג הואיל ויש ב' ריעותא שפיחת מי' פסוקים וגם דילג חוזר:

סק"ה יקרא זה שנית. משמע דאעפ"כ מברך לפני' ולאחרי' וחולק אהט"ז סק"ד שפסק דזה עצמו א"צ ברכה ראשונה. גם במ"ש המג"א מכאן ולהלן חולק ג"כ אהט"ז דס"ל דאלו ב' פסוקים צריכים ג"כ להיות נקראים בברכה ע"ש:

ט"ז סק"ו תנאי. ר"ל דהיכא דלא אפשר שרי ולמה לי סיפא. ושוב כתב ועכ"פ כו' כלומר אפילו תימא דסיפא מרישא לא מוכח דברישא מוסיף ב' פסוקים ובסיפא אינו מוסיף כלל עכ"פ איפכא קשה רישא למה לי הא הוא ק"ו מסיפא:

שם דסליק ענינא. דין פרי החג הוא בסי' תרס"ג במחבר שכל הארבעה אין קורין אלא בהשייך לאותו יום וסליק ענינא וצריכין לחזור ולקרות מה שכבר קראו משא"כ בר"ח. שהיה אפשר להוסיף יותר קמ"ל דאפ"ה מיקרי לא אפשר מחמת חשש הנכנסין ויוצאין כמו שביאר בט"ז סי' תכ"ג ע"ש:

מג"א סקי"ב הנכנסין. פי' אמאי תקנו שמתחיל הלוי למפרע רק פסוק א' והוא ב' פסוקים אחר וידבר ואיכא עדיין חשש נכנסין מוטב ה"ל לתקן שיתחיל מראש ויוסיף ב' פסוקים ולא יהיה חשש זה:

סקי"ג רפ"ב. דשם מבואר בהדיא כך במחבר דכל שאינו עולה מהמנין ליכא איסורא כלל. ודע דמ"ש המג"א כאן משמע דמותר אלא כו' הוא הצעה לקושיתו שרוצה להקשות אח"כ ע"ש:

שם וצ"ע. ר"ל דפרשת שקלים מתחלת כי תשא עד לכפר על נפשותיכם דשם מתחיל ענין אחר דהיינו ועשית כיור נחושת וגו'. וממילא כשחל בפ' תצוה שהוא קודם כי תשא לא יהיה היכר לעמי הארץ שקוראים שקלים כי יחשבו שסיום פ' תצוה הוא גבי ועשית לכן קוראים פ' שקלים ב' פעמים א' לששי וא' לשביעי ויהיה להם היכר שהוא משום שקלים. ומ"ש והמפטיר חוזר וקורא היינו משום דבזמן הש"ס היה המפטיר ממנין ז':

שם שאפשר להוסיף אפילו שיהיה ז' קרואים בלעדו. ומשום קושיא זו הציע המג"א בריש דבריו דליכא איסור רק שאינו עולה מהמנין דבשלמא אם היה איסור לכפול אף במי שאינו עולה מן המנין א"כ כאן דעכ"פ צריכין אנו לעשות האיסור ולכפול א"כ למה יוסיפו. משא"כ להצעה זו דבנוסף על מנין ז' ליכא איסור א"כ טוב שיהיה נוסף ולא הוי לא אפשר וק"ל:

שם ג' פסוקים יותר. פי' עם המפטיר יקרא ג' פסוקים בפ' ועשית כיור. ועל קושיא זו השניה תירץ וי"ל דבעינן כו' ר"ל שאין יכולים לקרות ג"פ יותר דבעינן שיקרא רק שקלים לבד:

שם נפשותיכם פי' דעדיין לא יהיה היכר לשקלים דהא היכא שמוסיף השני על הראשון איזה פסוקים שרי ואע"ג דבסקי"ב כתב דלכתחלה אסור מ"מ בין לכתחלה לדיעבד טעי אינשי:

שם אסור בעלמא. מ"ש אסור אין ר"ל דיש בזה איסור דהא כבר הציע דאיסורא ליכא רק כוונתו דהאיסור מצד שחסר מנין שבעה דכיון שאינו מוסיף כלום אינו עולה ועי"ז יהיה היכר לשקלים. ובתירוצו זה תירץ גם קושיא ראשונה דהרי כשיוסיפו א' שלא יהיה המפטיר מהמנין א"כ ליכא איסורא כלל ושוב לא יהיה הכירא לשקלים:

שם ואפשר דמשום. הוא עוד ישוב על קושיא ראשונה ולומר דכיון דלא אפשר אלא ע"י הוספה מיקרי שפיר לא אפשר משום דיש טרחא להוסיף וק"ל:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.