כתב יד פריס 1408/דף 2א
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
- טור 1
הילכות טריפות מאבי העזרי זצ"ל[1]
ריאה דאיפקתא בלא בדיקה ספק טריפה
היא אפי' אם היא עולה בנפיחה כך פסקו
רבי[נו] יצחק בר'[2] יהודה ורבי[נו] יצחק הלוי בר' אלעזר
אבל רש"י פסק בפירושיו דמותר דסמכינן ארובה
דכשירות ולא אאריך בראיותיהם אבל אין מגלין
הדבר אלא לפרושים .. ולי הצעיר נר[אה] דווקא
בזוטרי אבל כאן גדיים וטלאים קטנים. אבל
ברברבי אינו מתיר .. ריאה דלא נפיחא ספק
טריפה היא כך כתוב בה[לכות] ג[דולות]. וכן נר[אה] דכמה מיני
[טריפות] יש לבד מן הסירכות ומצויין כגון אטום בריא[ה]
דלית בה מוגלא ושיעא ונפיחא ופחיזא כאופת[א]
אם עולה בנפיחה כשירה
ואם אינה עולה בנפיחה צריך לו לבודק
לתת לב אי אינקבא היכא דממשמשא (ידא)[3]
ידו למיצר החזה למשוך אחריו בחוזק
נכנסו ציפורניו או הסכין כשמפריד הקנה
והוושט מן הצואר באונות הסמוכות לצואר
ופעמים שגם הטבח ממשמש באומא בפותחו
את חצר הכבד לבדוק הריאה הילכך תלינן בהו
דאחר שחיטה ניקב וכשר. ואקפינהו ולא
אידמו. ואי אינקיב היכא דלא ממשמשא
ידא דטבחא טריפה. וכן כל מקום שמישמש
ואם נתקררה הריאה כבר ואינו יכול לנופחה
יתננה במים פושרין ותשוב לאיתנה וינפחנה
ותכשר. אבל אביבו רבי[נו] יואל הלוי בר' יצחק
פליג ואומ[ר] דאי איתנשי ולא נפח את הריאה
דכשר. מדאמ[רינן] גבי ההוא מחטא וכו' דילמ[א] אי
אייתוה לריאה קמן הוה נקובה ומשמ[ע] שלא
נפח לריאה, וטעמ[א] דאיכא מחט הא לאו הכי
כשיר[ה] ... ואני אליעזר אומר שנפחוה אבל לא
דיקדקוה כל כך לעיין כמו שדינה היכא
דאישתכח בה ריעותא או מחט בפשורי. או
גילא או גדפא או רוקא .. ושני קרומין יש
לריאה ניקב זה בלא זה כשיר[ה], עד שניקבו
שניהם ויגיע הנקב לבשר הריאה. ולית הילכת[א]
כר' שמעון שאמ[ר] עד שתינקב לבית הסימפו[נות]
ולא שנא ניקב מעצמו ולא שנא בקוץ או
במחט או בכל דבר ... וריאה דאוושא
וידעינן מהיכא אוושא בדקינן לה בההוא
דוכתא בגילא או בגדפא או ברוקא וכל
שכן בפשורי ואי לא ידעינן מהיכא אווש[א]
בדקינן לה בפשורי ולא בקרירי ולא בחמימי
אי מברבקא[4] ויוצא הרוח טריפה, ואי לא
[כשירה] דהאי דאוושא ביני ביני הוא והעליון מגין
- טור 2