כף החיים/אורח חיים/תרג

כף החיים ‏ אורח חיים תרג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אף מי שאינו נזהר מפת של כותים וכו'. ר"ל אף מי שאינו נזהר בכל השנה מפת של פלטר גוי מ"מ בעשי"ת יש לו ליזהר ממנו. ר"ז או' א' מ"ב או' א'. ועיין ביו"ד סי' קי"ב החילוק בין פת של פלטר (ר"ל אופה למכור) גוי ובין פת של בעה"ב וגם בין פת של ה' מיני דגן ובין פת של שאר מיני קטניות יעו"ש. ועיין לקמן או' ג':

ב

ב) שם. בעשי"ת צריך ליזהר. ומי שהולך בדרך א"צ להמתין רק כשיעור המפורש ביו"ד ססי' קי"ב דלא קיבלו עלייהו להחמיר בעשר ימים יותר משאר ימות השנה. מ"א. א"ר או' א' י"א בהגה"ט. ר"ז או' א'. ור"ל מי שהולך בדרך אם אין לפניו פת של ישראל עד יותר מד' מילין ממקום שהוא עומד בו ורוצה לאכול מותר לו לאכול פת של פלטר גוי אפי' בעשי"ת כמו בשאר ימות השנה כמ"ש ביו"ד שם. ר"ז שם. לב"ש. מט"א או' א' מ"ב או' א'. ודוקא כשהתחיל להלוך ומשם עד מקום חנייתו יש ד' מילין אבל אם חנה עכשיו במקום אחד אעפ"י שממקום זה לחנייה ראשונה שיש פת ישראל לא יש אלא ד' מילין מ"מ הרי עכשיו אינו הולך שם וא"צ להמתין. פר"ח ביו"ד שם או' כ"ח. בל"י שם או' כ"ב. חכ"א כלל ס"ה או' ד'. ומ"מ שיעור מיל צריך לילך אפי' איני הולך לשם. חכ"א שם. ומשמע הא יותר ממיל א"צ להלוך וכמ"ש לעיל סי' צ"ב סעי' ד' לענין תפלה יעו"ש:

ג

ג) אבל פת בעה"ב אסורה לעולם זולתו אם עברו ג' ימים מע"ל שלא אכל פת או בשבת משום עונג שבת. פר"ח שם או' ח"י. פר"ת שם או' יו"ד. בל"י שם או' י"ג. ומיהו ע"י השלכת קיסם שרי לכתחלה אפי' פת של בעלי בתים. פר"ח שם. פר"ת שם או' י"א. בל"י שם. ומיהו זה שכתבנו דפת בעה"ב אסורה לעולם זולתי וכו' הוא לדעת הש"ע אבל מור"ם ז"ל שם בהגה סעי' ח' כתב דנוהגין כי"א שכתב שם בש"ע דבמקום שאין פלטר מצוי כלל מותר אפי' של בעלי בתים וא"צ להמתין על פת כשר יעו"ש וכתב שם הבל"י וכן אני נוהגין (ר"ל בני אשכנז) כמור"ם ז"ל יעו"ש וכן סתם חכ"א שם אלא דמשמע דחושש לכתחלה גם לדעת האוסרים יעו"ש ואכמ"ל. ומ"מ גם לבני ספרד ההולכים כפסק הש"ע כשהוא להחמיר מ"מ בשעת הדחק כגון שאין לו מה לאכול או שאינו יכול לאכול כ"א פת מחמת איזה סיבה יש להקל כדעת י"א דהא גם דעת הש"ע כשסותם לחומרא ואח"כ מביא י"א לקולא דעתו לסמוך עליו בשעת הדחק כמ"ש לעיל סי' י"ג או' ז' יעו"ש:

ד

ד) ואם נתערב פת של עכו"ם חד בתרי בפת של ישראל בטל. א"א. ועיין ביו"ד שם סעי' י"ד בהגה:

ה

ה) ויזהרו שלא לברך וליטול חלה מעסת עכו"ם אעפ"י שמכרה להם אלא א"כ מכר להם הקמח. מ"א. א"ר או' א' י"א בהגה"ט. מט"א או' ב' מ"ב או' א' ועיין בתשו' נחלת שבעה סי' ע"ב שכתב להתיר בשנת רעבון לאכול גלוסקאות של נחתום עכו"ם ע"י בישול שיבשל אותם אח"כ בבית ישראל אף בעשי"ת למי שנזהר יעו"ש. והב"ד האחרונים:

ו

ו) וכתב השל"ה דף ס"ז שהחסידים נהגו לאכול חולין בטהרה ואף שכלנו טמאי מתים מ"מ יאכל דגן שלא הוכשר ונילוש במי פורות וישוח וישתה מן הבא. שלא יגע בהם ויטמאם עכ"ל וצ"ע דנטמאו בפיו כדאיתא בקידושין דף כ"ה ובכמה דוכתי. מ"א. ולענ"ד נראה דהא מקוה לא מטמא ומים שבפיו מחובר למקוה עד שיבלענו ובית הסתרים לא מטמא. א"ר או' א' וכ"כ בס' בית מאיר אלא שכתב דזה ודאי צ"ע איך יאכל מה שלא הוכשר הא הוכשר בפה ע"י הרוק יעו"ש וע"כ לא נהגו עתה בזה גם החסידים:

ז

ז) שם הגה. ויש לכל אדם לחפש וכו'. כתב מהרח"ו זצ"ל בשערי קדושה ששרשי העבירות הן גאוה ותאוה שיחה אסורה ועצבות ואלו אבות הטומאות ומאבות יצאו תולדות עי"ש באורך וסי' תגע"ש ותרעש הארץ. ובעלי המוסר כתבו שיש ליזהר לשמור ברית הלשון וברית המעור וברית העינים וסי' כי תמעול מע"ל בה' ברכ"י או' ב':

ח

ח) הת"ח צריך ליזהר ביותר כי כל הגדול מחבירו וכו' ושגגות נעשות להם כזדונות כמ"ש ס"פ אלו מציאות. ומי שאמר כי אדרבא הת"ח אין לחוש דהתורה מכפרת לא חש לקמחיה וכבר מהרימ"ט בתשו' בראשון סי' ק' מחי ליה אמוחא. ברכ"י או' ג':

ט

ט) וכתב בס"ח סי' פ"ד לפי הכבוד וההנאה שיש לו לאדם בעוה"ז על מעשיו מנכין מזכיותיו לעוה"ב עכ"ל וכתב שם רב אזולאי בפירושו לס"ח דרבינו מיירי באדם גדול שראוי לכבוד ואפ"ה מנכין מזכיותיו אבל מי שמכבדין אותו יותר ויותר ממה שראוי ולא עוד אלא שהוא מבקש הכבוד מה ישאר לו לעוה"ב וענוש יענש ומי שיש לו לב יפנה עצמו לחשוב בענינים אלו וישפיל עצמו אולי ירחמו עליו מן השמים ויזכה לעוה"ב וכבר כתב רבינו לקמן סי' פ"ט אם ישבחוך בני אדם במה שאין בך דאג עכ"ל אתה הראת לדעת כמה נזק הכבוד וכ"ז אם אינו נוגע בכבוד אחרים וכ"ש וק"ו ובן בנו של ק"ו אם נוגע בכבוד אחרים ג"כ כגון שמראה חכמתו לפני אחרים שהיא יותר חכם כדי להתכבד וכו' וכבר אז"ל המתכבד בקלון חבירו וכו' וע"כ צריך האדם ליתן דעתו ליזהר בזה בתכלית שלא יאבד עולמו בכך ח"ו:

ט) ואיתא במס' סנהדרין (דף צ"ט ע"ב) איזהו אפיקורוס המבזה ת"ח ואיכא דאמרי המבזה חבירו לפני ת"ח יעו"ש. ובפרט שיזהר בתכלית שלא לבא לידי הלבנת פנים שהוא מכת שאין להם חלק לעוה"ב כנודע:

י

י) אם בכל הימים חיובא רמיא ללמוד בספרי מוסר הדברים ק"ל באלו הימים ויהי בקרוא איש יהודי המצא ימצא שוליו מלאים בגדי"ם הצואים וישוב אל ה' וירחמהו. ברכ"י או' ד':

יא

יא) האיש הירא מפחד ה' ומהדר גאונו חרדה ילבש ויתבודד בכל יום מימים נוראים לפחות שעה א' ויסתכל יפה בעבירות שאדם דש בעקביו כהנהו דאמרינן פ' גט פשוט אשר גם אם היו איסורים קלים בהתמדתן יהיו כעבותות העגלה. והי' עגל"ה עריות כי לא לבד הזהירה תורה על גופו של איסור אלא על כל מיני קריבה ושחוק בכל אופן שיהיה וכל אשה שהיא אסורה עליו אסור בה בכל הנשים וחוץ מאחותו ואמו ובתו כולם שוות באיסור ודא עקא כי צרה קרוביה כמו שאינה קרובה. גזל כל מיני גזל ועושק וכובש שכר שכיר אינהו ואביזרייהו. לה"ר מדבר בגנות חבירו אעפ"י שאומר אמת והיא חמור מע"ז ג"ע ש"ד ועל זה ידוו כל הדווים:

יא) ועוד יוסיף אומץ לחפש במצוות שמקיים בתפלה אם בכוונה ובלי הפסק בשיחה בטלה כי הוא עון פלילי. ובתפילין אם מכוין בהם תמיד בלי הסח הדעת. ובשמירת שבת בכל הפרטים ושלא לדבר דיבור של חול. ובת"ת אם קובע עתים. ובצדקותיו אם הם לש"ש דוקא בלי פנייה ויוהרא. מחב"ר או' א':

יב

יב) ראיתי אנשי מעשה דבהתבודדם בימי תשו' היו גומרים על איזה גדרות וסייגים וכותבים בספר. ולשנה אחרת משגיחים אם עלתה להם שנה במשמרת הטהרה ומוסיפים. ומ"מ יזהר שלא יקבל עליו שום גדר בנדר פן יכשל רק יתנה שהוא בלא סרך נדר. מחב"ר או' ב':

יג

יג) יזהר כל אדם בחנופה לומר יפה אתה במעשים ובלמוד ובתואר וכה"ג. אם העני מורגל לעשות סעודה לא יאמר מה לי לסייע לפזרן הזה דכ"ש שמצווה אתה להרבות לו. מי שקורא לחבירו לדון עמו ויודע שאינו חייב לו אלא מתכוין לצערו ולהפסידו הוי גזל. א"ר או' ג':

יד

יד) והחי יתן אל לבו מקראות ופגעי בני אדם וידע כי על חטאיהם היה להם כן ובדבר אשר זדו נפרע להם מדה כנגד מדה ומתוך כך יפשפש במעשיו פן יקרא לו כאשר קרה להם. ס"ח סי' צ"ב:

טו

טו) וכתב רבינו יונה בשערי תשו' כי החוטא כאשר יתאחר לשיב יכבד עליו עונשו כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה והמנוס היא התשו' והוא עומד במרדו והני ברעתו ובידו לצאת מתוך ההפכה וכו' ואז"ל על עלין זה במדרש קהלת משל לכת של לסטים שחבשן המלך בבית האסורים וחתרו מחתרת ופרצו ועברו ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסהר וראה מחתרת והאיש ההיא עודנו עצור ויך אותו במטהו א"ל קשה יום הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך יעו"ש והב"ד היפ"ל ח"ה סי' תר"ב יעו"ש:

טז

טז) ואם נכשל באיזה עבירה ח"ו הלא הדר התקונים כתובים בשער רוח הקו' להאר"י ז"ל וגם לעיל בסי' של"ד כתבנו קצת תיקונים ובסי' תקס"ח או' מ"ט ואו' ן' קחני משם:

יז

טוב) אחד ששכר חבירו לילך בדרך ונהרג נכון שיקבל תשו' באר שבע פ' חלק. מ"א. והוא מדאיתא התם (סנהדרין צ"ה ע"א) א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טעון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים וכו'. יעו"ש:

יח

חי) וכתב הנוב"י סי' ל"ד באחד שביקש שיתנו לו סחורות ללכת למקום קרוב ונתנו לו ונהרג בדרך אם צריך תשובה וכפרה וכתב דמקור דין זה הוא מהרי"ו והצ"צ השיג עליו בהולך בשכר ואעפ"י כן כתב שיתענה מ' יום. אך בזה שהשליח התחיל לבקש לשלחו בשליחות הזה לטובת עצמו אין שום ה"א דצריך כפרה ומעשים בכל יום שאדם לוקח סחורה בהקפה או בתורף אויף גזעצני והולך לירידים שאם ח"ו יארע לו מקרה בנפשו אין המוכר צריך כפרה. וראיה מהא דחלק שאמר הקב"ה לדוד עד מתי יהיה זה טעון וכו' ולא קחשיב אבנר התם משום דאבנר היה המתחיל וכו' ולכן א"צ כפרה רק הואיל והורה וכו' יתענה ג' ימים בה"ב ואם רצינו ליתן איזה מתנה ליתמי הנהרג דבר טוב עושה יעו"ש. ועיין עו"ש סי' ל"ה סידור תשובה באורך לא' שנכשל בא"א ושם מבואר שמחויב להודיע לבעל האשה בצנעה שאולי יאמין לו ויהיה פירש ממנה ומן הדין היה די רק שיאמר לו שיודע שאשתו זינתה ולא לפרסם כדאמרינן ביומא דף פ"ז אשרי נשוי וכו' בחטא שאין מפורסם אך מצד הסברא יותר יאמין לו כשיתודה בצנעא לפני בעל האשה ואם כי לקח עתה בתו ויתבייש בפני חמיו יותר טוב לו שיתבייש. שעיבר עבירה ומתבייש מוחלין וגם חייב לבקש על עצמו מאת חמיו כיון שיש בזה גם חלק מעבירות שבין אדם לחבירו שגרם לו שתאסר אשתו עליו עי"ש. והב"ד השע"ת:

יט

יט) וכתב באין השוהם סי' מ' באשה שהמיתה ילד ע"י גרם והגרם ע"י משרתת שצריך תשו' ועיי"ש עוד סי' מ"ה בא' ששלח נער קטן על סוס וכו' וכתב ביד אליהו סי' כ"ט מ"ש בשל"ה מי שעשה עבירה צריך שיכתוב לעצמו ששגג וחייב חטאת כדי שאם יזכה ויבנה בהמ"ק וכו' וכמ"ש בשבת גבי ר"י בן אלישע וכו' נכון לעשות כן ולכתוב גם השיעור שאכל כדאיתא ביומא דף ף' וכן אם חטא ב' פעמים צריך לכתוב לו הידיעות וההעלמות איך היה יעו"ש. שע"ת שם:

כ

ך) שם בהגה. ויש לכל אדם לחפש וכו'. ובזוהר פ' קרח איתא דכל ימיו יהא בתשו' ומי שלא יעשה כן לכל הדיעות באלו הימים יעשה כדעת הזוהר וישוב קודם שישכב ויתאונן גבר חי על חטאיו ויפשפש במעשיו ואם ימצא ישוב בתשו' שלימה. מט"מ ססי' תתכ"ט. א"ר סי' תר"ב או' ג'. ועוד עיין לעיל סי' תקפ"א או' כ"ד. ולענין תענית שבין ר"ה ליוה"כ כבר נת' לעיל סי' תקפ"א סעי' ב' וסי' תקס"ב סעי' ב' יעו"ש. וגם כתבנו שם בסי' תקס"ב או' י"ד שאם האדם יתענה בז' ימים שבין ר"ה ליוה"כ ויעשה בהם תשו' גמורה כל יום מהם מכפר על כל העונות שחטא כל ימיו ביום שכיוצא בו יעו"ש:

כא

כא) כתב הרא"ש שיש לקרוא באלו העשרה ימים באגרת תשו' שחיבר החסיד הר"ר יונה. והר"ר אברהם כתב בס' צרור שלא ישרו בעיניו ממחברי דרכי התשו' אלא ס' הישר המיוחס לר"ת ולדעתו ראוי להתעסק באותו ס' המורה חטאים בדרך תשו' כי מתעורר לב ונפש לשוב אל ה' וירחמהו. מט"מ סי' תתל"ב. וכבר כתבנו לעיל או' יו"ד כי בכל ימות השנה חובה רמיא ללמוד בספרי מוסר יעו"ש:

כב

כב) ובספר חזיונות למהרי"ו זלה"ה כ"י כתוב שם שרבינו האר"י זצ"ל היה מזהירו בחלום תדיר שידרוש תוכחות לעם יעו"ש. גם צריך להודיע לעם קצת ענינים שהמון העם נכשלים למען ישמעו ולמען ילמדו וכמ"ש הפר"ח ביו"ד סי' פ"ד שיש להודיע לעם איסור התולעים וזה יותר טוב מלומר להם פשטים יעו"ש. דבש לפי מע' ת' או' ח"י:

כג

כג) וצריך המוכיח לכלכל דבריו שלא ילמד קטגוריא על ישראל וכ"ש שלא לזלזל בהם וישים בלבו כי גדעון הושיע את ישראל בעבור שהליץ טוב על ישראל וכן אז"ל בפי' שאינו רוצה ית' שידברו קטגוריא על ישראל ולא שיאמרו שיש להם עונות. וישעיה הנביא ע"ה נענש על שאמר בתוך עם טמא שפתים וכו' ואמרו בתנחומא ריש פ' וישלח לעצמך אתה רשאי לא לישראל שהקדימו עשיה לשמיעה ומיחדים שמי פעמים בכל יום יעו"ש. דבש לפי שם או' טו"ב:

כד

כד) שם בהגה. ולכן קרבן אשם וכו'. כמ"ש בכריתות כ"ב ע"ב ובאבות דר"ן פרק ל' ר"מ אומר כל העובר עבירה א' בספק מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו בודאי כיצד אדם חטא ונודע לו חטאו מביא חטאת בסלע ועשירית האיפה בפונדיון ספק חטא ספק לא חטא מביא אשם בשתי סלעים. ביאורי הגר"א:

כה

כה) וכתב בס' אס' המאירה ס' תצא דקט"ז ע"ג וז"ל ומעתה רמי עלן למימר שיראה עכ"פ דבעשי"ת שהם ימי רצון לקיים כסדר הזה דהיינו מיד בבואו מבהכ"נ בשחרית יבקש לעשות איזה מצוה בפרט צדקה ויכוין לתקן ה' אחרונה שבשם. ואח"כ ללמוד תורה מה שיוכל אפי' לפחות ספר א' של תהילים לתקן הוי"ו שבשם. ואח"כ ישב בדד ויזכור לעצמו עונותיו וידאג ויפשפש ויתן בלבו גדולתו ית' ופחדו ומוראו הגדול על כל בריותיו ואפי' מלאכים יחפזון ויקבל מוראו עול מלכות שמים ויתקן או' ה' ראשונה ואח"כ היא חכמת הקבלה אם יוכל ללמוד או לשמוע מאחר ואם לאו בר הכי ישמע מס' ראשית חכמה כי מעורב בו קבלה וכל שיעור ששומע יראה שיעשה בו רושם והוא לתקן היו"ד שבשם והקב"ה יעשה למען שמו שיתקן הוא כל מה שאדם עצמו אינו יכול לכוין כ"כ כמ"ש גול על ה' דרכך וכו' וכסדר הזה יעשה בכל יום מעשי"ת ויש עוד תיקון כיוצא בו לע"ה שאין בהם תורה וחכמה שיוכלו לתקן השם ע"י התפילין עכ"ד. ואשרי אדם שומע להתנהג כסדר הזה. רו"ח או' ד':

כו

כו) כלה שהיא ובעלה סומכים על שלחן חמיה וחמותה ולכך בכל השנה כולה חמותה תוציא חלה מן העיסה ותברך הנה בעשי"ת תשתדל ליקח הכלה מעות מבעלה ותקנה בהם קמח שיעור חלה כדי שתקיים היא בעצמה הפרשת חלה בברכה לפחות פ"א בשנה. בן א"ח פ' נצבים או' כ"ה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---